ע"א 4127/01 צמח ויקטור נ. מדינת ישראל

הנידון הובא לדיון פלילי בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו. בית-המשפט מינה לו סניגור במימון המדינה כיוון שהתרשם שאין הוא אמון על המשפט הפלילי. הנידון נמנע מלשתף פעולה עם הסניגור ובחר לייצג את עצמו במשפט. במהלך עדותו של שוטר, עד התביעה, העלה הנידון טענות שונות כנגד העד, כנגד דרך העדתו, כנגד ניהול המשפט בכללו. השופט ראה בטענות אלה טענות סרק הנובעות מחוסר יכולתו של הנידון לייצג את עצמו. במהלך הדיון, כך נאמר בפורטוקול, הזהיר בית-המשפט את הנידון שהוא גורם להפרעה לדיונים וכי "הוא עלול להאשם בביזיון ביהמ"ש". לאחר מכן, כך כתוב בפרוטוקול, הנידון "מתווכח עם השופט". הוא הוזהר בפעם השניה לבל יפריע לדיונים. בהמשך הדברים, כך נכתב בפרוטוקול, הנידון הפריע ואיים על המאבטחים. "על מנת שיירגע" הכריז בית-המשפט על הפסקה. בתום ההפסקה, כך נאמר בפרוטוקול, ביקש הנידון כי המאבטח לא יעמוד לידו שכן הוא מפריע לו לנהל את המשפט. בית-המשפט הזהירו פעם נוספת ואז ביקש הנידון מהשופט שיפסול את עצמו. כאן באה "הכרעת דין" שבמסגרתה הורשע הנידון בעבירה לפי סעיף 72 לחוק בית-המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד ובעקבותיה ולאחר דברים שאמר נציג התביעה ואמר הנידון בא גם "גזר דין" שבמסגרתו נגזר על הנידון מאסר ל30- ימים. נראה כי הכוונה היתה אחרת, כוונת בית-המשפט היתה לנקוט בסנקציה המתוארת בסעיף 72 לחוק בית-המשפט (נוסח משולב), שעל-פיה מי שמתנהג בדרך פרועה ומבישה, או מאיים על פקיד בית-המשפט, או מקים רעש כדי להביע אי הסכמה לפעולה משפטית, או מפריע בדרך אחרת לדיוני בית-המשפט, ניתן להרשיעו על אתר במאסר של עד שלושה חודשים או בקנס. זהו הליך מיוחד היוצר מעין "האחדת רשויות", שכן שלא כבמשפט פלילי רגיל, בית-המשפט משמש בא בעת, גם מאשים, גם עד, גם בית-משפט (דברי השופט מ. חשין בבש"פ 2022/98, פ"ד נב(2) 86) ונראה כי להליך זה נתכוון בית-המשפט השלום כאשר הכתיר את החלטתו בכותרת "הכרעת דין" ו"גזר דין".

התכלית שביסוד הסמכות הזו היא השמירה על כבודם של בית-המשפט ובעלי-דין, ההקפדה על יעילות הדיון ותקינותו, וההגנה על אמון הציבור בבית-המשפט ושלטון החוק (דברי הנשיא א. ברק בבש"פ 3348/98, פ"ד נב(2) 536).

במקרה שלפנינו, אכן דובר בהפרעה לדיוני בית-המשפט שהצדיקה הטלת סנקציה נגד הנידון. התרשמתי מטיעונו בפניי היום כי מתקשה הוא להפנים את כללי הנימוס ואת כללי הפרוצדורה שהם תנאי בלעדיו אין דיון תקין בערכאה שיפוטית. ספק בעיניי גם אם היום ירד המבקש לסוף העניין ואלמלא סניגורו שביקש עליו בטוב טעם (היום בחר הנידון להיות מיוצג) ואלמלא נציג המאשימה שהודיעני כי אינו יכול להביא בפני תיאור מספיק של עוצמת ההפרעה בבית-המשפט, בשל סמיכות הזמנים שבין מתן ההחלטה שם וקיום הדיון פה, הייתי עשוי להותיר את החלטת השופט הנכבד בעינה; אלא שבנסיבות האמורות ובהתחשב ביום השבת העומד להיכנס ובחג השבועות הבא בעקבותיו, ניתן להסתפק בעונש חמור פחות. לפיכך, אני מורה על שיחרורו של הנידון בתום הקראת ההחלטה היום.