ע"א 4027/97 סולפרד בע"מ נ. עמישי חברה לשיווק בע"מ

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 4027/97

בפני: כבוד השופט ת' אור

כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

כבוד השופט י' אנגלרד

המערערים: 1. סולפרד בע"מ

2. מנחם יסקולקה

נ ג ד

המשיבים: 1. עמישי, חברה לשיווק בע"מ

2. עמישי ליאור

ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 25.6.97 בתיק ה"פ 774/97 שניתן על ידי כבוד השופט י' זפט

בשם המערערים: עו"ד דוד זיילר

בשם המשיבים: עו"ד משה גוטסמן

פסק דין

השופט ת' אור :

1.בין המערערת הראשונה ( להלן: סולפרד בע"מ ) לבין המשיבה הראשונה ( להלן: עמישי בע"מ ) נחתם הסכם שכירות. המערער השני ( להלן: המערער ) הוא מנהלה של סולפרד בע"מ ובעל מניות עיקרי בה. המשיב השני ( להלן: המשיב ) הוא מנהלה של עמישי בע"מ ובעל מניות עיקרי בה, והינו ערב להתחייבויותיה על פי הסכם השכירות הנ"ל.

בין בעלי הדין התגלעו סכסוכים שונים בקשר עם הסכם השכירות הנ"ל. התביעות ההדדיות בין הצדדים התבררו, על פי הסכם בוררות בין הצדדים, בפני הבוררת שרה פריש.

2.בשלב שמיעת הראיות הגיעו בעלי הדין להסכמה דיונית. על פי הסכמה זו, ייבדקו המערער והמשיב בדיקת פוליגרף לגבי שאלה עובדתית, אשר היתה במחלוקת בין הצדדים. השאלה היא, מתי נהרסו מדרגות מסויימות אשר הובילו מהמושכר אל מקום החניה. בעוד והמערער טען שהמדרגות נהרסו בחודשים הראשונים של שנת 1989, לטענת המשיב הוא השתמש במדרגות אלה עד 1991 ורק אז נהרסו.

על פי המוסכם, אם תתקבל תשובה ברורה וחד משמעית על פיה גירסת האחד מהשניים היא הנכונה, התוצאה תהיה שתביעתו שלו תתקבל ותביעתו של יריבו תידחה.

בדיקת הפוליגרף נערכה על פי המוסכם, והמומחה מר ישעיהו הורביץ ( להלן: המומחה ) קבע בחוות דעתו מיום 17.3.87, שהמשיב דובר אמת ואילו המערער דובר שקר.

3.המערערים, אשר תוצאות בדיקות הפוליגרף היו בעוכריהם, פנו לבית המשפט המחוזי וביקשו סעד, על פיו יוצהר שההסכם הדיוני בין בעלי הדין בדבר בדיקת הפוליגרף הינו בטל או כי יש לבטלו. זאת, על יסוד הנימוקים הבאים: א. טעות עובדתית בכריתת החוזה. הטענה היא, שבעת שהגיעו להסכם הדיוני לא ידעו המערערים שבדיקת הפוליגרף אינה בדיקה מהימנה ורק על סמך טעות בעניין זה, אשר הבוררת תרמה לה בדבריה במהלך הבוררות, הסכימו לבדיקת הפוליגרף כמכרעת בסכסוך שלהם עם המשיבים. המערערים מבססים את טענת הטעות על חוות דעתו של המומחה פרופסור בן שחר, אליו פנה המערער לאחר שנודעו לו תוצאות בדיקות הפוליגרף. חוות דעת זו הוגשה לבית המשפט, כשמוסכם על הצדדים שהמסקנות שבחוות דעת זו שנויות במחלוקת; ב. החוזה נוגד את תקנת הציבור. על פי טענה זו, בדיקת פוליגרף כמוה כהטלת מטבע. אשר על כן, מסירת ההכרעה במחלוקות בין הצדדים לתוצאות בדיקת פוליגרף נוגדת את תקנת הציבור והיא בטלה, בהסתמך על הוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973- ( להלן: חוק החוזים ); ג. טענה נוספת של המערערים היא, שאין זה מתקבל על הדעת שגורל כל המחלוקות בין הצדדים יוכרע - כמוסכם בהסכם הדיוני - על פי תוצאות בדיקת הפוליגרף המתייחסת למחלוקת עובדתית אחת בלבד.

בית המשפט המחוזי דחה את כל טענות המערערים ואת התובענה. על כך הוגש ערעור זה.

4.בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענת הטעות מצד המערער. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בפני הבוררת, המערער הוא שהציע את בדיקת הפוליגרף והוא זה שביקש שתוצאותיה יכריעו בגורל הבוררות כולה. להבדיל מהמשיב, שלא היה לו כל ניסיון בבדיקת פוליגרף, המערער נבדק בעבר בדיקה כזו. הוא ידע, איפוא, על אופן הבדיקה, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, הוא ידע שמדובר במכונה שבודקת בדיקות פיזיולוגיות, כאשר הבודק מפרש את התגובות הפיזיולוגיות. לכך יש להוסיף, שהמערערים היו מיוצגים במהלך הבוררות, כולל בעת כריתת ההסכם הדיוני, על ידי עורכת דין. בנסיבות אלה, הנחה מתבקשת היא שהמערער ידע את מה שבודאי ידעה עורכת דינו, דהיינו שבדיקת פוליגרף אינה ראיה קבילה בהליכים משפטיים, אך, עם זאת, נעשה בה שימוש לצרכי חקירה, וכן להכרעה במחלוקות על יסוד הסכמה בין הצדדים. כן ידע את מה שבודאי ידעה עורכת דינו, שבתי המשפט קבעו בעבר כי הסכם, על פיו בדיקת פוליגרף תכריע בגורל מחלוקת בין צדדים לה, מחייב את הצדדים (ראו ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי , פ"ד מב(1) 446; ע"א 166/84 בר אילן נ' בן כנען , תקדין עליון 86(4) 114 וכן ע"א 1742/90 בית חרושת לנרות שער ציון נ' אררט, חברה לביטוח בע"מ , תקדין עליון 94(3) 1918).

אין תימה שבנסיבות אלה לא האמין בית המשפט לטענת הטעות שבפי המערער, וקבע כי לא היתה כל טעות מצד המערערים בהסכימם לבדיקת הפוליגרף כמכריעה בסכסוך. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כל התנהגותם של המערערים לאחר שנודעו להם תוצאות בדיקות הפוליגרף לא היתה אלא ניסיון להתחמק מההסכמה אליה הגיעו ומתוצאותיה.

כאן המקום לציין, שאין יסוד לטענה, שכאילו על סמך דברים שאמרה הבוררת בדבר הסיכוי הרב לגילוי האמת באמצעות בדיקת הפוליגרף הסכימו המערערים לבדיקה. עיון בפרוטוקול הדיון של הבוררות מגלה, שלא רק היוזמה לבדיקה כזו באה מצד המערער, אלא שבעלי הדין הגיעו להסכמה בעניין זה עוד לפני שהבוררת אמרה מה שאמרה על סיכויי גילוי האמת באמצעות בדיקת פוליגרף. יתר על כן, הבוררת הדגישה שהיא מיוזמתה אינה מפנה לבדיקת פוליגרף, וכן שתוצאות בדיקת פוליגרף אינן משמשות ראיה, אלא בהסכמת הצדדים. עוד הדגישה, שלאחר ההסכמה והבדיקה, אין זכות חזרה מההסכמה.

מאחר והמערערים יחסו לבוררת שהיא אחראית לטעותם בעת שהסכימו לבדיקת הפוליגרף, מן הראוי להדגיש שהבוררת לא גילתה התלהבות לקיום הבדיקה, והיא אף הבהירה לבעלי הדין מפורשות את הסיכון שהם נוטלים על עצמם. כך הזהירה הבוררת את הצדדים:

"ברגע שאתם מסכימים לעניין הזה, זה כאילו שאתם מסכימים להחלטת בוררות, אתם אומרים זה יכריע את גורל הסכסוך ביניכם, אני בכוונה מקליטה את זה, אתם מסכימים מראש לתוצאות על פי מה שציינתי, ואתם מסכימים מראש שלא יהיה ערעור והשגה לבית משפט על ההחלטה הזאת בשום ערכאה שלי (צ"ל 'שהיא'), ואתם עושים את זה מרצון, מיוזמה, מתוך הבנה שזה מכריע את גורל הסכסוך וזהו זה " (שם, עמוד 187, שורות 17-9. ההדגשות הוספו).

וכן:

"עדיין אנשים לוקחים את הסיכון ואומרים אנחנו הולכים ומקבלים על עצמם. אבל אם מקבלים אז מקבלים, אי אפשר לבוא אחרי זה, אם נניח הפוליגרף יגיד כל תוצאה שהיא, אי אפשר לבוא אחרי זה ולהגיד - זאת התוצאה? מה פתאום, התוצאה הזאת לא מקובלת עלי, אין דבר כזה. אני פשוט מסבירה את זה. ואז לוקחים את הסיכון, הסיכון מחושב ".

מר יסקולקה : מקובל" (שם, עמוד 188, שורות 20-13. ההדגשות הוספו).

על סמך כל האמור, אין, לדעתי, להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי שלא היתה כל טעות מצד המערערים, בהסכימם לתלות את ההכרעה בסכסוך בתוצאות בדיקת הפוליגרף. נזכיר רק בהקשר זה, שבכל מקרה, אפילו היתה טעות מצד המערערים, מדובר בטעות חד צדדית שלהם, וכפי שנימק וביאר בית המשפט המחוזי, בנסיבות המקרה לא היה רואה לבטל את החוזה על פי שיקול הדעת המוקנה לו בסעיף 14(ב) לחוק החוזים.

5.גם טענת המערערים שההסכמה נוגדת את תקנת הציבור, דינה להידחות. שאלת מהימנותה של בדיקת הפוליגרף, ומידת מהימנותה, שנויים במחלוקת בין המלומדים והמומחים, והדברים ידועים. על רקע זה, אין לראות בבדיקה כאמור לצורך הכרעה בסכסוך כמעין הטלת מטבע, ואין לראותה כנוגדת את תקנת הציבור. אכן, טענה זו נדחתה בדעת הרוב בע"א 61/84 הנ"ל, וכפי שאומר בית המשפט בע"א 166/84 הנ"ל:

"משהסכימו הצדדים כי הדין ייחתך על פי בדיקת הפוליגרף הרי הם קשורים להסכמתם זו";

ובע"א 1742/90 הנ"ל:

"בדיקת פוליגרף יכולה על פי המוסכם בין בעלי הדין לשמש כראיה מכרעת במשפט אזרחי".

6.למומחה הפוליגרף נמסר לבדוק מי מבין הצדדים דובר אמת בשאלת הריסת המדרגות. כזכור, אחת מטענות המערערים היא, שאין לאשר הסכמה על פיה הכרעה בשאלה האמורה באמצעות בדיקת פוליגרף תכריע בגורל הבוררות כולה.

גם טענה זו דינה להדחות. ראשית, המערער הוא שהעלה הצעה זו. לאחר שהועלה עניין בדיקת הפוליגרף והצדדים הביעו הסכמה לכך, מוסיף המערער בהתייחסו לעניין הריסת המדרגות:

"צמצמתי את הכל לנושא אחד. זאת אומרת, אם יש שקר יש בשקר הזה ויש לכל אורך הדרך, ובזה נגמור" (עמוד 187 לפרוטוקול הבוררות).

עוד קודם לכן, בהתייחסו לטענת המשיב שהוא השתמש במדרגות בשנים 1990 ו1991-, אומר המערער:

"אם הוא ירד במדרגות האלה בשנת 90 או 91, אני חותם וויתור על כל התביעה" (עמוד 183 לפרוטוקול הבוררות).

הנה כי כן, מועד הריסתן של מדרגות אלה היה במחלוקת עזה בין הצדדים. ברור היה שבעניין זה אחד מהשניים - המערער או המשיב - דובר שקר. נזכיר בהקשר זה, שבעיקרם של דברים המחלוקת בין בעלי הדין היתה בשאלות עובדתיות ושאלת המהימנות של המערער והמשיב היתה קרדינלית. על רקע זה הציע המערער, והמשיב הסכים לכך, שהמחלוקת כולה תוכרע על פי מידת מהימנות בעלי הדין בשאלה מתי נהרסו המדרגות, וכי המהימנות בשאלה זו תוכרע באמצעות בדיקת פוליגרף.

בדרך כלל מתעוררות שאלות עובדתיות לא מעטות במהלך התדיינות בין צדדים. העברה להכרעת בדיקת פוליגרף של כל השאלות אינה מעשית. לפיכך, פרקטיקה מקובלת היא שמועברת להכרעת הבדיקה שאלה אחת או שאלות מספר, אשר על פי תוצאות הבדיקה שלהן מוכרעת המחלוקת בין הצדדים. כך נהגו הצדדים בענייננו, כשלסברת שניהם שאלת מועד הריסת המדרגות הינה אבן בוחן הולמת ומכרעת לבחינת מהימנות הגירסה של כל אחד מבעלי הדין לאורך כל הדרך.

על רקע זה, איני מוצא פסול המצדיק התערבות בכך שהצדדים מיקדו את שאלת המהימנות ואת ההכרעה בסכסוך שביניהם בשאלת מועד הריסת המדרגות (וראו בעניין זה את הדברים המצוטטים לעיל מע"א 1742/90).

7.על סמך כל האמור לעיל, דין הערעור להדחות, והוא נדחה בזה. המערערים ישלמו למשיבים הוצאות ערעור זה בסך 20,000 ש"ח.

ש ו פ ט

השופטת ט' שטרסברג-כהן :

אני מסכימה. ש ו פ ט ת

השופט י' אנגלרד :

אני מסכים. ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.