ע"א 3977/13 פלוני נ. פלוני

1.

ערעור על החלטת בית המשפט לעניני משפחה בתל אביב (כבוד השופטת

א' ז'יטניצקי רקובר ), מיום 29.5.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 30722-05-11. מדובר בערעור פסלות שני שהגיש המערער באותו עניין. ערעורו הראשון נדחה על ידי ביום 11.7.2012 (ע"א 3878/12).

2.

כאמור בערעור הראשון, הרקע לערעור הוא תביעת פינוי מדירה שהגיש המשיב נגד המערער. המערער הוא בנו של המשיב, שטוען שקיבל את הדירה בה הוא מתגורר במתנה. בתביעה קבוע דיון הוכחות ביום 27.6.2013. המשיב הגיש בקשה לצרף מסמכים הכוללים את תצהירי המערער המצויים בתיק פשיטת רגל שמתנהל נגדו. המשיב טען כי תוכן התצהירים עומד בסתירה לטענות המערער בתביעת הפינוי. המערער התנגד לצירוף המסמכים והשיג על כך שהמסמכים צורפו שלא כדין לבקשה. בית המשפט החליט ביום 26.5.2013 שלא להתיר את צירוף המסמכים, אך ציין כי במסגרת החקירה הנגדית יהיה ביכולתו של המשיב לחקור את המערער על המסמכים הרלוונטיים ולהגישם באמצעותו (להלן: ההחלטה ). בעקבות החלטה זו ביקש המערער לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעה. המערער טען כי תוכן ההחלטה מלמד על השפעתם של המסמכים שצורפו שלא כדין לבקשה על דעתו של בית המשפט באופן המקים חשש ממשי למשוא פנים נגדו.

3.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט ראה בחומרה הגשת בקשה פסלות חוזרת, "שנראה שכל מטרתה הינה רצון לנסות ולגרום למשוא פנים דוקא כלפי המבקש [המערער]". בית המשפט התייחס להחלטה שנתן והזכיר בהקשר זה כי לפי סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, רשאי בית המשפט לענייני משפחה לנהוג בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין שאין עליו הוראה אחרת לפי חוק זה, בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשות משפט צדק. עוד קבע בית המשפט שהעובדה שהמסמכים צורפו שלא כדין לבקשה אין בה כדי להקים עילת לפסילתו. מאחר שמדובר בבקשת סרק שנייה שהוגשה, חייב בית המשפט את המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

4.

המערער חוזר על טענתו לפיה תוכן ההחלטה מצביע על חשש כן וממשי למשוא פנים נגדו מצד בית המשפט, והוא מבקש להעביר את התביעה למותב אחר טרם מועד דיון ההוכחות שנקבע. המערער משיג על תוכן ההחלטה שנתן בית המשפט, ומציין שהמשיב היה מודע להליכי פשיטת הרגל שלו ולא הסביר את השיהוי של למעלה משנה בהגשת הבקשה לצרף מסמכים מהליכים אלו. לטענת המערער, הוכחה השפעה בלתי הוגנת על בית המשפט בכך שנתן מראש למשיב אפשרות להגיש ראיות בלתי קבילות בלא שיהיה ביכולתו של המערער להתנגד להגשתן. המערער מוסיף כי

יוזמתו של בית המשפט, המאפשרת את הגשת המסמכים, היא סעד שהמשיב כלל לא ביקש. הדבר מצביע, לדעתו, על חשש ממשי למשוא פנים נגדו, שכן ההחלטה מוכיחה שבית המשפט הושפע מהראיות שהמשיב הגיש שלא כדין. המערער מציין שאינו מעוניין לדחות את מועד ההוכחות שנקבע.

5.

אין מקום לקבל את הערעור. כידוע, השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון ועל החלטותיו מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (למשל, ע"א 3406/13 מזאוי נ' עזבון המנוח סלים מזאוי (26.5.2013)). בנוסף, העובדה שהמערער אינו שבע רצון מההחלטה שנתן בית המשפט אין בה כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט. האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט (למשל, ע"א 1856/13 נירוק נ' מדינת ישראל (21.4.2013)), ולבית המשפט לענייני משפחה במיוחד, ניתנה האפשרות לנהוג בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין שאין עליו הוראה אחרת בחוק, בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשות משפט צדק. כך פעל בית המשפט במקרה דנא, והמערער רשאי היה להשיג על ההחלטה גופה. מובן שאיני מביע כל עמדה באשר להחלטה גופה בעניין המסמכים. כאמור, אין במתן ההחלטה כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט.

6.

הערעור נדחה בלא שנדרשה תשובה. מאחר שעל המערער הוטלו הוצאות לטובת אוצר המדינה על ידי בית המשפט לעניני משפחה בעקבות הגשת בקשת סרק שנייה, ובדין שכך נעשה, החלטתי זו הפעם שלא אטיל עליו אף אני הוצאות לטובת אוצר המדינה בשל הגשת הערעור דנא, הגם שראוי היה לעשות כן.