רע"א 8644/09 פואז מוחמד ובניו שיווק תערובות ומזון לבעלי חיים נ. סואעד חמי

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כתילי) מיום 22.9.09 בתיק ע"א 123/09, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (השופטת נדאף) בתיק תא"מ 571-06, בו חויב המבקש לשלם למשיב סכום של כ-70,700 ₪ , תוצאה שהושגה על סמך תוצאות בדיקת פוליגרף שהסכימו הצדדים לעבור.

ב.

בין הצדדים התנהלו קשרים עסקיים ארוכי שנים, במסגרתם מכר המבקש למשיב תערובות מזון לבעלי חיים, והלה שילם לו באמצעים שונים, כולל בבעלי חיים. המבקש תבע את המשיב בבית המשפט השלום בטבריה על חובות נטענים של כ-22,000 ₪. המשיב הגיש תביעה שכנגד, על חובות נטענים של כ-65,000 ₪. במסגרת הדיון בבית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה יגשו לבדיקת פוליגרף (להלן הבדיקה ), אשר תוצאותיה יכריעו את גורל התביעות, ואילו ההוצאות יושארו לשיקול דעת בית המשפט. ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה ובית המשפט מינה מומחה מטעמו לערוך את הבדיקה (23.4.07). הבדיקה נערכה, מבלי שמי מהצדדים השיג על אופן ביצועה. אולם, עם קבלת תוצאות הבדיקה, אשר קבעו כי המשיב דיבר "קרוב לוודאי" אמת והמבקש לא, עתר המבקש להשיג עליהן, תוך העלאת טענות שונות לגבי אופן ביצוע הבדיקה, ולגבי חוסר ההחלטיות שבתוצאתה. עורך הבדיקה הוזמן לעדות ונחקר בחקירה נגדית על ידי המבקש. לבסוף, קבע בית משפט השלום כי לא נפל פגם בבדיקה, ופסק על סמך תוצאותיה. המבקש עירער לבית המשפט המחוזי בטענות שונות הנוגעות לביצוע הבדיקה, וכן בטענה שההסכמה הדיונית התייחסה לקביעת ממצאים חד משמעיים בבדיקת הפוליגרף, ואילו הממצאים הסופיים לא היו החלטיים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בפסק דין מפורט, תוך שהוא מצטרף למסקנת בית משפט השלום באשר לכשרות האופן שבו נערכה הבדיקה. נקבע, כי המומחה הבודק ניסח את השאלות בשיתוף ובהסכמת הצדדים, התנהל באופן ראוי והיה החלטי בקביעותיו, ועל כן אין מקום לפסילת תוצאות הבדיקה. כנגד פסק דין זה הוגשה הבקשה דנא.

ג.

בבקשה נטען, כי היה על בית משפט השלום להתעלם מהסכמת הצדדים לעניין הבדיקה, שכן נפלו פגמים שונים בניסוח ההסכמה, בדרך ניהול הבדיקה ובניתוח תוצאותיה. עוד נטען, כי ההסכמה התייחסה אך לתוצאות חד משמעיות בבדיקה, בעוד שבפועל התוצאות לא היו כאלה. כן נטען, כי טענות החוב של המבקש בוססו על ראיות שונות (קבלות וכד'), בעוד טענות החוב של המשיב נותרו בלתי מבוססות, וכי במצב זה, לא היה צריך בית המשפט להסכים להכרעה על פי בדיקת פוליגרף. לבסוף נטען, כי נוכח תיקון 52 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד 1984, לפיו במקרים מסוימים ידונו ערעורים בבית המשפט המחוזי בדן יחיד (סעיף 37(ב)(9)), יש לחדש ולהגמיש את הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123), ולאפשר ביקורת נרחבת יותר על פסיקתו.

ד.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. כנודע, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל אך מקום בו מעלה המקרה שאלות משפטיות או ציבוריות חשובות החורגות מעניינם של הצדדים (הלכת חניון חיפה ), ודומה כי המקרה שלפנינו אינו מעלה שאלות ממין אלה, אף שהמבקש מנסה להעטות עליו לבוש כזה. שאלת מהימנותן של בדיקות פוליגרף נדונה פעם אחר פעם בבית משפט זה, ואין צורך לחזור ולדון בכך - לא כל שכן, שעה שהצדדים הסכימו לעריכת הבדיקה וכן לכך שתוצאותיה יכריעו את הפלוגתא. בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה נכתב: "... הצדדים ילכו לפוליגרף. היה ויימצא מנהל התובעת [המבקש – א"ר] דובר אמת, תתקבל התביעה... במידה וימצא הנתבע/התובע שכנגד [המשיב – א"ר] דובר אמת... תידחה התביעה העיקרית ותתקבל התביעה שכנגד..." (עמ' 2 לפסק הדין קמא)). כך כתב בנושא השופט י' אלון:

"מידת המהימנות והתוקף הראייתי של ממצאי בדיקות פוליגרף שנויים במחלוקת ומוטלים בספק (ראו גרשון בן שחר, מיה בר-הלל וישראל ליבליך "הפוליגרף (מכונת האמת) בשירות המשפט - סוגיות מדעיות ומשפטיות" משפטים ט"ז 269 (1986-7); "שימוש בבדיקות פוליגרף על ידי רשויות המדינה" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 3.1102 (התשס"ד)). קיימת הסכמה, גם בקרב המצדדים בשימוש בפוליגרף, כי לבדיקה שיעור לא מבוטל של תוצאות שגויות. לאור זאת, תוצאות הפוליגרף לא יהיו קבילות כראיה - גם לא במשפט אזרחי - אלא בהסכמת הצדדים. אולם גם משתינתן הסכמה שכזו לא יהיה בה להפוך ממצאי הפוליגרף לראיה מכרעת, אלא אם הצדדים הסכימו במפורש כי תוצאות הבדיקה הן שיכריעו בשאלה שבמחלוקת (ראו והשוו ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי , פ"ד מב(1) 446 (1988); ע"א 1742/90 בית חרושת לנרות "שער ציון" נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 3.11.94))" (ע"א 8987/05 מלכי נ' סבון של פעם (2000) בע"מ (לא פורסם)).

וברע"א 10235/04 זועבי נ' נאיף (לא פורסם) נזדמן לי לומר ברוח דומה:

"(1)

בדיקת פוליגרף מטרתה להעמיק אל נבכי הלא מודע של הנבדק, על ידי קשירתו למכשיר הבודק, בין השאר, את לחץ דמו וזיעתו בשעה שמוצגות לו שאלות, ויש בה מטבעה פגיעה קשה בפרטיותו, אשר מגיעה אף לכדי פגיעה בזכויות יסוד המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו א' ברק, פרשנות במשפט: פרשנות חוקתית , 433, "שימוש בפוליגרף פוגע בכבוד האדם"). לכך מצטרפים ספקות רבים באשר למהימנות הבדיקה, אף על ידי מצדדיה. יצוין, כי מהימנות הבדיקה תלויה במשתנים שונים, ובהם סוג הבדיקה, מיומנות הבודק, מאפייני אישיותו של הנבדק והמידע המוקדם הרלבנטי הנוגע לנושאי הבדיקה (להרחבה ראו הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 3.1102 "שימוש בבדיקת פוליגרף על ידי רשויות המדינה" מיום 9.11.03, וכן ראו "עמדת היועץ המשפטי לממשלה בנושא תניות פוליגרף בחוזים של חברות ביטוח" מיום 25.8.02 באתר משרד המשפטים- www.justice.gov.il ; בנוסף ראו בן שחר, בר הילל וליבליך, "הפוליגרף (מכונת אמת) בשירות המשפט - סוגיות מדעיות ומשפטיות", משפטים טז (תשמ"ו) עמ' 269).

(2)

נוכח מהותה של בדיקת הפוליגרף והספקות שהועלו לעניין מהימנותה, נקבע בפסיקה, גם בעקבות ועדה בראשות השופט (כתארו אז) יצחק כהן המנוח, כי במישור הפלילי תוצאות בדיקת הפוליגרף ותגובת הנאשם להצעה להיבדק בפוליגרף פסולות כראיה, וכן אין להביא לידיעת בית המשפט שנאשם או עד סירבו להיבדק בפוליגרף (ע"פ 993/93 אבוטבול נ' מדינת ישראל , פ"ד מח (1) 485, 495); חריג לכך נקבע באשר להליכי ביניים פליליים, כגון הליכי מעצר ושחרור בערובה - ראו סיכום הדברים בחוות דעת השופט בך בפרשת אבוטבול , שם. לעומת זאת במישור האזרחי - וחרף הספקות הכרוכים בבדיקה - נתקבלה גישה מקילה יותר; על פי פסיקה מאז ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי , פ"ד מב(1) 446, רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לקבל כראיה את תוצאות הבדיקה בפוליגרף וזו יכול שתהא ראיה מכרעת בעניינם. על בית המשפט לבדוק קיומה של הסכמה ממשית של הצדדים, הצריכה להתייחס הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה. ראו ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח , פ"ד מג(4) 177, 181 (השופט - כתארו אז - מצא); ע"א 1742/90 בית חרושת לנרות נ' אררט , (טרם פורסם) (הנשיא שמגר); ע"א 4022/97 סולפרד נ' עמישי , פ"ד נג(2) 522 (השופט - כתארו אז - אור); רע"א 6383/98 הפניקס נ' סרחאן (לא פורסם) (הנשיא ברק)".

ה.

בענייננו, כאמור, הסכימו הצדדים, כי תוצאות הבדיקה יכריעו את התביעות. הערכאה הדיונית בחנה היטב את בדיקת הפוליגרף, ואף התרשמה באופן ישיר מעורך הבדיקה בעדותו, והחליטה כי לא נפל פגם בדרך עריכת הבדיקה או בתוצאותיה. בית המשפט המחוזי בחן אף הוא את מכלול הראיות ולא מצא לשנות מהחלטת בית משפט השלום. בנסיבות, אין מקום לבחינה חוזרת, שלישית במספר, של מהימנות הבדיקה ותוצאותיה. ועוד, אם סבר המבקש כי נפלו פגמים באופן ביצוע הבדיקה – ראוי היה שישיג על כך מיד, ולא ימתין לקבלת התוצאה. ואולי עיקר: המבקש גם לא הצליח להראות שנפל בהסכמת הצדדים פגם שהצדיק את ביטולה, והרי זו הסכמה שמסוגה נחתמות בתיקים אזרחיים רבים (השוו ע"א 166/84 בר אילן נ' בן כנען (לא פורסם); בש"א 1966/08 האני נ' ג'ריס (לא פורסם)).

ו.

אבהיר, כי אין לתיקון 52 לחוק בתי המשפט בכדי להשליך באופן כללי על הלכת חניון חיפה , זו חלה, עוד קודם לתיקון, גם על החלטות שונות של בתי משפט מחוזיים בשבתם בדן יחיד (כגון החלטות בבקשות רשות ערעור על החלטות ביניים של בית משפט השלום). חזקה על המחוקק שלא התכוון, בחקקו את תיקון 52, לכך שפסקי דין בדן יחיד ייחשבו נכונים פחות ומשכך יהיו ראויים יותר לביקורת; התיק שלפנינו, כמו תיקים אחרים הנדונים בדן יחיד בהתאם לסעיף 37(ב)(9) לחוק בתי המשפט, נדון בשתי ערכאות משפטיות לכל דבר, ואין לומר שיש להקל באמות המידה לרשות ערעור – אשר תפתח כאמור הליך שלישי באותו נושא עצמו – רק משום שינוי ההרכב בחקיקה.

ז.

לפני סיום אעיר במבט רחב , כי לטעמי ראוי שבתי משפט יסבו את תשומת לב המתדיינים לאמור באשר לספקות לעניין מהימנותו של כלי הפוליגרף, בטרם יתנו ידם להסכמות דיוניות הנוגעות לבדיקת פוליגרף. כך יבינו הצדדים היטב יותר את גדר המחלוקת והסיכון הניטל, וכך אף יימנע אולי חלק מן ההשגות המאוחרות על תוצאות הבדיקה. אך משעה שנעשה הסכם תקף, בחינת - להבדיל - "ביד הפוליגרף אפקיד רוחי", ברי כי "כל אחד מהצדדים להסכם נטל מרצון סיכון מחושב כי ההכרעה בדרך המוסכמת לא תיפול לטובתו, ואל לו להתנער באופן חד צדדי מהסכמתו ולבקש לשוב ולחסות תחת כנפיה של אלת הצדק, אותה זנח קודם לכן..." (ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי , פ"ד מב(1), 446, 475, מפי השופט א' גולדברג).

מכל מקום, נוכח האמור, איני נעתר לבקשה.