ע"א 4076/00 חברת נצחון צפורה בראשון בע"מ נ. חברת מירם זמברובסקי בע"מ

1.זוהי בקשה לעיכוב הביצוע של פסק דין הצהרתי שנתן בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' סטרשנוב) בסכסוך שבין המערערת לבין המשיבה, המאוגדות שתיהן כחברות. הסכסוך נסוב על הבעלות בארבע מניות בחברה שלישית (הצלחת יואל בע"מ), המחזיקה בזכויות במקרקעין באזור ראשון-לציון (להלן - המניות). המניות רשומות על שם המערערת, אך המשיבה טענה כי רכשה אותן מאת המערערת בהסכם משנת 1974. היא ביקשה מבית המשפט המחוזי, בהמרצת פתיחה, הצהרה כי מניות אלה מצויות בבעלותה. המערערת הודתה בקיום ההסכם, אך טענה כי המשיבה לא שילמה לה את התמורה המלאה על פיו, ולפיכך אין היא זכאית לקבל את המניות. נוסף לכך, טענה המערערת, גם אם היו למשיבה זכויות במניות, התביעה למימוש זכויות אלה התיישנה עוד לפני שהמשיבה הגישה, בשנת 1998, את התובענה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט שמע עדויות ועיין במסמכים, ופסק לקבל את התובענה ולהצהיר, כפי שנתבקש, כי המשיבה היא הבעלים של המניות. בדרכו להצהרה זאת בית המשפט קבע, מבחינה עובדתית, כי המשיבה שילמה את מלוא התמורה על פי ההסכם, וכי, מבחינה משפטית, אין יסוד לטענת ההתיישנות שהעלתה המערערת.

המערערת הגישה ערעור על פסק הדין. היא טוענת בערעור כי בית המשפט המחוזי טעה הן בניתוח העובדתי (של שאלת קיום ההסכם על ידי המשיבה) והן בניתוח המשפטי (של שאלת ההתיישנות).

המערערת פנתה, קודם שהגישה את הערעור, אל בית המשפט המחוזי וביקשה ממנו לעכב את הביצוע (ליתר דיוק: את הנפקויות המשפטיות) של פסק הדין עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זאת, ביום 4.6.00, על יסוד שני טעמים: האחד, הערעור מכוון בעיקר נגד קביעות מהימנות, ולפיכך סיכויי הצלחתו "קטנים למדי"; השני, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, ששילמה את התמורה בעד המניות עוד לפני 26 שנים. לאור החלטה זאת הגישה המערערת לבית משפט זה את הבקשה לעיכוב הביצוע. היא טוענת בבקשה זאת כי סיכוייה לזכות בערעור רבים וכי עיכוב הביצוע חיוני כדי למנוע ממנה נזק שלא יהיה ניתן לתיקון. המשיבה, בתגובה לבקשה, כופרת בשתי הטענות, ומאמצת את הנימוקים של בית המשפט המחוזי לדחיית הבקשה לעיכוב הביצוע.

2.אני מוכן להניח, לצורך הדיון, כי סיכויי ההצלחה של הערעור, לפחות על יסוד טענת ההתיישנות, אינם ניתנים לביטול, וכי מבחינה זאת היה מקום לשקול בחיוב את עיכוב הביצוע. אולם, כידוע, סיכויי הצלחה של ערעור אינם תנאי מספיק כדי לעכב ביצוע של פסק דין העומד לביקורת בערעור. תנאי נוסף הוא שעיכוב הביצוע חיוני למניעת נזק ממשי הצפוי למערער, וכי נזק זה לא יהיה ניתן לתיקון אם פסק הדין יבוצע ולאחר מכן הערעור יתקבל. המערערת טוענת כי גם תנאי זה מתקיים במקרה הנדון, ומפרטת את הנזק העלול להיגרם לה כתוצאה מכניסה מיידית לתוקף של פסק הדין: פסק הדין מאפשר להעביר את המניות משם המערערת אל שם המשיבה; כתוצאה, המשיבה תוכל להעביר את המניות לצד שלישי; במצב כזה, אם פסק הדין בערעור יקבע כי המשיבה אינה הבעלים של המניות, לא תוכל המערערת לקבל את המניות חזרה לבעלותה מידי הצד השלישי.

בתשובה לשאלה שהפניתי אל המשיבה, הודיעה המשיבה כי היא אכן מעוניינת להעביר את המניות לצד שלישי "בהקדם האפשרי, אף אם יהא זה בטרם מתן פסק הדין בערעור". אם כך, האפשרות עליה מבוססת הבקשה אינה ערטילאית. אולם, גם אם כך, האם המערערת צודקת בחששה מפני חוסר היכולת להשיב את המצב לקדמתו במקרה של העברת המניות מידי המשיבה לידי צד שלישי?

3.התשובה לשאלה תלויה במידת הכפיפות של הצד השלישי לזכויות במניות שהמערערת טוענת להן במסגרת הערעור. לשון אחרת, אם פסק דין של בית משפט זה, שיקבל את הערעור ויקבע כי המערערת היא הבעלים של המניות, יקנה למערערת זכות לקבל חזרה את המניות גם מידי הצד השלישי, או אז המערערת אינה צפויה לנזק ממשי, ומכל מקום לא לנזק בלתי-הפיך, כתוצאה מהעברת המניות אל הצד השלישי לפני ההכרעה בערעור. מהו, אם כן, המצב המשפטי הצפוי, במקרה של קבלת הערעור, בעימות שבין המערערת לבין הצד השלישי?

בנסיבות המקרה הנדון אין צורך לגבש פתרון עקרוני לעימות מסוג כזה. כיוון שהמשיבה לא העבירה עדיין את המניות לצד שלישי, אלא רק מעוניינת לבצע העברה כזאת, ניתן ורצוי לנקוט בפתרון מעשי, שיבטיח כפיפות של הצד השלישי להכרעה הסופית בערעור בשאלת הבעלות במניות. פתרון כזה יקיים איזון נכון בין האינטרס של המשיבה שלא להמתין עד לסיום ההליכים בערעור כדי לקטוף את פירות הזכייה בבית המשפט המחוזי, לבין האינטרס של המערערת למנוע את סיכול הדיון בערעור כתוצאה מהעברת המניות לגורם אחר. פתרון כזה מוצדק גם לאור העובדה שהמשיבה, שנתבקשה להגיב לבקשת המערערת לעיכוב הביצוע, לא הציעה להעמיד לרשות המערערת בטוחה כספית, בגובה השווי של המניות, למקרה שהערעור יתקבל לאחר שהמניות יועברו לצד אחר.

4.בהתאם לכך אני מחליט לדחות את בקשת המערערת לעיכוב הביצוע, תוך שאני מתנה את דחיית הבקשה בכך שהמשיבה לא תעביר את המניות אלא לאחר שתיידע את מקבל ההעברה על קיומו של ערעור זה, ותקבל את הסכמתו בכתב לשתיים אלה: ראשית, שיימנע מהעברת זכות במניות לצד אחר עד למתן הכרעה בערעור זה; ושנית, שיקבל על עצמו את התוצאה הנובעת מפסק הדין שיינתן בערעור זה לגבי הבעלות במניות. אם המשיבה לא תקיים תנאי זה, אין לה זכות להעביר את המניות לצד אחר לפני ההכרעה בערעור זה.

לאור התוצאה, אין צו להוצאות.