פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
בשבתו
כבית-משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א
4195/01
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' א' לוי
המערער
:
חוסיין ברג'ית
נגד
המשיבים
:
1. קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
2. אליהו חברה לביטוח
בע"מ (משיבה פורמלית)
3. ואסם קוואסמי (משיב
פורמלי)
ערעור
על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.4.01 בת.א. 1631/99 שניתן על-ידי
כבוד השופט צ' כהן
תאריך הישיבה:
כ"א בחשוון
תשס"ב (7.11.01)
בשם
המערער
:
עו"ד עמוס גבעון; עו"ד מירב ג'יניאו
בשם
המשיב
ה 1:
עו"ד אלון בלגה
פסק-דין
השופטת ד' דורנר
:
המערער, תושב שטחי הרשות הפלסטינית, הגיש
לבית-המשפט המחוזי בירושלים תביעה כנגד המשיבה 1 (להלן: קרנית) לפי חוק פיצויים
לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-. זאת בגין תאונת דרכים שאירעה בשנת 1997
בסמוך לכפר צוריף שבאזור חברון, בשטח אשר בעת שהתרחשה התאונה היה מוגדר בהסכם
הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועה עזה (להלן: הסכם הביניים) כשטח
“C”
.
תביעת המערער נדחתה על הסף, לאחר שנמצא כי
על-פי הסכם הביניים במשולב עם חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת
עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה), תשנ"ו1996- (להלן: חוק
היישום), לא קמה עוד למערער עילה כנגד קרנית.
בערעורו בפנינו כנגד החלטה
זו הסביר המערער, כי העברת הסמכות לרשות הפלסטינית להסדיר את ענייני ביטוחם של כלי-רכב ומתן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מבטלת אומנם כל עילת תביעה נגד קרנית, כעולה מסעיף 7(א) לחוק היישום. אלא שטענת המערער הייתה, כי סמכות זו לא הועברה בפועל אל הרשות הפלסטינית.
טענה זו אינה יכולה להתקבל לנוכח הוראות מפורשות בהסכם הביניים בדבר העברת הסמכות הנ"ל (סעיף 19 לתוספת I לנספח III להסכם הביניים; סעיף XI לנספח V
להסכם הביניים), הקובעות שקרן פלסטינית, שתפקידה מקביל לזה של קרנית, תקבל על עצמה את החבויות המקבילות לאלו שחבה בהם קרנית לגבי תאונות דרכים שאירעו בשטחים, שהועברו ויועברו לאחריות אזרחית של הרשות הפלסטינית, ושאינם שטח של התיישבות ישראלית או אתר צבאי. באותן הוראות שבהסכם הביניים נקבע גם, כי תאריך העברת הסמכויות לגבי שטחי הגדה המערבית הוא 10.9.95.
מכאן עולה, שעל-פי הסכם הביניים, גם ביחס לשטח שבו אירעה התאונה הועברה הסמכות להסדיר את ביטוחם של נפגעי תאונות דרכים אל הרשות הפלסטינית כבר בתאריך 10.9.95.
בדין איפוא נדחתה התביעה.
עם זאת, לא היה בנסיבות המקרה מקום לפסוק הוצאות כנגד המערער, ואנו מבטלים את החלטתו של בית-המשפט המחוזי בענין זה. עוד החלטנו, כי אף בדיון שבפנינו לא נפסוק הוצאות.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"א בחשוון תשס"ב (7.11.01).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט
ת ש ו פ ט