ע"א 4114/15סרחאן יחיא ג'מאל נ. נעים גאנם

לפני בקשה לסעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו ) בת"א 276/08 בו התקבלה תביעתו של המשיב 1 לסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כבעליה של חלקה 85 בגוש 19178 (להלן: החלקה ) הרשומה על שמם של המערערים והמשיב 7.

1.

בשנת 1980 מכרו המשיבים 5-2 ובעלה המנוח של המשיבה 6 את החלקה לאישתו של המשיב 1 ולאחותה (להלן: המנוחות ), אך העסקה מעולם לא הושלמה ברישום. בשנת 2006 מכר המשיב 2 את זכויותיו בחלקה למשיב 7 ואת זכויותיהם של המשיבים 6-3 בחלקה למערערים, ואלה נרשמו כבעליה של החלקה. המשיב 1 ירש את המנוחות והגיש לבית המשפט המחוזי תביעה בה עתר להכריז כי הוא זכאי להירשם כבעלים של החלקה במקום המערערים והמשיב 7, וביום 27.4.2015 קיבל בית המשפט קמא את התביעה.

בפסק דינו עמד בית המשפט קמא על כך שהמשיבים 5-3 העידו כי מעולם לא חתמו על ייפוי הכוח בו התירו כביכול למשיב 2 למכור את זכויותיהם בחלקה למערערים ועורך הדין שאישר את חתימותיהם של המשיבים 6-3 על ייפוי הכוח העיד כי הוא לא נחתם בפניו. בנוסף, עמד בית המשפט קמא על כך שהוגשה על ידי המשיב 1 חוות דעת גרפולוגית בה נקבע כי החתימות על ייפוי הכוח זויפו וכי נגד המשיב 2 הוגש כתב אישום המייחס לו, בין היתר, זיוף של ייפוי הכוח. מטעמים אלו קבע בית המשפט קמא כי ייפוי הכוח בו התירו כביכול המשיבים 3-6 למשיב 2 למכור את זכויותיהם בחלקה למערערים זויף ולפיכך העסקה בין המשיב 2 למערערים בטלה. בנוסף, דחה בית המשפט קמא את טענתו של המשיב 2 לפיה מכירת החלקה למנוחות בוטלה לפני שמכר את זכויותיהם של המשיבים 3-6 בחלקה למערערים, בקבעו כי זיכרון הדברים בו בוטלה כביכול העסקה עם המנוחות זויף אף הוא. לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי העסקה בה נמכרה החלקה למנוחות גוברת על העסקה בין המשיב 2 למערערים וזאת חרף העובדה שהעסקה בין המשיב 2 למערערים הסתיימה ברישום. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי מאחר שלא השתכנע שהמשיב 7 רכש את זכויותיו של המשיב 2 בחלקה בתום לב, העסקה בה נמכרה החלקה למנוחות עדיפה גם על פני העסקה בין המשיב 2 והמשיב 7, וזאת חרף העובדה שגם עסקה זו הסתיימה ברישום. לפיכך, הורה בית המשפט קמא למחוק את רישום זכויותיהם של המערערים והמשיב 7 בחלקה ולרשום בה הערת אזהרה לטובתו של המשיב 1.

2.

לאחר מתן פסק הדין הגישו המערערים לבית המשפט קמא בקשה לעכב את ביצועו וביום 6.5.2015 נעתר בית המשפט קמא באופן חלקי לבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי המשיב 1 יהיה רשאי לרשום הערת אזהרה לטובתו בחלקה אך זכויותיהם של המערערים והמשיב 7 בקרקע לא ימחקו ולא תיעשה על ידי מי מהצדדים כל דיספוזיציה בקרקע. עוד קבע בית המשפט קמא כי איש מהצדדים לא יהיה רשאי להיכנס לחלקה ללא הסכמת הצד השני. ביום 14.6.2015, הגישו המערערים לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא וחמישה חודשים לאחר מכן הגישו את הבקשה דנן בה הם עותרים לאפשר להם כניסה לחלקה על מנת לנקש ממנה עשבים, למסוק את עצי הזית שנטעו בה ולטפל בהם.

3.

בבקשתם טוענים המערערים כי פנו למשיב 1 וביקשו ממנו להיכנס לחלקה לצורך מסיק וטיפול בעצי הזית שנטעו בה אך המשיב 1 סירב לבקשתם. לטענת המערערים סירובו של המשיב 1 לאפשר להם כניסה לחלקה הוא בלתי סביר שכן לא יגרם לו כל נזק כתוצאה מכך ומנגד, אם לא תתאפשר כניסתם לחלקה, יגרם נזק כבד לעצי הזית שנטעו בה והפרי שנתנו יימסק בידי משיגי גבול. לפיכך טוענים המערערים כי מאזן הנוחות במקרה דנן נוטה בבירור לטובתם. עוד הם סבורים כי סיכויי הערעור טובים.

4.

לעומת המערערים טוען המשיב 1 כי סיכויי הערעור קלושים וזאת בפרט נוכח העובדה שהמשיב 2 הודה לאחרונה בהליך הפלילי שהוגש נגדו בזיוף ייפוי הכוח אשר באמצעותו מכר את זכויותיהם של המשיבים 3-6 בחלקה למערערים. עוד טוען המשיב 1 כי מאחר שהמערערים לא השיגו במועד על החלטתו של בית המשפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, הם אינם רשאים לבקש כיום לשנות מהתנאים שנקבעו בה. המשיב 1 מוסיף וטוען כי עד כה נגרמו לו נזקים כבדים כתוצאה מההחזקה של המערערים בחלקה ובכוונתו לתבוע מהם פיצויים בגין נזקים אלו. עוד טוען המשיב 1 כי המערערים הפרו את החלטתו של בית המשפט קמא ונכנסו לחלקה ללא הסכמתו (טענה המוכחשת על ידי המערערים). מטעמים אלו סבור המשיב 1 כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

5.

דין הבקשה לסעד זמני להתקבל.

כידוע, על המבקש סעד זמני בערעור להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שיקולים אלו מתקיימת "מקבילית כוחות" במובן זה שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובתו של מבקש הסעד הזמני כך ניתן להקל בדרישה בנוגע לסיכויי הערעור, ולהיפך (ראו: ע"א 4117/15 דוד נ' גדעון , בפסקה 7 (17.8.2015)). במקרה דנן, המשיב 1 אינו טוען כי יש לו זיקה מיוחדת לחלקה או כי הוא מעוניין למסוק בעצמו את עצי הזית שנטעו בה המערערים, ומהנספחים שצורפו לבקשה עולה כי הוא כלל אינו מעוניין בקיום הנטיעות (ראו: מכתבו של בא כוח המשיב 1 לבא כוח המערערים מיום 11.5.2015 אשר צורף כנספח מב/3ב לבקשה). כמו כן, המשיב 1 לא הציג כל ראיה לכך שהמערערים הפרו את החלטתו של בית המשפט קמא ונכנסו לחלקה ללא רשותו. בנסיבות אלו, כאשר ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא ממילא מעוכב על פי החלטתו מיום 6.5.2015, דומה כי לא יגרם למשיב 1 כל נזק אם יתאפשר למערערים למסוק את עצי הזית בחלקה ולטפל בהם, ואף אם יגרם לו נזק כלשהו כתוצאה מכך מדובר בנזק כספי בלבד אשר ניתן לפצות עליו. מנגד, טענתם של המערערים לפיה יגרם להם נזק כבד מדחיית הבקשה לא נסתרה ולפיכך יש לקבוע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם (השוו: ע"א 4031/14 בחוס נ' געפרי , בפסקה 6 (30.6.2014)). מטעמים אלו מצאתי כי יש לקבל את הבקשה לסעד זמני אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

אשר על כן, הבקשה לסעד זמני מתקבלת. המערערים יוכלו להיכנס לחלקה מיום 25.11.2015 ועד ליום 8.12.2015 לצורך מסיק, ניכוש עשבים וגיזום.

אין צו להוצאות.