ע"א 4072/02 עבסיה שרחביל נ. "מגדל" חברה לבטוח בע"מ

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות לערער.

1.פסק הדין נשוא הבקשה ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 20.3.02. בפסק זה נתקבל חלקית ערעור שהגישה המבקשת על פסק דין של בית משפט השלום, וכן התקבל ערעור שכנגד מטעם המשיבה, אף הוא באופן חלקי. על פי חותמת שעל העתק פסק הדין שנמסר לי, עולה כי פסק הדין נמסר לבאת כוחו של המבקש ביום 25.3.02. בשים לב לתקופת הפגרה של חג הפסח, המועד האחרון להגשת בקשת רשות לערער חל ביום 1.5.02.

2.הבקשה שבפניי הוגשה ביום 13.5.02. בבקשה נטען, כי הטעמים לארכה המבוקשת הינם שניים: (א) ניסיון להימנע מהגשת בקשת רשות לערער, בדרך של בקשה לתיקון טעות חשבונית בפסק הדין, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 9.5.02. (ב) לבאת כוח המבקש היתה תאונת עבודה ברגל ביום 19.3.02, אשר גרמה לפגיעה בעבודתה של באת כוח המבקש ולכך שטעתה במניין הימים להגשת בקשת רשות לערער.

3.המועד להגשת בקשת רשות לערער קבוע בחיקוק. משכך, הארכתו טעונה טעמים מיוחדים (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). נראה לי, כי הטעמים עליהם מצביעה באת כוח המבקש אינם עולים כדי טעם מיוחד כאמור.

4.אשר לטעם הראשון, הרי שנכון כי המבקש פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לתיקון טעות בפסק הדין. מועד פנייה זו אינו ברור לגמרי מן החומר שבפניי. מכל מקום, בית המשפט דחה בקשה זו, בהחלטה מיום 14.4.02. זאת, לאחר שבית המשפט קבע כי התיקון המבוקש אינו בגדר "טעות", במובנו של מונח זה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984. במצב זה, אין בהחלטה האמורה כל עילה לארכה המבוקשת. ראשית, שלא כנטען עתה, ההחלטה של בית המשפט המחוזי נתקבלה פרק זמן ניכר לפני חלוף המועד להגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה. במועד קבלת ההחלטה, כשלעצמו, לא היה כדי למנוע פנייה במועד לבית משפט זה. שנית, הגשת בקשה לתיקון לערכאה הקודמת אינה עילה למתן ארכה לצורך הגשת ערעור לבית משפט זה. סעיף 81 קובע הארכת מועד סטטוטורית להגשת ערעור, מקום בו נענית בקשה לתיקון בחיוב. דא עקא, בעל דין המבקש תיקון נוטל על עצמו סיכון כי בקשתו תידחה, וכי המועד להגשת ערעור (או בקשת רשות לערער) עלול לחלוף בינתיים. תקנתו של מצב זה אינה בפנייה, לאחר חלוף המועד להגשת ערעור, לקבלת ארכה, כי אם בקבלת ארכה מבעוד מועד (ראו, לעניין זה, רע"א 2500/00 קריסטל נ' קריסטל, דינים עליון נח 285). לכן, אין בטעם זה כדי להוות עילה מספקת למתן ארכה.

5.אשר למצבה הבריאותי של באת כוח המבקש. הכלל לעניין זה ידוע ומושרש. "בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו, ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, (תל אביב, 1995), בעמודים 895 – 896; ראו גם בש"א 6919/98 עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ' רנה רוזנבלום, דינים עליון נה 702). בב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ ואח' נגד מדינת הילדים בע"מ (לא פורסם) נפסק לעניין זה, כי "... כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה: האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תיפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית-המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד".

אני סבור, כי נטל זה לא הורם במקרה שבפניי. ראשית, טענתו של המבקש בבקשה שבפניי לא הייתה כי מצבה הרפואי של באת כוחו מנע הגשת הבקשה, אלא גרם לפגיעה בעבודת באת כוחו, ולטעות בספירת הימים. גם בתצהיר שהגישה באת כוח המבקש במועד מאוחר יותר, לא הוסבר כיצד נגרמה הטעות האמורה, ולא הובהר טיבה המדוייק. במצב זה, טענת המבקש אינה מצביעה על טעם מיוחד למתן ארכה.

החומר שבפניי גם אינו מלמד על נבצרות מנקיטת ההליכים הנדרשים במועד. מתצהיר שהגישה באת כוח המבקש, עורכת הדין שפרלינג, עולה, כי ביום 19.3.02 עברה עו"ד שפרלינג תאונה באולם בבית המשפט, בה נפגעה ברך ימין שלה. על פי הנטען, בתחילה לא סבלה עו"ד שפרלינג מבעיות, והמשיכה לתפקד כרגיל. רק ביום 16.4.02 חלה החמרה במצבה עקב דלקת חריפה ונפיחות שהתפתחו באזור הפגיעה, אשר גרמו כאבים עזים וחוסר יכולת ללכת. על פי תעודה רפואית שצורפה לבקשה, מיום 5.5.02, עולה כי עו"ד שפרלינג פנתה לטיפול רפואי ביום 9.4.02, וכי ביום 5.5.02 לא הייתה מסוגלת לעסוק בעבודתה.

ברם, לא הוצג בפניי תיעוד המצביע על קושי רפואי אובייקטיווי, אשר מנע מבאת כוח המבקש לפעול בשמו במועד לשם קבלת ארכה. גם התיעוד שהוצג אינו מצביע על העדר יכולת כזו. זאת ועוד, מן התיעוד שהוצג עולה כי עוד ביום 9.4.02 פנתה באת כוח המבקש לטיפול רפואי. הדבר עומד בסתירה לטענות שבפניי. זאת ועוד, הפנייה לקבלת הטיפול במועד האמור לא מנעה מבאת כוח המבקש להגיש לבית המשפט המחוזי ביום 14.4.02 בקשה בעניין ההליך שבכותרת. גם על רקע זה, מתעורר סימן שאלה האם המדובר במניעה רפואית אשר מנעה כל אפשרות לנקיטת הליך. אוסיף, כי בין יום 5.5.02 לבין יום הגשת הבקשה שבפניי, הוא יום 13.5.02, חלפו 8 ימים, ואף תקופה זו לא הוסברה כדבעי, ולא ניתנו תימוכין לאי יכולת לנקיטת הליך במהלכה. אף תיאור התסמינים ביום 5.5.02, "עדיין כאבים", לא תומך בתיאור הנטען על ידי באת כוח המבקש ביחס לטיב הפגיעה.

התוצאה היא, כי גם בטעם זה אין עילה למתן הארכה המבוקשת.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה למתן ארכה. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בהליך זה בסך 1,000 ₪. לסכום זה יצורף מע"מ כחוק, והוא ישא הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.