ע"א 4259/99פלוני נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל שהושת על המשיב עד להכרעה בערעור שהגיש הן על ההכרעה והן על העונש. המבקש הורשע בביצוע מעשי סדום ומעשים מגונים בקטין כבן 10-11 שנים פעמים רבות במשך תקופה ארוכה של מספר שנים. הוא נדון ל4- שנות מאסר בפועל ולמאסר על תנאי.

הסניגור המלומד התייחס להודעת הערעור ונימוקיו בה העלה בפרוטרוט את הטענות שבאמתחתו כנגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי והצביע על הסכויים הטובים להצליח בערעור. הוא הוסיף וציין כי המתלונן הגיש תלונתו שנים אחרי המעשים. עוד ציין הוא את העובדה כי המבקש לא היה במעצר במהלך המשפט ולא היה מעורב בפלילים וכי בינתיים נשא אישה שניה והוא מטופל בילדים משתי נשותיו. עוד ציין כי אין סכנה להימלטותו וקיימות ערבויות טובות להתייצבותו.

אכן, הסניגור העלה כל טענה אפשרית לתמיכה בבקשתו לדחיית ריצוי העונש אולם על אף הטענות והנסיבות לא ניתן להיענות לבקשה.

אשר לסיכויי הערעור, דומה שהערעור הוא בעיקרו עובדתי. הכרעת הדין מבוססת על עובדות שנקבעו בראש וראשונה על סמך עדות הקורבן שהתלונן לאחר שבגר. עדות זו קיבלה חיזוק מפי עדים שבית המשפט קיבל את עדותם כאמינה. בית המשפט ציין כי הוא נותן אמון מלא בעדות הקורבן כי בוצעו בו המעשים שעליהם התלונן. המבקש זוהה כמי שביצע אותם מעשים וגם במסדר זיהוי תמונות לא נמצאה פרכה. אשר לכבישת העדות, זו מוסברת על ידי בית המשפט בהיות המתלונן קטין רך בשנים, שרק משהגיע לבגרות אזר עוז בנפשו להתלונן. בית המשפט לא קיבל את עדותם של הנאשם ובני משפחתו והבהיר טעמיו לכך, בראותו אותה כמגמתית ובלתי אמינה.

במצב דברים זה, אין טעם של ממש המצדיק את דחיית ריצוי עונש המאסר עד לאחר מועד שמיעת הערעור, כאשר חזקת החפות אינה עומדת למבקש עוד. הנסיבות האישיות אינן מספיקות כשלעצמן כדי להכריע את הכף לזכות דחיית ריצוי העונש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב לשם ריצוי עונשו במשטרת נצרת ביום 15.7.99, עד שעה 10:00.