פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
557/17
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט צ' זילברטל
כבוד השופט נ' סולברג
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1.
פלונית
2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים
3. בית הדין האזורי בתל אביב
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד זיו בייטל ועו"ד אברהם הופרט
פסק-דין
השופט י' עמית :
העותר והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) התגרשו זה מזה, ובבית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו התנהל הליך לעניין הכתובה. ביום 9.2.2015 ניתנה החלטתו של בית הדין האזורי, במסגרתה נקבע: "בעניין שלפנינו לאישה כתב כתובה תקף, הבעל מצדו טוען להפסד הכתובה, טענות אלו לא הוכחו. אמנם הוסכם כי הצדדים ילכו לבדיקת פוליגרף ועל פי זה יפול דבר, וכאמור הבעל מסרב לילך ולהבדק בנסיבות אלו נראה כי יש לראות בבעל משום משקר ומכאן כי לאישה זכות עקרונית לכתובתה". בהמשך נקבע סכום הכתובה והועמד על 52,000$. ערעורו של העותר על החלטותיו של בית הדין הרבני האזורי, נדחה בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 18.12.2016.
במסגרת העתירה שלפנינו התבקשנו להתערב בהחלטותיהם של בתי הדין הרבניים. לטענתו של העותר, לא ניתן לו יומו בבית הדין הרבני, ובית הדין שגה כאשר ייחס משקל מכריע להימנעות מבדיקת פוליגרף. העותר טען, כי הוא הסכים להיבדק בפוליגרף על שאלות אחרות מאלו שעליהן הורה בית הדין האזורי, ומכאן שבית הדין פעל בחוסר סמכות ובניגוד לכללי הצדק הטבעי. אגב כך נוספו בעתירה גם טענות בעניין פרשנות חוזים ובעניין משקלה של בדיקת פוליגרף בדין העברי.
כפי שידוע גם לעותר, בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטותיהם של בתי הדין הדתיים. בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול, ויתערב רק במקרים נדירים כגון חריגה מסמכות או סטייה מכללי הצדק הטבעי (בג"ץ 7070/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים
(4.1.2017); בג"ץ 6358/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (29.9.2016); בג"ץ 3353/16 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים
(8.5.2016)). חרף טענותיו של העותר, אינני סבור כי המקרה דנא נמנה על אותם מקרים המצדיקים התערבות. יתר על כן, עיון בעתירה על נספחיה מלמד כי העותר עצמו הוא שהציע מלכתחילה את בדיקת הפוליגרף לצורך הכרעה בסוגיית הזכאות לכתובה (דיון מיום 7.10.2013). על פי פרוטוקול הדיון, שני הצדדים הסכימו לכך שבית הדין יקבע את השאלות שיישאלו בבדיקה, ולכך שתוצאות הבדיקה יכריעו את הסכסוך ביניהם. בהמשך לכך, בהחלטתו של בית הדין האזורי מיום 18.8.2014 נשלחו הצדדים לבדיקת פוליגרף. דא עקא, לאחר שהמשיבה נבדקה ונמצאה דוברת אמת, העותר ניסה להשתמט מן הבדיקה באמתלות שונות. בית הדין האזורי, ואף בית הדין הגדול, חזרו והתרו בעותר כי תהיינה השלכות להימנעותו מביצוע הבדיקה, אך ללא הועיל (החלטות מהתאריכים: 5.1.2015, 3.11.2014, 22.10.2014). הלכה ותיקה היא, כי כאשר שני הצדדים הסכימו
להכריע את גורל הסכסוך באמצעות בדיקת פוליגרף, אין לאפשר להם להתנער מהסכמה זו, וכך הדבר גם בענייננו (ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי , פ"ד מ"ב(1) 446 (1988) ; ע"א 4027/97 סולפרד בע"מ נ' עמישי חברה לשיווק בע"מ , פ"ד נג(2) 522 (1998) ; רע"א 8644/09 פואז מוחמד ובניו שיווק תערובות ומזון לבעלי חיים בע"מ נ' חמיס
(18.11.2009)).
נוכח האמור, לא מצאתי עילה להתערבותנו בהחלטותיהם של בתי הדין הרבניים, ולפיכך העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה, ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.
ניתן היום, כ"ה
בטבת התשע"ז (23.1.2017).
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט