ע"א 4259/99פלוני נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

1.המתלונן, יליד 24.12.80, גילה באוקטובר 1997 לאביו (להלן: האב), תוך בכי היסטרי והתרגשות רבה, כי בהיותו כבן 11-10 עשה בו אחיו הצעיר של הקבלן אחמד אבו-נאסרה, שעימו היה האב מיודד, מעשי סדום ומעשים מגונים. המתלונן סיפר כי מדי פעם היה איש זה מגיע כשהוא נוהג בטרקטור למסעדה שבבעלות האב שהייתה ממוקמת בתחנת-דלק, כי לבקשת המתלונן ואחיו נהג להסיעם לסירוגין בטרקטור, וכי במהלך נסיעות אלה ניצל את המתלונן מינית. המתלונן הסביר לאביו שלא סיפר על-כך לאיש, כיוון שהיה להוט לנסוע בטרקטור, ומשום שהדחיק את האירועים הטראומטיים, עד אשר אדם בשם איאד חטיב, שעבד כמתדלק בתחנת-הדלק שבה שכנה מסעדת האב, אמר לו כי שמע את המערער מספר כיצד נהג הוא לעשות במתלונן ובאחיו מעשי סדום.

2.בחקירת המשטרה שנפתחה בעקבות תלונה שהגיש המתלונן, הכחיש איאד חטיב כי זיהה בשיחתו עם המתלונן את המערער כמי שסיפר על מעשים מיניים שביצע במתלונן ובאחיו. ואולם במסדר זיהוי תמונות שערכה המשטרה זיהה המתלונן את המערער בוודאות כמי שביצע בו את מעשי הסדום והמעשים המגונים.

בחקירתו הודה המערער כי לפני שנים נהג להגיע לתחנת-הדלק שבה שכנה המסעדה שבבעלות האב, וכי היה מסיע את המתלונן ואחיו בטרקטור שברשותו. המערער אף לא שלל את האפשרות כי אמר לאחד הלקוחות במקום עבודתו - לטענתו תוך בדיחות הדעת - כי עשה מעשי-סדום בילדי האב. עם זאת, הכחיש המערער בתוקף כי עשה את המעשים המיניים המיוחסים לו.

3.המערער הואשם בבית-המשפט המחוזי בנצרת בביצוע עבירות של מעשה סדום ומעשים מגונים.

בבית-המשפט סיפר המתלונן את סיפורו ואילו המערער חזר על הכחשותיו, ואף חזר בו מדבריו במשטרה כי הסיע את ילדי האב בטרקטור.

בית-המשפט המחוזי קבע כי עדות המתלונן מהימנה, וכי ניתן לסמוך על זיהויו של המערער על-ידי המתלונן במסדר זיהוי התמונות.

המערער הורשע איפוא בעבירות שיוחסו לו ונידון לשש שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.

הערעור מופנה כנגד ההרשעה ולחלופין כנגד חומרת העונש.

4.המערער אינו חולק על-כך שבמתלונן נעשו מעשי-סדום ומעשים מגונים. אלא שטענתו היא, כי לא הוכח שהוא זה שעשה מעשים אלה. שכן, הליך הזיהוי לטענתו לא היה תקין, ואף לא ניתן לסמוך על זיהויו בידי המתלונן, שנעשה שש שנים לאחר שעבירות אלו בוצעו.

5.טענה זו יש לדחות.

בבית-המשפט המחוזי לא נטען כי מסדר-הזיהוי היה פגום, ואף מעדות השוטר שערך אותו עולה כי מסדר-הזיהוי נערך בהגינות ולא היה בו רמז לזהות החשוד. מסדר-הזיהוי אף אינו עומד כשלעצמו, והוא נתמך בשורה של ראיות: ראשית, מבצע המעשים המיניים לא היה זר למתלונן. הוא תיאר אותו כאחיו הצעיר של הקבלן אחמד אבו-נאסרה, וכמי שהיה מבקר במסעדה שבבעלות של האב וכמי שנהג להסיעו בטרקטור. ואכן, לא הייתה מחלוקת כי המערער הינו אחיו הצעיר של הקבלן אחמד אבו-נאסרה. שנית, המערער הודה כי נהג להסיע את ילדיו של האב לסירוגין בטרקטור. שלישית, המערער לא שלל את האפשרות כי אמר שעשה מעשים מגונים בילדי האב.

מארג ראיות זה מצטרף לזיהוי המערער במסדר-הזיהוי על-ידי המתלונן, ומוכיח מעבר לכל ספק סביר, כי האיש שעשה במתלונן את המעשים המיניים הינו המערער.

6.יש לדחות אף את הערעור שהגיש המערער על העונש שנגזר עליו. שכן, עונש המאסר שהוטל על המערער הוא קל, ואינו משקף את חומרת המעשים המיניים שעשה בילד קטן. נראה כי בהטילו עונש זה התחשב בית-המשפט המחוזי בזמן שחלף מאז שבוצעו העבירות. לא מצאתי עילה להקלה נוספת בעונשו של המערער.

אשר-על-כן נדחה הערעור הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש.