ע"א 396/21 מאיה בולדירב נ. עו"ד מיכל גלבוע

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.12.2020 (השופט א' נאמן ) ב-פש"ר 54583-12-18, במסגרתו הוכרזה המבקשת כפושטת רגל ונקבעה לה תוכנית פירעון (להלן: פסק הדין ).

2.

בתמצית יצוין שהמבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי למתן צו לכינוס נכסיה בגין חובות מוצהרים בסך של 142,256 ש"ח, ובסוף שנת 2018 ניתן לבקשתה צו כינוס והושת עליה תשלום חודשי בסך 600 ש"ח. בהמשך, ביום 23.9.2020 הודיעה המבקשת לבית המשפט כי התפטרה מעבודתה בין היתר משום שלשיטתה הגיעה לגיל פרישה – 62. במסגרת פסק הדין נדונה השאלה אם בהתפטרותה מעבודתה נהגה המבקשת בתום לב במהלך הליך פשיטת הרגל.

בית המשפט המחוזי קבע שגיל פרישתה של המבקשת הוא 64 ולא 62 כפי שזו סברה. בתוך כך נקבע שהמבקשת הפחיתה את הכנסתה שלא בתום לב, וכי היא מנצלת זאת כדי לטעון שאין ברשותה הכנסה מספקת כדי לקיים את תוכנית הפירעון שהוצעה על ידי המשיבה 1 (להלן: הנאמנת ). לנוכח קביעה זו, בית המשפט העיר שלכאורה היה עליו להורות על ביטול הליך פשיטת הרגל, אולם לפנים משורת הדין הוחלט שלא לבטלו, בכפוף לכך שהמבקשת תעמוד בתוכנית הפירעון. בסופו של דבר נקבע שהמבקשת תוסיף לקופת פשיטת הרגל סך של 21,600 ש"ח שישולמו ב-36 תשלומים חודשיים בסך של 600 ש"ח כל אחד (להלן: צו התשלומים ); ובית המשפט הבהיר שצו התשלומים נקבע על יסוד ההנחה שאם המבקשת הייתה ממשיכה לעבוד עד גיל 64, הייתה ברשותה הכנסה שמאפשרת לה לשאת בצו התשלומים.

3.

המבקשת ערערה על פסק הדין והערעור נקבע בתחילה לדיון ליום 5.7.2021, אולם הדיון נדחה מטעמי בית משפט ליום 22.11.2021 ובהמשך נדחה פעם נוספת ליום 7.2.2022. במקביל, מאז מועד מתן פסק הדין המערערת עמדה ב-5 תשלומים חלף 10 שנדרשה לשלם לפי צו התשלומים; וביום 28.11.2021 עתרה הנאמנת לבית המשפט המחוזי שיורה למבקשת לשלם את התשלומים שבפיגור לאלתר, ואם לא תעשה כן להורות על ביטול הליך פשיטת הרגל. בתגובה, הורה בית המשפט (השופטת א' דגן ) למבקשת לסלק את חוב הפיגורים או להציע מתווה לסילוקו עד ליום 15.1.2022, אחרת תישקל האפשרות להורות על ביטול הליך פשיטת הרגל.

4.

על רקע האמור הגישה המבקשת את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, במסגרתה היא טוענת שפסק הדין נשען על שגיאה משפטית שלפיה גיל פרישתה הוא 64 ולא 62. המבקשת מוסיפה ומציינת שאף המשיב 2, הכונס הרשמי (להלן: הכונס ), שותף לעמדתה, כך שלשיטתה סיכויי הערעור טובים. בהקשר זה, המבקשת מוסיפה וטוענת שאלמלא נדחו הדיונים בערעור, פסק הדין היה כבר מבוטל והייתה נקבעת לה תוכנית פירעון עדכנית. בתוך כך, המבקשת סבורה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה לנוכח העובדה שאין לה אפשרות לעמוד בצו התשלומים, וכתוצאה מכך מרחפת מעליה סכנה שהליך פשיטת הרגל יבוטל.

נתבקשה תשובת המשיבים לבקשת עיכוב הביצוע. הכונס מצידו הודיע כי הוא מצטרף לאמור בבקשה וכי הוא סבור שיש להיעתר לה. הכונס הוסיף וציין שאם בסופו של דבר ערעור המבקשת יידחה, היא ממילא תידרש להשלים את התשלומים החסרים באופן רטרואקטיבי; כך שלטענתו לא ייגרם נזק של ממש לנושיה, ומשכך סבור הכונס שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. מנגד, הנאמנת מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק הדין תוך שהיא טוענת שביכולתה של המבקשת לעמוד בצו התשלומים אם רק תרצה בכך. עוד טוענת הנאמנת שיש לדחות את הנחת המוצא של המבקשת שלפיה יש להכיר בהתפטרותה מעבודתה כמוצדקת עם הגיעה לגיל 62.

5.

לאחר עיון בבקשה ובתשובות לה על נספחיהן , הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כפי שידוע, הכלל הוא שאין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין של הערכאה הדיונית (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018); ועל מנת לחרוג מכלל זה שומה על בית משפט להשתכנע בדבר התקיימותם של שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור של המבקש טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בענייננו, על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סיכויי הערעור אינם מבוטלים, אך העיקר לענייננו הוא השיקול בדבר מאזן הנוחות, שמטה את הכף לטובת המבקשת. מן העבר האחד, אם לא יעוכב פסק הדין, הליך פשיטת הרגל של המבקשת עלול להתבטל, ומעבר לפגיעה הכלכלית שטמונה בכך, ביטול ההליך עשוי לייתר את הדיון בערעור המבקשת. מן העבר השני וכפי שציין הכונס בתשובתו, עיכוב ביצוע פסק הדין לא צפוי לגרום לנזק ממשי לנושי המבקשת, שכן אם יידחה הערעור, המבקשת תידרש לשאת בתשלומים החסרים באופן רטרואקטיבי. בהינתן האמור, מה גם שערעור המבקשת עתיד להישמע בקרוב, יש להיעתר לבקשה.

6.

התוצאה היא שאני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור המבקשת.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.