פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
3995/17
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. מאיר אלבס
2. רחל אלבס
נ ג ד
המשיבים:
1. רוגלית (נווה מיכאל) מושב עובדים
להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ
2. הסוכנות היהודית לארץ ישראל - מחוז
ירושלים
3. מינהל מקרקעי ישראל - מחוז ירושלים
4. ישי כהן
5. שרון כהן
בקשה
לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ 20325-06-15 מיום
20.3.2017 שניתן על ידי כבוד השופט א' פרקש - נשיא
בשם המבקשים:
עו"ד מישל חזן
בשם המשיבה 1:
עו"ד שגיא פרדו
בשם המשיב 3:
עו"ד איילת עומר-ליפשיץ
בשם המשיבים 4-5:
עו"ד שרית גל עמר
החלטה
1.
לפנַי בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, בגדרה מבוקש להורות על עיכוב ההליכים במסגרת ה"פ 23138-02-15, המתנהל בין המבקשים (להלן: אלבס ) לבין המשיבים 5-4 (להלן: כהן ) בבית משפט השלום בירושלים.
2.
להלן, בתמצית, עיקרי העובדות הצריכות לשם הכרעה בבקשה. בני הזוג אלבס ובני הזוג כהן מתגוררים בנחלות סמוכות זו לזו במושב רוגלית (נווה מיכאל). בפברואר 2015 הגישו כהן לבית משפט השלום בירושלים תביעה לסילוק ידם של אלבס מחלקת מקרקעין הנמצאת בין שתי הנחלות (להלן: המקרקעין ), במטרה לממש היתר בנייה שניתן להם לגבי המקרקעין. בכתב ההגנה שהגישו טענו אלבס, כי הזכויות במקרקעין שייכות להם מכוח הסכם שנחתם בשנת 1990 בינם לבין המשיבה 1 (להלן: רוגלית ). משהובהר על-ידי בית משפט השלום, סמכות השיפוט העניינית לדון בטענותיהם של אלבס ביחס לאכיפת ההסכם נתונה לבית המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית ולפיה יגישו אלבס תביעה מתאימה לבית המשפט המחוזי, בצירוף בקשה מתאימה לעיכוב ההליכים בבית משפט השלום. ביוני 2015 הגישו אלבס המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי, שלפיו הסכם המכר שנחתם בינם לבין רוגלית עומד בתוקפו, וביקשו להורות על רישום שמם בכל מרשם רלבנטי. בד בבד הגישו אלבס בקשה לעיכוב ההליכים בבית משפט השלום, וזו נתקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי. ביום 20.3.2017 דחה בית המשפט המחוזי את המרצת הפתיחה, קבע כי לבני הזוג אלבס אין זכות קניינית במקרקעין (אלא זכות חוזית בלבד), וביטל את עיכוב ההליכים.
3.
על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגישו אלבס ערעור לבית משפט זה, ובמקביל הגישו לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ההליכים עד להכרעה בערעור. ביום 6.9.2017 דחה בית משפט השלום את הבקשה, וקבע כי "ככל שהנתבעים [אלבס – נ' ס'] סבורים שיש בהגשת ערעור לבית המשפט העליון להביא לעיכוב הליכים, עליהם להגיש בקשה לבית המשפט שאליו הוגש הערעור. הסכמת הצדדים בתיק זה היתה ברורה ולפיה אם בית המשפט המחוזי לא יעכב הליכים יהיו התובעים [כהן – נ' ס'] רשאים לבנות לפי ההיתר שבידם. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דין שההליכים אינם מעוכבים ולפיכך התובעים זכאים, בהתאם להסכמת הצדדים, לבנות לפי ההיתר" . מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה מבקשים בני הזוג אלבס להורות על עיכוב ההליכים בבית משפט השלום עד להכרעה בערעור. ביום 1.10.2017, בטרם התקבלה תגובת המשיבים לבקשה, הורה בית משפט השלום על סגירת התיק, שכן ההכרעה בהמרצת הפתיחה יִתרה למעשה את הדיון בו. בכך התייתר לכאורה הדיון בבקשה זו. מכל מקום, אינני סבור כי בנסיבות העניין יש להורות על מחיקתה. הבקשה שלפנַי, אשר הוכתרה כ'בקשה לעיכוב הליכים', אינה אלא בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, שלפיו ימנעו בני הזוג כהן מלממש את היתר הבנייה שבידם. הגם שראוי היה להגיש את הבקשה מלכתחילה במתכונת זו, הרי שמבחינה מהותית טענות הצדדים לעניין סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות – זהות, ויש להכריע בהן.
4.
לטענת אלבס, מימוש היתר הבנייה על-ידי כהן יוביל בהכרח לשינוי בגבולות המקרקעין, וירוקן מתוכן את טענותיהם בערעור. לטענת כהן, סיכויי הערעור להתקבל 'קלושים ביותר', ועיכוב מימוש ההיתר בשלב זה יגרום להם נזק חמור.
5.
לאחר בחינת טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין, מאזן הנוחות שבין הצדדים מצדיק להעתר לבקשה, אך זאת בכפוף להפקדת ערבון לשם הבטחת נזקיהם של כהן (ולא נעלמו מעיני טענותיהם של בני הזוג אלבס באשר למצבם הכלכלי).
6.
אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור – מתקבלת, בכפוף להפקדת ערבון בסך של 80,000 ₪. אלבס יפקידו את הערבון (במזומן או בערבות בנקאית) עד ליום 5.11.2017; ככל שלא יעשו כן, יהיו רשאים כהן לפעול בהתאם להיתר הבנייה שבידם.
אין צו להוצאות.
ניתנה
היום,
ב' בחשון התשע"ח (22.10.2017).
ש ו פ ט