ע"א 2763/13 דן רפאלי נ. יתרן תקשורת בע"מ

1.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' פרסקי ), מיום 14.3.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 1073-07. המערערים מבקשים גם להורות על הפסקת המשפט עד שיוכרע הערעור.

2.

המערערים הגישו תביעה בה טענו לקיפוחם כבעלי מניות מיעוט בחברה. חלק מהמשיבים הגישו תביעה שכנגד נגד המערערים 1 ו-2. המערערים הגישו בקשה לפסילת השופט בה קבלו, בין היתר, על החלטה לשחרר את המשיבים מהתייצבות אישית לישיבת קדם המשפט הראשונה ונגד החלטות ביניים נוספות. עוד טענו המערערים כי במהלך ישיבת קדם המשפט מיום 7.11.2012 אמר השופט למערערת 2, עורכת-דין במקצועה המייצגת את המערערים: "אני יודע עלייך את אשה בעייתית". כן טענו המערערים כי יש חשש ממשי למשוא פנים של בית המשפט לאור פעילות שנעשתה במעמד צד אחד ללא ידיעת המערערת 2. טענה זו הם ביססו על תוכן החלטת בית המשפט מיום 6.1.2013, לפיה נדחתה בקשת המערערת 2 להשתחרר מייצוג ונכתב בה כי כל אחד מהמערערים מבקש להיות מיוצג באופן עצמאי. המשיבים התנגדו לבקשת הפסלות.

3.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי מטרת ההחלטה מיום 6.1.2013 הייתה למנוע מצב בו "הסתלקות" מייצוג תביא לסיכול המשך בירורה הרציף של התביעה. בית המשפט דחה באופן חד משמעי את הטענה לפיה היו חילופי דברים במעמד צד אחד בין בית המשפט לבין המשיבים או באי-כוחם. בית המשפט אף דחה מכל וכול את טענת המערערים לפיה אמר את האמירה המיוחסת לו כלפי המערערת 2, וציין כי הדברים לא נאמרו. יחד עם זאת כתב השופט כי התנהלותה של המערערת 2 עומדת כפלוגתה בתיק, שכן עליה מבוססת התביעה שכנגד. לכן הועלתה האפשרות שהמערערים ישכרו שירותי עורך-דין לייצגם במקומה או בנוסף לה, והדברים שנאמרו היו בפי אומרם, כלומר, נאמר שהמשיבים טוענים טענות נגד המערערת 2. בית המשפט דחה גם את טענות המערערים נגד החלטות דיוניות שנתן וציין שקיים שיהוי בהעלאתן. בית המשפט הבהיר שהמליץ בעבר וממליץ גם כעת להקליט את הדיונים כדי לזרז את שמיעת התיק. משלא מצא בית המשפט שנוצרו נסיבות המקימות חשש למשוא פנים הורה, כאמור, על דחיית הבקשה. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

4.

בהודעת ערעור ארוכה במיוחד (50 עמודים!) חוזרים המערערים על טענותיהם שהעלו בבקשת הפסלות. המערערת 2 מדגישה ששקלה בכובד ראש האם להגיש את הערעור דנא, ומתארת את הרקע להגשת התביעה לפני כשש שנים. המערערים משיגים על החלטת השופט לפטור את המשיבים מהתייצבות לישיבת קדם המשפט שניתנה בלי תגובתם וללא כל טעם המצדיק מתן פטור, ואף אושרה בהחלטה נוספת. לדעת המערערים, החלטה זו היא אינדיקציה לגיבוש דעתו של השופט שהובילה לאי שוויון בין בעלי הדין. המערערים מציינים שהבקשה לפטור מהתייצבות טופלה מיידית בעוד שבקשה מטעמם בנוגע להליכים מקדמיים טופלה רק לאחר כשלושה חודשים מיום הגשתה, ונדחתה באופן המקפח אותם. המערערת 2 מציינת שנמנעה מלהגיש ערעור על החלטה זו מחשש לעיכוב ולעצירה נוספת של ההליך המשפטי. המערערים טוענים עוד כי בישיבת קדם המשפט הפעיל השופט לחץ על המערערת 2 לקבל את הצעתו להחלפת ייצוג ולמחיקת נתבעים "קטנים" מהתביעה. לטענתם, דבריו לא נרשמו בפרוטוקול. לאחר שהמערערת 2 סירבה להצעה איפשר בית המשפט לבאי-כוח המשיבים להשתלח בה עד כדי כך שדמעות עלו בעיניה. לטענת המערערים, הימנעות השופט מלהחליט בבקשתם להקלטת דיונים די בה כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. המערערים מוסיפים שגם עמידתו הדווקנית של השופט על החלטתו למחוק נתבעים מסוימים, אף לאחר המצאת תגובתם, מעידה גם היא על נעילת דעתו.

5.

המערערים עומדים על הטענה לפיה אמר השופט את האמירה המיוחסת לו ביחס למערערת 2. לדבריהם, מדובר בהתבטאות המעידה על קיומה של דעה מוגמרת. כן מפנים הם לתוכן ההחלטה מיום 6.1.2013 הכוללת את המלים: "תכסיסנות", ו"טקטיקה שאינה לגיטימית" המופנים, למעשה, כלפי המערערת 2 ומצטרפים לאמירת השופט בדיון. לטענתם, החלטה זו חושפת מידע שנמסר על ידי המערערת 2 לבאי-כוחם של המשיבים בנוגע לאפשרות שכל אחד מהמערערים ישכור שירותי עורך-דין בנפרד. במצב דברים זה מתעורר, לדעת המערערים, חשש ממשי לכך שבית המשפט פעל מול או במעמד המשיבים בלבד ללא ידיעת המערערת 2. לדברי המערערים, סירוב בית המשפט לאשר את הסתלקות המערערת 2 מייצוג המערערים יוצרת אף היא חשש ממשי למשוא פנים. המערערים משיגים על העיכוב במתן ההחלטה בבקשת הפסלות. לדעתם, הצטברות הנסיבות מספיקות לפסילת השופט. אם לא, הם מבקשים לעשות שימוש במראית פני הצדק ולפסול את השופט מלדון בעניינם.

6.

דין הערעור להידחות. ההחלטות עליהן משיגים המערערים אינן מקימות עילת פסלות. הלכה פסוקה היא שהדרך לתקוף החלטות דיוניות שדעת צד להליך אינה נוחה מהן היא באמצעות השגה ערעורית (למשל, ע"א 1856/13 נירוק נ' מדינת ישראל

(21.4.2013)). בנוסף, דחיית בקשות של בעל דין אין בה כדי להקים עילה לפסילת השופט. זאת, מעבר לעובדה שהשגות המערערים בנוגע להחלטות אלו הועלו בשיהוי.

7.

זאת ועוד, בית המשפט הכחיש מכל וכול כי אמר את האמירה המיוחסת לו כלפי המערערת 2, והסביר את הנסיבות לטענות שהועלו כלפיה, שהן חלק מהפלוגתה בה יש להכריע. המערערים אף לא ביקשו לתקן את הפרוטוקול ולא הגישו את בקשת הפסלות מייד לאחר הדיון. אוסיף, כי העובדה שבית המשפט דחה את הודעת המערערת 2 בדבר הפסקת ייצוגה נומקה על ידי בית המשפט ואין במלים בהן נקט כדי להקים, בהקשר הדברים בו נכתבו, חשש ממשי למשוא פנים. מכל מקום, מדובר בהחלטה סבירה ולגיטימית בנסיבות העניין ובוודאי שהיא אינה מקימה עילת פסלות. יש לזכור כי בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים ועלול גם להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (למשל, ע"א 6575/11 פלוני נ' פלונית (9.10.2011)). אשר על כן, דין הערעור להידחות. ממילא נדחית בקשת המערערים להפסקת המשפט.

8.

הערעור נדחה. נוכח העובדה שהודעת הערעור משתרעת על פני 50 עמודים, בלא כל הצדקה, ינמקו המערערים עד ליום 26.5.2013 מדוע לא יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה.