ע"א 4337-20 ע"א 4337-20

1.שני הערעורים שלפנינו נסבים על תביעת המערערים לקבל פיצויי הפקעה עבור 4 חלקות מקרקעין שהיו בבעלותו של המנוח ג'ריס יוסף ג'ריס סלום (להלן: המנוח), ואשר הופקעו בשנות החמישים מכוח חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953.

המערערים טענו כי רכשו את הזכות לקבל פיצויי הפקעה, על פי הסכם מכר משנת 2004 (להלן: ההסכם), שנחתם בינם לבין יורשי המנוח (המשיבים 8-4). בית המשפט המחוזי, דחה את טענת המערערים וקבע כי החלקות המופקעות לא נכללו בהסכם הרכישה.

2.על כך נסבים שני הערעורים שלפנינו.

נציין כי המערער בע"א 5623/20 (להלן: איוב) הוא אחד משלושת הרוכשים על פי ההסכם, אך בעדותו תמך דווקא בעמדתם של היורשים, ולפיה החלקות המופקעות לא נכללו בהסכם הרכישה. בערעור שהוגש על ידו, וגם בטיעון לפנינו, ציין בא כוחו כי איוב עדיין עומד על גרסתו זו והוא ניצב לצד האמת ולצד יורשי המנוח. עם זאת, ציין איוב בערעורו, כי ככל שהערעור בע"א 4337/20 יתקבל, אף הוא יבקש ליהנות מפירות הזכייה.

3.המערער בע"א 4337/20 מיקד טיעונו בלשון הגורפת של ההסכם הכוללת את כל זכויותיו של המנוח, וטען, בין היתר, כי עדותו של איוב בבית משפט קמא נובעת מסכסוך שהתגלע בינו לבין המערער.

4.דין הערעורים להידחות.

לשונו הגורפת של ההסכם לא נעלמה מעיני בית משפט קמא, שהגיע למסקנה אליה הגיע, בין היתר, בהתחשב בכך שהחלקות המופקעות לא נזכרו בהסכם בעוד שחלקות אחרות פורטו בהסכם; בהסתמך על עדויות העדים שהופיעו בפניו לרבות עדותו של איוב בעוד שעדים פוטנציאליים אחרים לא העידו; על מכתבים שכתב עו"ד מתאא' בשם היורשים; ועוד.

לא ראינו להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, המעוגנת בעדויות ובראיות שהובאו בפניו, ואנו מאמצים את פסק דינו מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

5.למעלה מן הצורך, נוסיף ונציין כי פסק דינו של בית משפט קמא, הוא פסק דין "תאום" לתביעה אחרת שהגישו המערערים דכאן (יחד עם עו"ד מתאא') לבית המשפט המחוזי בחיפה, ואשר נדחתה אף היא, וערעורים על פסק הדין נדחו בבית משפט זה (ע"א 6811/19 עסאף נ' מדינת ישראל (11.11.2021)).

6.סוף דבר, שהערעורים נדחים.

המערער בע"א 4337/20 ישא בהוצאות המשפט של המשיבים 3-1 ושל המשיבים 8-4 בסך 10,000 ש"ח כל אחד (סה"כ – 20,000 ש"ח).