ע"א 4105/16 אקו אלפא בע"מ נ. סחוט טרי (2007) בע"מ

1.

זוהי בקשה שלישית שהגישו המשיבים, בה עותרים הם למחיקת סעיפים מהודעת הערעור, וכן עותרים הם למחיקת סעיפים מסיכומי המערערת, ולהוצאת אסמכתא מכרך האסמכתאות מטעמה.

בפי המשיבים שתי טענות: האחת, כי הודעת הערעור (ועימה הסיכומים) חורגים מן ההחלטה שניתנה בבקשה קודמת למחיקת סעיפים - החלטה מיום 22.10.2017 בה נקבע כי המערערת תגיש הודעת ערעור מתוקנת אשר אינה כוללת השגה "ביחס לסעד של צו המניעה הקבוע" (לאחר שהמערערת הודיעה, במענה לבקשת המשיבים, כי אין היא עומדת על השגותיה ביחס לסעד זה). לטענת המשיבים לא כל הסעיפים שפורטו בבקשה שהגישו בעניין נמחקו מהודעת הערעור המתוקנת, והם מפנים בעניין זה לסעיף 56.1 להודעת הערעור ולמספר סעיפים בסיכומים.

טענתם השניה של המשיבים היא כי יש למחוק מן הסיכומים את הסעיפים הכוללים התייחסות להחלטה מיום 14.3.2017 אשר ניתנה בידי הפוסקת בקניין רוחני, סגנית רשם הפטנטים, המדגמים וסמני המסחר בהליך שהתנהל בין הצדדים (להלן: החלטת הפוסקת בקניין רוחני ). לטענת המשיבים החלטה זו - עליה השיגו הם בפני בית המשפט המחזוי - אינה נזכרת בהודעת הערעור ומדובר על כן בהרחבת חזית, ועוד נטען כי המערערת הגישה בקשה להוספת ראיה בקשר עם החלטה זו ולא היתה רשאית להפנות אליה ללא החלטה בעניין. כן מבוקש להורות על הוצאתה של החלטת הפוסקת בקניין רוחני מכרך האסמכתאות שהגישה המערערת.

2.

המערערת מתנגדת לבקשה. לטענתה הודעת הערעור המתוקנת והסיכומים אינם מופנים כלפי הסעד של צו המניעה הקבוע, ובפרט נטען כי הטענה הכלולה בסעיף 56.1 להודעת הערעור אינה קשורה בלעדית לסעד של צו המניעה הקבוע ולכן אין מקום להורות על מחיקתו. לעניין החלטת הפוסקת בקניין רוחני טוענת המערערת כי אין מדובר בראיה אלא ב"החלטה שיפוטית חלוטה".

3.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה.

לבקשה למחיקת סעיף 56.1 להודעת הערעור (והסעיפים המקבילים בסיכומים) איני מוצאת בנסיבות העניין להיעתר.

בבקשה מיום 8.10.2017 (הבקשה השניה שהגישו המשיבים למחיקה על הסף) עתרו המשיבים "למחוק על הסף את הודעת הערעור המתוקנת... וזאת ככל שהודעת הערעור נוגעת לסעד צו המניעה הקבוע שהתבקש בכתב התביעה...". במענה לבקשה זו הודיעה המערערת כי היא אינה מתנגדת ל"מחיקת טענות הערעור הנוגעות לסעד הקבוע, מתוך הודעת הערעור המתוקנת". בהתאם לעמדה זו נקבע בהחלטה מיום 22.10.2017: "המערערת הודיעה בתגובתה כי בנסיבות העניין אין היא עומדת על השגותיה ביחס לסעד של צו המניעה הקבוע. נוכח עמדתה זו תוגש על ידה הודעת ערעור מתוקנת אשר אינה כוללת השגה בעניין זה, והדיון בבקשה התייתר".

בהחלטה הנזכרת לא הוריתי על מחיקת סעיפים קונקרטיים מתוך הודעת הערעור, אלא על מחיקת ההשגות ביחס לסעד של צו מניעה קבוע, כמוסכם על המערערת. היעדר ההתייחסות לסעיפים הקונקרטיים לא נעשה משום שנעלם מעיני כי המשיבים עתרו למחיקת סעיפים מסוימים, אלא שבית המשפט אינו "עורך על" של כתבי הטענות, ויש להמנע ככל הניתן בשלב המקדמי מלהתערב בתכנם ובאופן עריכתם. על כן - ואף לוּ המערערת היתה מביעה התנגדות לבקשת המחיקה השניה - נכון היה לטעמי להכריע בשאלה העקרונית האם המערערת רשאית לכלול השגה ביחס לסעד של צו מניעה קבוע, וככל שהתשובה חיובית הפועל היוצא הוא להורות על מחיקה של כל אותם סעיפים בהם השיגה היא על אי מתן סעד זה מפורשות, מבלי להדרש לפרשנותם של סעיפים כאלו או אחרים אשר אינם כוללים השגה מפורשת כאמור והצדדים חלוקים ביחס לתחום התפרשותם (וכך נעשה דרך כלל בבקשות כגון דא).

מכל מקום לאחר עיון בכל החומר שלפניי אין מוצאת להורות על מחיקת סעיף 56.1 להודעת הערעור.

במענה לטענת המשיבים טוענת המערערת כי סעיף 56.1 להודעת הערעור אינו קשור בלעדית לסעד של צו המניעה. המשיבים חולקים על טענה זו ובתשובה שהגישו אף הוסיפו כי בכל מקרה הקביעה עליה מבקשת המערערת להשיג בסעיף 56.1 הנ"ל - הקביעה כי המערערת זנחה את סימן המסחר - קשורה לעילת תביעה שהוכרעה בהחלטה מיום 15.6.2015 (עילה מכוח דיני סימני המסחר). ואולם, ההחלטה מיום 15.6.2015 (שהיא פסק דין חלקי) ופסק הדין הסופי כרוכים זה בזה, ונראה כי לקביעת בית המשפט המחוזי ביחס לזניחת סימן המסחר היתה השלכה גם על הסעד הכספי שניתן בפסק הדין הסופי בגין עילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט (כעולה למשל מסעיפים 28-30 ו-49-51 להחלטה מיום 15.6.2015). בהינתן האמור ובהתחשב במורכבות הדברים כמו גם בכך שהכרעה במלוא טענות הצדדים אשר הועלו לפניי נוגעת למחלוקות המהותיות בין הצדדים בערעור גופו (וככלל אין מקום להידרש למחלוקות כגון דא בשלב המקדמי), סבורה אני כי הכף נוטה לעבר המסקנה כי אין להורות על מחיקת סעיף 56.1 שבהודעת הערעור (והסעיפים המקבילים בסיכומי המערערת), זאת בכפוף לכך שכל טענות הצדדים לגופם של דברים שמורות להם, והם יוכלו להעלותן במסגרת סיכומיהם.

4.

לעומת זאת סבורה אני כי יש מקום להורות על מחיקת ההפניות להחלטת הפוסקת בקניין רוחני (וכן על הוצאת ההחלטה שצורפה כ"אסמכתא").

המוקד בעניין זה מצוי בכך שהחלטת הפוסקת בקניין רוחני היא בבחינת ראיה חדשה אליה המערערת אינה רשאית להפנות מבלי שניתן לה היתר לכך.

אציין כי על פי ההלכה הנוהגת ניתן לצרף החלטה שיפוטית המאוחרת למועד מתן פסק הדין או שלא עמדה בפני הערכאה הדיונית אך אם מדובר באסמכתא משפטית שנועדה להניח יסוד לטענה נורמטיבית, אך לא ניתן לצרפה - מבלי שניתן היתר להציגה - מקום בו היא נועדה לתמיכה בטענות הנושאות אופי עובדתי (ראו והשוו: עע"ם 2399/07 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא נ' פלאפון תקשורת בע"מ , פסקאות 3 ו-4(ג) (23.6.2008); ע"א 6931/13 צ. לנדאו קבלנות והנדסה בע"מ נ' גרינברג (26.8.2014)).

בענייננו הפנתה המערערת להחלטת הפוסקת בקניין רוחני בהליך שהתנהל בין הצדדים בפתח סיכומיה כראיה לטענה עובדתית, וכלשונה: "בהחלטה זו קבעה סגנית רשם סימני המסחר, כב' הפוסקת בקניין רוחני ... כי המערערת הוכיחה שלמרות הצהרות המשיב 2, המשיבה 1 המשיכה לעשות שימוש בסימן המסחר... לנוכח העובדה שהראיות שהוצגו בפני כב' הפוסקת וכן דיון ההוכחות שם, הינן ראיות מהותיות שנולדו מאוחר למתן פסק הדין של בית המשפט הנכבד קמא, מוגשת בנסמך בקשה לצירוף הראיות האמורות". אולם כשם שהגשת הראיות שהוצגו בפני הפוסקת בקניין רוחני מותנית בהגשת בקשה להוספת ראיות ובקבלתה - והמערערת אכן הגישה בקשה בעניין זה - הרי שגם החלטתה הנסמכת על אותן הראיות, ואשר אותה מבוקש להציג בעיקרו של דבר להוכחת עניין שבעובדה (וראו גם סעיף 13 לסיכומים), היא בבחינת ראיה אשר הגשתה מותנית בקבלת רשות. כפועל יוצא וכל עוד לא ניתנה רשות כאמור לא רשאית המערערת להפנות להחלטה בסיכומיה.

מטעם זה סבורה אני כי יש לקבל את הבקשה למחיקת הסעיפים בסיכומי המערערת המפנים להחלטת הפוסקת בקניין רוחני, וכיוון שאין מדובר ב"אסמכתא משפטית" כללית כי אם בהחלטה בהליך שהתקיים בין הצדדים ואשר צורפה בעיקרו של דבר להוכחת טענות שבעובדה, יש להוציאה מכרך האסמכתאות של המערערת.

5.

סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל הבקשה מתקבלת בחלקה, כך שאיני מוצאת להורות על מחיקת סעיף 56.1 להודעת הערעור (והסעיפים המקבילים בסיכומי המערערת); אך על המערערת למחוק מסיכומיה את ההפניות להחלטת הפוסקת בקניין רוחני ולהוציא את ההחלטה מכרך האסמכתאות (הוצאת ההחלטה מכרך האסמכתאות תעשה בפועל על ידי מזכירות בית המשפט).

בנסיבות שנוצרו, משהוגשו שתי בקשות למחיקה לאחר שהוצא צו סיכומים, מה שאילץ לבסוף דחיה של מועדי הגשת הסיכומים, לא ניתן להותיר את מועד הדיון הקבוע כעת על כנו, ויש לדחותו על מנת לאפשר לשני הצדדים להגיש סיכומיהם. סיכומי הצדדים יוגשו בנסיבות העניין כדלקמן:

המערערת תגיש סיכומים מתוקנים עד ליום 20.12.2017; המשיבים 1 ו-3 יגישו סיכומים בהתאם לסעיף 3 לצו הסיכומים עד ליום 10.1.2018; המערערת תגיש סיכומים בהתאם לסעיף 4 לצו הסיכומים עד ליום 31.1.2018; המשיבים 1-3 יגישו סיכומים בהתאם לסעיף 5 לצו הסיכומים עד ליום 14.2.2018.

המערערת רשאית להגיש בקשה מתוקנת להוספת ראיות, כך שזו תתייחס גם לצירופה של החלטת הפוסקת בקניין רוחני בד בבד עם סיכומיה. תגובת המשיבים

לבקשה להוספת ראיות תוגש בד בבד עם סיכומיהם בהתאם לסעיף 3 לצו הסיכומים. כאמור בהחלטה מיום 5.11.2017 הבקשה להוספת ראיות תידון בידי המותב אשר ידון בערעור.

נוכח התוצאה אליה הגעתי לא ייעשה צו להוצאות.

יומן בית המשפט מתבקש ליתן עדיפות בקביעת התיקים שבכותרת לדיון, הכל בכפוף לאילוציו.

המזכירות תוציא מכרך האסמכתאות של המערערת את אסמכתא 1 (החלטת הפוסקת בקניין רוחני) ותתייק את ההחלטה בתיקי השופטים.