רע"א 10235/04 וסים זועבי, עו"ד נ. סובחי נאיף

א.זו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בבר"ע 1207/04 מיום 26.10.04 ( הנשיא (בפועל) בן דוד), אשר דחתה את בקשת רשות הערעור של המבקש על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופט צרפתי) מיום 6.7.04, שלא לשנות הסכמה דיונית בין הצדדים מיום 22.6.04 , בדבר שימוש בבדיקת פוליגרף לצורך הכרעה בתיק.

ב.בין הצדדים ניטש סכסוך כספי אשר נדון בבית משפט השלום בנצרת. בדיון שנערך ביום 22.6.04 הסכימו הצדדים, כי גורל התביעה והתביעה שכנגד יוכרעו על פי תוצאות בדיקת פוליגרף, ושאלת ההוצאות תוכרע, בהתאם לתוצאות בדיקת הפוליגרף, על דרך הפשרה לפי ס' 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. השאלה המרכזית שהוגדרה במחלוקת, לצורך בדיקת הפוליגרף, נוגעת לטענת המשיב כי שילם למבקש סך כולל של 12,000 דולר בתוספת מע"מ, בעוד המבקש טוען כי שולמו לו רק 8,700 ש"ח. ביום 22.6.04 נתן בית משפט השלום תוקף להסכמה הדיונית בין הצדדים ומינה מומחה מטעם בית המשפט לעריכת בדיקת הפוליגרף למשיב.

ג.(1) ביום 27.6.04 עתר המבקש בבית משפט השלום, בציינו כי שינה את דעתו והגיע למסקנה שלא יהא זה ראוי כי ההכרעה בתביעות דנן תהא כפופה באורח מוחלט לבדיקת פוליגרף שתבוצע למשיב, באשר אין למבקש כל שליטה על הבדיקה או על השאלות שתשאלנה. על כן ביקש, כי תוצאות בדיקת הפוליגרף לא יכריעו באופן מוחלט במחלוקת, אלא כי תוצאותיה ישמשו ראיה בלבד. כן הציע, כי יינתן פסק דין על פי ס' 79א לחוק ללא הנמקה לאחר קבלת ממצאי בדיקת הפוליגרף שיוגשו כראיה ולאחר שמיעת עדים. בית משפט השלום, בהחלטתו מיום 6.7.04, דחה את הבקשה נוכח עמדת המשיב שהתנגדה לה, ואף הציב בפני המבקש את האפשרות כי גם הוא ייבדק בפוליגרף. בדיקת המשיב - שהמבקש דחק בו לקיימה - התקיימה ביום 23.9.04, ובדרך המקובלת על מכוני הפוליגרף נאמר על תשובותיו כי "לא אובחנו תגובות מחשידות לאמירת שקר".

(2) על החלטת בית משפט השלום מיום 6.7.04 הגיש המבקש ביום 28.9.04 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 26.10.04, לא ראה בית המשפט המחוזי להכריע בשאלות שהועלו בטרם תסתיים ההתדיינות בשלמותה, ולפיכך דחה את הבקשה.

(3) על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דהאידנא, בה חוזר המבקש על טענתו כי העברת ההכרעה באורח מוחלט לבדיקת פוליגרף שוללת את יומו בבית המשפט ואף מנוגדת לתקנת הציבור. על כן, לשיטת המבקש, אין לקבל את תוצאותיה של הבדיקה כמכריעה באופן מוחלט במחלוקת שנפלה בין הצדדים, אלא יש לקבוע שתוצאותיה ישמשו כראייה במכלול הראיות להכרעה בסכסוך.

ד.נתבקשה תשובה. טוען המשיב כי ההסכמה הדיונית גובשה לאחר שבית המשפט קמא החל לשמוע את עדי התביעה, וכשהתברר הן לבית המשפט והן לצדדים כי התביעה תוכרע על סמך מהימנותם של המבקש ושל המשיב ביחס לסכום הכסף אשר שולם בפועל על ידי המשיב למבקש. לטענת המשיב, המדובר בהכרעה חלקית בתיק, שכן יתר העניינים יוכרעו על פי ס' 79א לחוק בתי המשפט. עוד טוען המשיב, כי בקשת רשות הערעור לוקה בחוסר תום לב, שכן בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי הוגשה כחמישה ימים לאחר בדיקת המשיב בפוליגרף, ולשיטת המשיב כנראה ידע המבקש על התוצאה, ומכאן בקשתו.

לגוף הדברים טוען המשיב, כי במישור האזרחי יכולה בדיקת פוליגרף לשמש כראיה מכרעת במשפט אם הסכימו לכך הצדדים, ומוסיף כי אין המבקש, עורך דין במקצועו, רשאי לחזור בו מהסכמתו לעניין בדיקת הפוליגרף, מאחר שהסכמתו ניתנה מרצונו החופשי ולאחר שהבין את משמעותה. ועוד, לשיטת המשיב אין האינטרס של גילוי האמת מצדיק ביטול הסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטת בית משפט.

ה.(1) בדיקת פוליגרף מטרתה להעמיק אל נבכי הלא מודע של הנבדק, על ידי קשירתו למכשיר הבודק, בין השאר, את לחץ דמו וזיעתו בשעה שמוצגות לו שאלות, ויש בה מטבעה פגיעה קשה בפרטיותו, אשר מגיעה אף לכדי פגיעה בזכויות יסוד המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו א' ברק, פרשנות במשפט: פרשנות חוקתית , 433, "שימוש בפוליגרף פוגע בכבוד האדם"). לכך מצטרפים ספקות רבים באשר למהימנות הבדיקה, אף על ידי מצדדיה. יצוין, כי מהימנות הבדיקה תלויה במשתנים שונים, ובהם סוג הבדיקה, מיומנות הבודק, מאפייני אישיותו של הנבדק והמידע המוקדם הרלבנטי הנוגע לנושאי הבדיקה (להרחבה ראו הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 3.1102 "שימוש בבדיקת פוליגרף על ידי רשויות המדינה" מיום 9.11.03, וכן ראו "עמדת היועץ המשפטי לממשלה בנושא תניות פוליגרף בחוזים של חברות ביטוח" מיום 25.8.02 באתר משרד המשפטים- www.justice.gov.il ; בנוסף ראו בן שחר, בר הילל וליבליך, "הפוליגרף (מכונת אמת) בשירות המשפט - סוגיות מדעיות ומשפטיות", משפטים טז (תשמ"ו) עמ' 269).

(2) נוכח מהותה של בדיקת הפוליגרף והספקות שהועלו לעניין מהימנותה, נקבע בפסיקה, גם בעקבות ועדה בראשות השופט (כתארו אז) יצחק כהן המנוח, כי במישור הפלילי תוצאות בדיקת הפוליגרף ותגובת הנאשם להצעה להיבדק בפוליגרף פסולות כראיה, וכן אין להביא לידיעת בית המשפט שנאשם או עד סירבו להיבדק בפוליגרף (ע"פ 993/93 אבוטבול נ' מדינת ישראל , פ"ד מח (1) 485, 495); חריג לכך נקבע באשר להליכי ביניים פליליים, כגון הליכי מעצר ושחרור בערובה - ראו סיכום הדברים בחוות דעת השופט בך בפרשת אבוטבול , שם. לעומת זאת במישור האזרחי - וחרף הספקות הכרוכים בבדיקה - נתקבלה גישה מקילה יותר; על פי פסיקה מאז ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי , פ"ד מב(1) 446, רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לקבל כראיה את תוצאות הבדיקה בפוליגרף וזו יכול שתהא ראיה מכרעת בעניינם. על בית המשפט לבדוק קיומה של הסכמה ממשית של הצדדים, הצריכה להתייחס הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה. ראו ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח , פ"ד מג(4) 177, 181 (השופט - כתארו אז - מצא); ע"א 1742/90 בית חרושת לנרות נ' אררט , (טרם פורסם) (הנשיא שמגר); ע"א 4022/97 סולפרד נ' עמישי , פ"ד נג(2) 522 (השופט - כתארו אז - אור); רע"א 6383/98 הפניקס נ' סרחאן (לא פורסם) (הנשיא ברק).

ז.בענייננו אמנם התקבלה הסכמתו של המבקש בתחילה לבדיקת הפוליגרף כמכרעת, אך המבקש חזר ממנה באופן חלקי, בהסכימו אך כי תוצאות בדיקתו של המשיב ישמשו כראיה מתוך כלל הראיות בלבד. דומה, כי הסדר הנכון - ובכך צדק, בכל הכבוד, הנשיא המלומד בבית המשפט המחוזי - הוא שההתדיינות תסתיים ובית המשפט הדיוני יכריע בתיק הן באשר לחזרה מההסכמה הדיונית (הסכמה אשר כשלעצמה לא היה בה לכאורה דופי, על פי הפסיקה) ונפקותה, הן לגופו. הוצע אף למבקש להיבדק בפוליגרף, ואם יעשה כן ואף לגביו תהא תוצאה דומה, יהא על בית המשפט כמובן להידרש אף לכך. דעתי היא, איפוא, כדעת בית המשפט המחוזי, כי אין מקום, בשלב הנוכחי, שבית משפט זה יכריע בבקשה בטרם הסתיימה ההתדיינות בשלמותה. בסיומה, ככל שיהא ערעור, ייבחן הדבר בבית המשפט המחוזי. אשר על כן, אין בידי איפוא להעתר לבקשה לרשות ערעור. הוצאות בקשה זו בסך 3,000 ש"ח לחובת המבקש.