פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
4104/07
בפני:
כבוד השופט י' אלון
המבקש:
יגאל חסין
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. עו"ד ערן אטלס
3. בנק המזרחי המאוחד בע"מ
4. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
5. מנורה חברה לביטוח בע"מ
6. עיריית חיפה
7. בנק איגוד לישראל בע"מ
8. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
9. מדינת ישראל, משרד האוצר - אגף מס הכנסה
10. בנק הפועלים בע"מ
11. בנק לאומי לישראל בע"מ
בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בתיק פש"ר 508/05 של בית המשפט המחוזי
בחיפה
בשם המבקש:
עו"ד ליהי גלעד
בשם המשיב 1:
עו"ד רחל שני-שרפסקי
בשם המשיב 2:
בעצמו
בשם המשיב 3:
עו"ד אופיר יוסף
בשם המשיבה 9:
עו"ד לימור לוי
בשם המשיב 10:
עו"ד אוג' פדילה
בשם המשיב 11:
עו"ד נעמה רודין-ביטון
החלטה
1.
המבקש ביקש את בית המשפט המחוזי בחיפה להכריזו פושט רגל. ביום 8.3.07 דחה בית המשפט (כבוד השופטת ח' הורביץ) את הבקשה. ביום 10.5.07 ערער המערער לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. חלפו
שישה חודשים נוספים, וביום 6.11.07 הגיש בקשתו זו שבפני לעיכוב ביצוע פסק הדין ו"להשבת צו כינוס הנכסים הזמני מיום 30.6.05" עד להכרעה בערעור. לטענת המבקש, סיכוייו בערעור טובים, ונושיו הרבים שבו בינתיים לאחוז בהליכי הוצל"פ כנגדו. לטענתו, עיכוב ביצוע פסק הדין נדרש "על מנת להסיר מעל ראשו את האיומים מצד נושיו המאיימים לשתק את פעילותו".
2.
דין הבקשה להדחות. בפסק הדין עליו מערער המבקש נדחתה בקשתו להכריזו פושט רגל. דינו של פסק דין שכזה כדין תביעה שנדחתה. על כן אין מקום מלכתחילה לבקש את עיכוב ביצוע פסק הדין על פי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי. זאת, הואיל ותביעה שנדחתה אין בעטייה תוצאה אופרטיבית הטעונה עיכוב עד לבירור הערעור על פסק הדין (ר' ע"א 2212/07 פריצקר נ' חיון ואח' (טרם פורסם, 28.6.07)).
לכאורה יכול היה המבקש לפנות בבקשה לסעד זמני בערעור לפי תקנה 471. אולם, גם אם הייתי מוכן להתייחס למרכיב הנוסף שבבקשה זו (השבת צו הכינוס הזמני לתוקפו) כאל בקשה לסעד זמני בערעור – דין הבקשה להדחות.
ראשית, לא מצאתי בבקשה על נימוקיה הסבר כלשהו מדוע היא הוגשה על ידי המבקש למעלה מתשעה חודשים לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי וכשישה חודשים לאחר שהוגש הערעור עצמו. שיהוי שכזה בבקשת סעד זמני בערעור (ובמיוחד שעה שהסעד נתבקש מלכתחילה במעמד צד אחד בלבד), די בו כשלעצמו לדחות הבקשה.
שנית, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס רובו ככולו על ממצאי העובדה שנתבררו במהלך הדיון בבקשת המערער להכריזו פושט רגל. מתוך ממצאי עובדה אלה, הסיק בית המשפט כי חלק נכבד מחובות המערער נוצרו שלא בתום לב.
נוכח זאת, יהיה על המערער לדלג על משוכה גבוהה ביותר בערעורו – וקשה על כן לאמוד בשלב זה את סיכויי הערעור כטובים או גבוהים במיוחד.
לאור זאת, אני מחליט לדחות את הבקשה.
המבקש ישלם הוצאות הבקשה למשיבים שהגישו תגובתם לגופה של בקשה, כדלהלן:
למשיב 1 (כונס הנכסים הרשמי) – 3,000 ש"ח.
למשיב 2 (המנהל המיוחד) – 3,000 ש"ח.
למשיב 3 (מזרחי טפחות בע"מ) – 2,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"א בטבת התשס"ח
(30.12.2007).
ש
ו פ ט