רע"א 6383/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. אדיב סרחאן

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ה' גרסטל) בבר"ע 16072/97 מיום 9.7.98.

1.המשיב, אשר רכבו בוטח על ידי המבקשת בביטוח מקיף, הגיש בבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו תביעה נגד המבקשת לפצותו בסכום של 29,370 ש"ח, לאחר שביום 6.5.95 נשרף רכבו והוכרז כאובדן כללי. בכתב הגנתה טענה המבקשת כי דין התביעה להימחק ו/או להדחות על הסף היות והמשיב חתם, מרצונו, על הסכם פוליגרף בו הסכים כי אם יתברר מבדיקת פוליגרף כי תביעתו אינה אמת, יוותר מראש על קבלת הפיצוי, ובבדיקת פוליגרף שעבר נמצא המשיב דובר שקר. המשיב בכתב התביעה טען כי הסכם הפוליגרף חסר תוקף ואינו מחייב אותו מהטעם שההסכם נעדר מסוימות וגמירת דעת, אינו מתייחס לאירוע מסוים בגינו נדרשת הבדיקה, אינו מציין את שם המבקשת שהיא צד להסכם ואינו חתום על ידה.

2.בישיבת קדם משפט הסכימו הצדדים שבית המשפט השלום יכריע בדבר תוקפו של הסכם הפוליגרף ללא שמיעת ראיות אלא על סמך טיעונים משפטיים בדבר נפקות הסכם פוליגרף, שאינו חתום על ידי המבקשת ושלא מופיעים בו פרטיה ופרטים אחרים לגבי נשוא הבדיקה. משכך קבע בית המשפט השלום, בהסתמכו על פסיקה מחוזית ועל ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בע"א 551/89 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סדובניק , פ"ד מו(3) 158, כי אין להכיר בתוקפו של הסכם פוליגרף שחסרים בו פרטים מהותיים כגון אירוע הביטוח וזהות חברת הביטוח, ולפיכך המבקשת אינה רשאית להסתמך על הסכם הפוליגרף ועל תוצאות בדיקת הפוליגרף שבוצעה למשיב. בית המשפט אף דחה את בקשת המבקשת למחיקת ו/או דחיית התביעה על הסף.

3.על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בבקשתה טענה המבקשת כי שגה בית המשפט השלום בכך שלא איפשר הבאת ראיות לגבי הסכמת הצדדים בעת חתימת ההסכם, ובכך שהסתמך על ע"א 551/89 הנ"ל בו הובאו ראיות לגבי כוונת הצדדים בעת חתימת ההסכם, להבדיל מעניינו בו החליט בית המשפט מבלי להיזקק לכל ראיה בעניין זה. המבקשת ביקשה להבנות אף מהלכות בית משפט זה לעניין נפקות חתימה על הסכם ומסוימות הסכם. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור בקבעו כי לנוכח אופיו המיוחד של הסכם הפוליגרף ולנוכח יחסי הכוחות בין המבוטח לבין חברת הביטוח, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבחנו את הסכם הפוליגרף. משכך אישר בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט השלום כי אין להכיר בתוקפו של הסכם פוליגרף שחסרים בו פרטים מהותיים וקבע שמסקנה זו מתחזקת עת המדובר הוא בבקשה לדחיית תביעה על הסף.

4.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בבקשתה חוזרת המבקשת על הטיעונים שהעלתה מלפני בית המשפט המחוזי ומוסיפה כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שסבר שלפניו בקשה לסילוק על הסף. טיעונה העיקרי של המבקשת לפניי הוא כי לא יתכן לפסול על הסף הסכם חתום ע"י המשיב מלהוות ראיה במשפט, וזאת מבלי לשמוע ראיות בדבר.

5.לאחר שעיינתי בחומר שלפניי הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. המקרה הנדון לא מעורר כל סוגיה שיש בה כדי להצדיק ערעור שני בפני בית משפט זה. הבקשה נוגעת לסוגיה דיונית שעניינה אי מתן אפשרות הבאת ראיות, ואינה מעלה סוגיות בעלות חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית, החורגות מעניינם של הצדדים (ראה בר"ע חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). גם לגופו של עניין לא מצאתי בבקשה ממש. ההלכה הקיימת הינה שבית המשפט יכבד הסכמת צדדים להליך אזרחי לפיה תוצאות בדיקת פוליגרף ישמשו כראיה ויחייבו אותם בהתדיינות ביניהם, וזאת בכפוף לכך שהסכם הפוליגרף עצמו עומד בדרישות דיני החוזים (ראו למשל ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי , פ"ד מב(1) 446; ע"א 1742/90 בית חרושת לנרות "שער ציון" נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)). כך, כאשר מדובר בטופס סטנדרטי עליו חתום המשיב בלבד, וכאשר נעדרים מהמסמך כל הפרטים היכולים לקשור את ההסכם עם תביעה מסוימת או עם אירוע ביטוחי מסוים לא תוכל חברת ביטוח להיבנות מאותו מסמך (ראו ע"א 551/89 הנ"ל). אכן, הצדק עם המבקשת כי בע"א 551/89 הנ"ל נפסל ההסכם לאחר שנשמעו ראיות הנוגעות לכוונת הצדדים. עם זאת, מרגע שהמבקשת נתנה הסכמתה לכך שבית המשפט השלום יכריע בדבר תוקפו של הסכם הפוליגרף, ללא שמיעת ראיות, מנועה היא, לכאורה, מלטעון כי על בית המשפט להיזקק לראיות לשם פסילת ההסכם. משכך אין אף רלוונטיות לשאלה האם בבקשה לסילוק על הסף עסקינן או אך בבחינת תוקפו של ההסכם (מה גם שעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד כי הערעור נדחה גם לגופו של עניין). בנסיבות אלה נחה דעתי כי אין מקום לרשות ערעור בעניין זה.

לאור מסקנתי זו אין אני נדרש לדון בשאלה האם איחרה המבקשת בהגשת רשות הערעור לפני בית משפט זה, כפי שטען בעניין זה בפני, המשיב.

הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך 5000 ש"ח.