ע"א 4138/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. חנה קובסי

1.

בפניי בקשה למתן סעד זמני ולעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט נ' ישעיה), אשר הורה על מחיקתן של שתי משכנתאות שנרשמו לטובת המבקש מספרי לשכת רישום המקרקעין.

2.

המשיבה 1 (להלן: חנה ), הינה קשישה, פסולת דין, השוהה במוסד גריאטרי-סיעודי, ובעלת זכויות קנייניות בנכס הידוע כחלקה 280 גוש 7800 (להלן: המקרקעין ). לבקשת בנה אביאל, חתמה המבקשת על מספר הסכמי הלוואה לפיהם קיבלו השניים מהמבקש שתי הלוואות על סך 500,000₪ ו-300,000₪, וכן מסגרות אשראי בהן עשה אביאל שימוש. החזר ההלוואות הובטח על-ידי שעבוד ביתה במשכנתא ראשונה לטובת המבקש. על שני הסכמי ההלוואה חתמה חנה בהטבעת אצבע, ככל הנראה על רקע היותה אנאלפביתית. על הסכמי הלוואה אשר מחזרו את ההלוואות הקודמות בשנת 2003, חתמה חנה בכתב ידה באותיות דפוס. על שטרי המשכנתא חתם אביאל בשם אמו, באמצעות ייפוי כוח שקיבל ממנה.

חנה ובנה הנוסף, המשיב 2 (להלן: מאיר ), עתרו לבית המשפט המחוזי למתן פסק דין הצהרתי לפיו המשכנתא הרשומה לטובת המבקש בלשכת רישום המקרקעין בטלה ומבוטלת, אם משום פירעון ההלוואות שניתנו לה ואם משום שהסכמי ההלוואה מיום 26.10.2003 שנחתמו בין חנה למבקש בטלים ומבוטלים. טענתם התקבלה ונקבע, כי הסכמי ההלוואה עליהם הוחתמה חנה הם בטלים וחסרי תוקף משפטי כלפיה, באשר לא נוצרה ולא הוכחה גמירות דעת מצידה להתקשר כלווה בהסכמים. על כן, הורה בית המשפט על מחיקת המשכנתאות מספרי לשכת רישום המקרקעין.

3.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהוגשה על ידי המבקש, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, בנימוק ש"משבוצע פסק הדין (ראה ס' א' לתגובת המשיבים) אין עוד מה לעכב." לטענת המבקש, תגובת המשיבים אליה מפנה בית המשפט המחוזי לא הומצאה לידיו.

מכאן הבקשה דנן. יוער כי בהחלטתי מיום 14.5.2009, הוריתי למשיבים להימנע מעריכת כל דיספוזיציה במקרקעין.

4.

המבקש עותר לעיכוב ביצוע פסק הדין, ולמתן סעד זמני בערעור לפיו תירשם הערה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (להלן: חוק המקרקעין ) בפנקסי המקרקעין, בדבר איסור ביצוע כל פעולה בקשר למקרקעין. בבקשה, נטען כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, עלולים המשיבים לבצע פעולות בלתי הפיכות במקרקעין, אשר ייתרו את שמיעת ערעורו של המבקש. כך למשל, מצביע המבקש על האפשרות כי המשיבים יתקשרו עם צד ג' בחוזה למכירת המקרקעין, בהסתמך על המצג לפיו על המקרקעין לא רשומות משכנתאות. בנוסף, טוען המבקש כי ללא המשכנתאות, יתקשה המבקש לגבות סכומים כלשהם על-חשבון החוב המובטח במשכנתאות. עוד נטען כי המשיבים פועלים להברחת המקרקעין.

אליבא דמבקש, סיכויי ערעורו, הנסב על היבטים מהותיים, ראייתיים ודיוניים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הינם טובים.

5.

המשיבים, מאידך, גורסים כי אין לקבל את בקשת עיכוב הביצוע. לטענתם, אין חשש של ממש כי יבוצעו פעולות במקרקעין, משום שחנה הינה חסויה ועל כן ענייניה מטופלים על ידי עמותת ש.פ.ר למתן שירותי אפוטרופסות. לדבריהם, מאותו הטעם, כל בקשה או פעולה הקשורה למקרקעין טעונה את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה, וגם משום כך אין כל סיכון בשינוי המצב באופן בלתי הפיך. המשיבים גורסים כי בקשת עיכוב הביצוע הוגשה לבית המשפט המחוזי בשיהוי המעיד על היעדר כל חשש להברחת המקרקעין. בנוסף, טוענים הם כי הבקשה הינה תיאורטית מאחר שפסק הדין כבר בוצע והמשכנתאות נמחקו. כן טוענים הם כי התצהיר שצורף לבקשה הינו טכני וסתמי, ועל כן לא עלה בידי המבקש להוכיח כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

המשיבים סומכים ידם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענים כי סיכויי קבלת הערעור של המבקש הם נמוכים.

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה למתן סעד זמני להתקבל, ודין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. ככלל, יבוצע פסק דין מיד עם הינתנו (תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984). על מנת לסטות מכלל זה ולהורות על עיכוב ביצוע, נדרש בית המשפט לשני מבחנים מצטברים: מבחן סיכויי הערעור ומבחן מאזן הנוחות (ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); רע"א 3221/08 השחר נ' אגודת בתי יתומים ויתומות תל אביב (לא פורסמה, 19.4.2008)). הוראת החוק המנחה לעניין סעד זמני בערעור היא תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי תקנות סדר הדין האזרחי 471 , התשמ"ד-1984. נקבע, כי על מבקש הסעד הזמני להראות כי סיכוייו להצליח בערעור הינם טובים, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו וכי קיים צידוק להגן על התביעה הדחויה בטרם יתברר הערעור (בש"א 951/96 בש"א 951/96

גולן נ' גולן , פ"ד מט(4) 877 (1996); עע"מ 6881/07 עע"ם 6881/07

ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (לא פורסמה, 24.9.2007)).

המבקש מתריע, כאמור, ממצב בו יבוצעו במקרקעין פעולות בלתי הפיכות, שיקשו להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה בערעורו. שוכנעתי כי יש בטענה זו ממש, היות שפעולות אלה יכולות להתבצע עם מחיקת רישום המשכנתאות בפנקסי המקרקעין. תגובת המשיבים לטענה זו, לפיה החשש מתאיין נוכח מצבה של חנה וכפיפות הפעולות במקרקעין לאישור בית המשפט, אינה מניחה את הדעת, והם אינם מצביעים על כל פגיעה שעלולה להיגרם להם מהיעתרות לבקשה לסעד זמני. מאחר שהמשיבים טוענים כי ממילא אין חשש שיבוצעו פעולות במקרקעין ואינם גורסים שרישום ההערה המבוקשת בפנקסי המקרקעין ייפגע בהם, ברי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. יחד עם זאת, לא מצאתי טעם להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין בכללותו, משלא הוצגו נימוקים המצדיקים נקיטת צעד זה בנוסף לסעד הזמני.

משזו מסקנתי, לא ראיתי לנכון להרחיב בסוגיית סיכויי הערעור. אעיר כי הערעור מעלה, על פניו, סוגיות הראויות לדיון, ועל כן לא ניתן לומר שסיכוייו קלושים.

לפיכך הבקשה למתן סעד זמני מתקבלת. בפנקסי המקרקעין תירשם הערה בדבר איסור ביצוע כל פעולה בקשר למקרקעין נשוא הבקשה.