פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
4351/07 - ז'
וערעור שכנגד
ע"א
5501/07
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המערערת:
פוליבה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. רחמים רפאולב
2. אילן פוליבה
3. אהרון פוליבה
4. עו"ד פסי מואיז
5. עו"ד אברהם פסי
בקשה להוצאת אסמכתאות מתיק המוצגים
החלטה
לפניי בקשה להוצאת אסמכתאות מתיק המוצגים שהגישה המערערת.
1.
ההליך נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שדן בתביעת נזיקין שהגיש המשיב 1 (להלן: המשיב) כנגד המערערת בגין נקיטת הליך של ביצוע פקודת מאסר במסגרת הליכי הוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיב וקבע כי על המערערת לפצות את המשיב בגין הפגיעה בשמו הטוב בסכום של 300,000 ₪.
2.
לפניי בקשה מטעם המשיב להוציא מתיק האסמכתאות שהגישה המערערת (ביום 30.8.2008) מסמכים שסומנו אסמכתא 1, אסמכתא 2, אסמכתא 3 ואסמכתא 4. המדובר בפסקי דין שניתנו במסגרת הליכים שהתקיימו בין המשיב לצדדים שלישיים בערכאות שיפוטיות שונות: ת.א. 24990/02 (שלום ת"א) בנק הפועלים בע"מ נ' רפאילוב ; ת.א. 1604/99 (מחוזי ת"א) רפאילוב נ' בנק הפועלים; ע"א 1540/01 (מחוזי ת"א) רפאילוב נ' מדינת ישראל; ת.א. 3882/00 (שלום רמלה) רפאילוב נ' גולדרין (בהתאמה)).
המשיב טוען בבקשתו כי מסמכים אלה לא הוצגו בבית המשפט קמא, וצירופם לתיק האסמכתאות נעשה שלא כדין וללא בקשה מתאימה. נטען כי המסמכים צורפו להוכחת עניין עובדתי (הוכחה לכך שתביעות נוספות שהגיש המשיב הן שגרמו להתדרדרות עסקיו). המערערת, כך נטען, ידעה על קיום המסמכים במהלך הדיון בבית המשפט קמא, אך לא טרחה להציג ראיות אלה ולחקור את המשיב אודותיהן.
3.
המערערת בתגובתה טוענת כי המסמכים שצורפו הם פסקי דין אשר המשיב היה בעל דין בהם, והמשיב לא כפר באמיתותם או בעובדה שהיה בעל דין בהליכים. לטענת המערערת, פסקי הדין צורפו כאסמכתאות ולא כראיות. עוד נטען, כי מטרת צירוף המסמכים האמורים היא להביא בפני בית המשפט תמונה שלמה אודות המשיב.
4.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק נחה דעתי כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על הוצאת המסמכים. תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), מאפשרת לכלול בכרך מוצגים "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות". הכלל הוא כי כאשר מדובר במסמכים הבאים להוכיח עניין שבעובדה, בעל דין רשאי לצרף מסמכים אלה לתיק המוצגים בערעור רק אם אלה התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית, או לחילופין, התקבלו כראיה על פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור (ראו ב"ש 153/06 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345; ע"א 678/99 כהן נ' בעדני , פ"ד נה(2) 678). בעל דין המעוניין להביא ראיות חדשות לפני ערכאת הערעור צריך לפעול בהתאם לדין המסדיר הגשת ראיות חדשות (תקנה 457 לתקנות) ובהתאם להנחיית נשיא 1/92 (מיום 17.11.2002). ללא החלטה המתירה הבאת הראיות הנוספות, אין להביאן במסגרת תיק המוצגים או תיק האסמכתאות המצורפים לסיכומים. יצוין כי יכול שמסמך יובא על מנת להניח יסוד לטענה נורמטיבית של בעל דין, ולא על מנת להוכיח עניין עובדתי. במצב כזה, אין מדובר בראיה, כי אם באסמכתא משפטית, ועל הגשת מסמך כזה לא יחולו הנורמות הנוגעות להגשת ראיות נוספות.
5.
במקרה דנן אין חולק כי "אסמכתאות 4-1" לא הוצגו לפני הערכאה הדיונית. פסקי הדין שניתנו במסגרת הליכים שהמשיב היה צד להם אינם בגדר מסמכים שהוצגו לפני "ערכאה קודמת", שכן הערעור אינו מופנה נגד פסק הדין שניתנו באותם הליכים. עיון בסיכומי המערערת מעלה כי היא מסתייעת בפסקי הדין לשם תמיכה בטענותיה העובדתיות, במטרה להוכיח את העובדה שהמשיב ניהל הליכים משפטיים נוספים במקביל להליך נשוא הערעור. נמצא, כי השי מוש
שנעשה בפסקי הדין הוא שי מוש ראייתי ולא נורמטיבי ועל כן אין המדובר באסמכתא משפטית, כי אם מוצג עליו חלות הנורמות הנוגעות לתיק מוצגים. משכך, דינם של מסמכים אלה להיות מוצאים מכרך האסמכתאות שהגישה המערערת. ככל שחפצה המערערת לפרוש לפני ערכאת הערעור "תמונה מלאה" בעניין המשיב, עליה לפעול על פי סדרי הדין המסדירים הגשת ראיות חדשות.
התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת. המערערת תגיש תיק אסמכתאות מתוקן שאינו כולל את האסמכתאות 4-1, שיבוא תחת תיק האסמכתאות שהוגש, וזאת תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. החלטה זו תתויק בתיקי השופטים אשר יישבו בדין.
ניתנה היום, כ"ג בתשרי
תשס"ט (22.10.2008).
גאולה לוין
ר ש מ ת