רע"א 9183/20 קרן מוסטנג מזנין, שותפות מוגבלת נ. עוה"ד אביחי ורדי, נאמן לה

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 16.12.2020, בפש"ר 39734-12-13 (השופטת א' לושי-עבודי ), שבמסגרתה נקבע כי המבקשים לא יכללו בחלוקת דיבידנד הביניים לנושים בדין רגיל.

2.

בהחלטתי מיום 30.12.2020 העליתי לפני הצדדים את האפשרות כי ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי יעוכב באופן חלקי, כך "שתבוצע חלוקה של סך של 4,000,000 ₪, אשר בה יכללו המבקשים, אך חלקם יוותר לעת הזו בקופת הנאמן" (להלן: ההצעה ). משהביעו חלק מהמשיבים את התנגדותם להצעה, כמו גם לעיכוב הביצוע בכללותו – דרושה הכרעה.

3.

המבקשים , קרן מוסטנג מזנין ובנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, סבורים כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם. במישור זה האחרון, הודגש כי נכון לעת הזו אין ביכולתם להעריך את שווי הנכסים המשועבדים לטובתם, כך שאין זה מן הנמנע כי בעתיד יתברר שלא יהיה במימושם כדי לפרוע את מלוא החוב לטובתם. על כן, הואיל ובתרחיש מעין זה יהיו זכאים המבקשים לפרוע את יתרת חובם כנושים בדין רגיל, הרי שבעקבות חלוקת דיבידנד הביניים הם עלולים להימצא בעתיד מול שוקת שבורה. זאת, בשים לב לכך שבמסגרת החלוקה, לבד מהכספים שיחולקו למשיבים בהליך דנן, יחולקו כספים גם למספר נושים רגילים שאינם מוסדות פיננסיים, כך שככל שתינתן הרשות ויתקבל הערעור "יהיה זה כמעט בלתי אפשרי להשיב את הגלגל לאחור ולדרוש מהנושים להשיב את החלק היחסי לקופת הפירוק" .

4.

המשיב 4 , בנק הפועלים בע"מ, והמשיב 7, בנק איגוד לישראל בע"מ, מתנגדים לעיכוב הביצוע של החלוקה; חלקי או מלא. לשיטתם, היות ובעיכוב ביצוע של תשלום כספי עסקינן, ובהינתן שעיקר חובות החייבים הם לטובת גופים פיננסיים איתנים, הרי שאין חשש כי לא יושבו למבקשים הכספים שחולקו, ככל שתינתן הרשות ויתקבל הערעור. עוד נטען בהקשר זה, כי ממילא לא הובאו ראיות באשר להעדר יכולתם של מי מהנושים בדין רגיל – לרבות הנושים שאינם גופים פיננסיים, אשר כלל אינם משיבים בהליך דנן – להשיב לקופת הכינוס את הכספים שיקבלו במסגרת החלוקה.

5.

בנק הפועלים מוסיף וטוען – ובמישור זה מצטרף אליו המשיב 13, Rabitabank Open Joint-Stock Company Ltd.

– כי מאחר שבית המשפט המחוזי הורה על חלוקה של 5,000,000 ₪, הרי שעל כל פנים עיכוב הביצוע צריך להתייחס לסכום זה, ולא לסכום של 4,000,000 ₪. כמו כן נטען, כי ככל שאכן יעוכב ביצוע ההחלטה, הרי שעל המבקשים להבטיח את תשלום הריבית עבור כל סכום שחלוקתו תעוכב.

6.

המשיב 1, עו"ד אביחי נ. ורדי, הנאמן להסדר הנושים; המשיב 6, בנק אוצר החייל בע"מ; והמשיב 8, הכונס הרשמי – הסכימו להצעה, אך מעבר לכך לא הובאו בתגובתם טענות של ממש ביחס לעיכוב הביצוע בכללותו; המשיבים 3-2, עו"ד ארז חבר ועו"ד רונן מטרי, כונסי הנכסים שמונו לבקשת המבקשים; והמשיב 5, בנק דיסקונט לישראל בע"מ

– לא הגיבו כלל, גם לא להצעה.

7.

לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי אין מקום לעיכוב ביצוע, גם לא חלקי, של החלטת בית המשפט המחוזי. אמנם, על אף שאנו מצויים בשלב מקדמי, על פני הדברים ומבלי להביע עמדה בעניין , דומה כי התיק מעורר שאלות כבדות משקל. חלוקת דיבידנד ביניים לנושים רגילים, בטרם עלה בידי הנושים המובטחים לפדות את הנכסים ששועבדו לטובתם, וכאשר יש חשש, כזה או אחר, כי לאחר מעשה ימצאו עצמם הנושים המובטחים אל מול קופה ריקה – איננה עניין טריוויאלי.

8.

מנגד, אין חולק כי החלטתו של בית המשפט המחוזי, בסופו של דבר, עניינה בחיוב כספי. עיכובי ביצוע בכגון דא ינתנו ככלל במשורה, במקרים חריגים בלבד (ע"א 2400/16 מ.א. עליאן בע"מ נ' אברהמי , פסקה 14 (12.4.2016); ע"א 7681/20 הארדוק (קירות טיפוס) בע"מ נ' אלפא אפיקים ייעוץ והדרכה בע"מ , פסקה 5 (19.11.2020)). בנסיבות, בהינתן שעיקר הכספים יחולקו לגופים פיננסיים איתנים, ובהינתן שלא הובאה ראיה של ממש לתמיכה בטענות המבקשים כי עלול להיגרם להם נזק, באם לא יעוכב הביצוע אך יתקבל הערעור – הרי שענייננו לא בא בקהל אותם מקרים חריגים.

9.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית; המבקשים יִשאו בהוצאות המשיבים 4, 7 ו-13, בסך של 2,500 ₪ עבור כל אחד.