ע"א 1856/13 ודאד נירוק נ. מדינת ישראל

1.

ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ת' בר-אשר צבן ), מיום 4.3.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בה"פ 25148-04-12.

2.

המערערת הגישה תובענה על דרך המרצת פתיחה במסגרתה ביקשה להצהיר על בטלות הסכם שומת מס הכנסה שנחתם בינה לבין המשיבה בחודש ינואר 2012. לאחר קבלת תגובת המשיבה, ומשהמערערת בחרה שלא להשיב לתגובה, החליט בית המשפט ביום 28.8.2012 כי "מבלי לנקוט עמדה לגופה של הבקשה או באשר לסיכוייה, ולאחר שקראתי את טענות הצדדים ובמיוחד לאור העובדה שהמבקשת נמנעה מלהגיב לטענות כבדות המשקל שהובאו בתגובת המדינה, מוצע לשוב ולבחון אם היא עומדת על הבקשה". לאחר שהמערערת הודיעה שהיא עומדת על הבקשה, נקבע מועד לחקירת המצהירים ביום 4.3.2013. במהלך דיון זה ביקש בא-כוח המערערת שבית המשפט יפסול עצמו מלדון בתובענה.

3.

בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי בא-כוח המערערת לא הצליח להצביע על אף עילת פסלות וגם לא על התנהלות כלשהי של בית המשפט המצדיקה העלאת טענת פסלות. בית המשפט הוסיף כי לאחר שבא-כוח המערערת הפריע לניהול ההליך, חרף הערות חוזרות ונשנות של בית המשפט שרק חלקן נרשמו בפרוטוקול, בחר בא-כוח המערערת לבקש את פסילתו. בית המשפט קבע כי הערות על התנהלות לא תקינה אינן מקימות עילת פסלות, גם אם הרים את קולו. עוד קבע בית המשפט כי טענות בא-כוח המערערת לפיהן התערב בשאלות לעדים והציג אותן באופן חד-צדדי, נטענו בעלמא. בית המשפט הוסיף שהתערב בהצגת השאלות כדי להבהירן. בית המשפט קבע גם שהטענות נגד החלטות קודמות שנתן נגועות בשיהוי, שכן ניתנו לפני חודשים רבים ובא-כוח המערערת לא ביקש כלל להשיג עליהן. בית המשפט קבע כי הביע דעתו בנוגע לסיכויי התביעה במסגרת תפקידו כשהראיות פרושות לפניו. בית המשפט קבע שיתר הטענות שהועלו עניינן בגוף התובענה. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

4.

ביום 11.3.2013 דחיתי את בקשת המערער להורות על הפסקת המשפט וציינתי שבית המשפט קבע שההליך יימשך כסדרו אלא אם יוגש ערעור, כי אז יושהה מתן פסק הדין עד לאחר הכרעה בערעור.

5.

המערערת טוענת כי כבר בהחלטה מיום 28.8.2012 ננעלה דעתו של בית המשפט בנוגע לתוצאות התובענה. לטענתה, גם הגבלת חקירת המצהירים מלמדת על כך שבית המשפט ניסה להוביל לדחיית התובענה. גם בפתח הדיון מיום 4.3.2013 הביע בית המשפט דעתו לפיה סיכויי התובענה קלושים, ואף איים בהטלת הוצאות גבוהות על המפסיד, תוך שהוא מישיר מבט לעבר בא-כוחה. המערערת משיגה גם על התערבות בית המשפט במהלך החקירה הנגדית. בא-כוח המערערת מציין כי ניהל את החקירות תחת "מכבש לחצים של נזיפות וצעקות" של בית המשפט, מהם הבין שבית המשפט גמר בדעתו כי דין התובענה להידחות. בא-כוח המערערת מציין שהרמת הקול של בית המשפט לא באה לידי ביטוי בפרוטוקול, אך בית המשפט אישר זאת. לדעת המערערת, בהחלטת בית המשפט הדוחה את בקשת הפסלות יש בסיס אובייקטיבי לחשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. מאחר שלדעת המערערת, דעתו של בית המשפט נעולה, מבקשת היא לפסול אותו מלדון בעניינה.

6.

דין הערעור להידחות. ההחלטות עליהן משיגה המערערת אינן מקימות עילת פסלות. כידוע, הדרך לתקוף החלטות דיוניות היא באמצעות השגה ערעורית (למשל, ע"א 1835/13 פלוני נ' פלוני (9.4.2013)). זאת ועוד, אמירות בית המשפט עליהן משיגה המערערת נועדו להפנות את תשומת ליבה לקשיים בתובענה שהגישה, בהתחשב בחומר שהיה בפניו. אין לראות באמירות אלו משום גיבוש עמדה לגופו של עניין בטרם עת (למשל, ע"א 879/13 ברון נ' סימון (8.4.2013)). אשר להערות בית המשפט שנוגע להתנהלות בא-כוח המערערת בדיון, גם באלו אין כדי להקים עילת פסלות. האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט. במסגרת זו, ניתנת לשופט הזכות לבקר את התנהגותו של בעל דין או של בא-כוחו, ולהעיר הערות ביקורתיות בנוגע לניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו. הערות אלו אינן סימן למשוא פנים בהכרעה לגופו של עניין (למשל, ע"א 1838/13 מרכז הרדיאטור ירושלים - שירותי רכב (1998) בע"מ נ' וינשטוק (28.3.2013)). מקריאת פרוטוקול הדיון מיום 4.3.2013 עולה הרושם כי בית המשפט נאלץ להרים קולו בשל כך שפניותיו לבא-כוח המערערת בטון רגיל להפסיק להפריע לשמיעת התשובות ולהכתבתן לפרוטוקול לא הועילה. מכל מקום, אין בהערות אלו כדי למנוע מבית המשפט להעריך את טיעוני בעלי הדין בתובענה לגופם. משאין כל חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, אין יסוד לערעור.

7.

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.