ע"א 4230/00 דוד רצון נ. פקיד שומה נתניה

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ב. אופיר תום), אשר דחה את ערעורו נגד שומות שהוציא לו המשיב. המבקש טוען כי מצבו הכלכלי קשה, הוא חייב סכומי כסף גדולים לבנקים וחשבונותיו הוגבלו. עוד טוען הוא כי נפלו פגמים רבים בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, וסיכוייו לזכות בערעורו טובים מאוד.

המבקש אף הסביר, במהלך הדיון בבקשה, כי לאחר שעסקיו כשלו וצברו חובות הוא נאלץ למכרם, ונותר ללא מקור פרנסה. אשתו איננה עובדת ולא עבדה מעולם. לטענתו הוא מתקיים מסיועם של בני משפחתו.

מנגד טוען המשיב כי המבקש, שהיה בעל מספר מסעדות, נמנע מהגשת דו"חות רווח והפסד של עסקיו הפרטיים ושל חברות שבבעלותו. כן נמנע המבקש מהגשת הצהרת הון ומהצהרה ותשלום מס על מכירת נכסים. המשיב חולק גם על הערכת המבקש כי סיכוייו לזכות בערעור גבוהים.

מתצהיריו של המבקש ומן המסמכים שבפני התרשמתי כי מצבו הכלכלי של המבקש אכן קשה. המבקש הוכיח קיומם של חובות לבנקים בסכומים של מאות אלפי ש"ח, חסכונותיו ומכוניתו עוקלו, הוא הוכרז לקוח מוגבל בבנק, וקיבל התראה בדבר מכירת דירת מגוריו אם לא יעמוד בתשלום המשכנתא.

אני סבורה, איפוא, כי התנאי הראשון לפטור מאגרה וערבון, חוסר יכולתו הכלכלית של המבקש לעמוד בנטל זה, מתקיים.

התנאי השני למתן הפטור נוגע לסיכויי הזכייה בערעור.

לשם מתן פטור מתשלום האגרה, די בכך שההליך מגלה עילה. (תקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח1987-). נראה לי כי הערעור מגלה עילה, ואני פוטרת את המבקש מתשלום האגרה.

לשם מתן פטור מערבון, על המבקש לעמוד בנטל כבד יותר ולהראות כי סיכוייו לזכות בערעור טובים. (בש"א 329/90, אברך נגד גרוגר ואח', פ"ד מד (2) 384).

המבקש היה מיוצג ע"י עורך דין בבית המשפט המחוזי. טענותיו נדונו בהרחבה, במהלך הדיון ובפסק דין מפורט של בית המשפט המחוזי. הכלל הוא כי קיומו של פסק דין מנומק ומפורט של הערכאה הראשונה, אשר בחן את הטענות המועלות, מחייב לבדוק היטב את שאלת סיכויי הערעור. (בש"א 329/90, שם, בעמ' 391).

עיינתי בטענותיו של המבקש, ונראה לי כי יש להתחיל את הכלל האמור אף לגביו.

הערעור אינו מעלה טענות מהותיות אשר לא נדונו בפני הערכאה הראשונה, או שיש בהן, על פני הדברים, כדי להפוך את המצב מקצה לקצה. במצב זה, אינני סבורה שבמסגרת הבקשה לפטור מערבון יש לדון בטענות הערעור אחת לאחת. די בעובדות שציינתי לעיל כדי להביא למסקנה שהסיכוי לכך שערעורו של המבקש יתקבל במלואו אינו גדול.

לאור מסקנתי זו, אני דוחה את הבקשה לפטור מערבון. עם זאת, בהתחשב במצבו הכלכלי של המבקש, אני מפחיתה את סכום הערבון לעומת המקובל, ומעמידה אותו על 7,000.

סכום זה יופקד תוך ארבעים וחמישה יום מהמצאת ההחלטה.