ע"א 4358/04 פרופ' ג'ורג' קנאזע נ. ווירינה קנאזע

1.זוהי "בקשה נוספת להארכת מועד להפקדת עירבון". המבקש הגיש בתאריך 19.7.04 בקשה להארכת מועד להפקדת עירבון. כבוד הרשמת חגית מאק – קלמנוביץ, אפשרה למבקש להפקיד את העירבון תוך חמישה ימים ותוך חיובו של המבקש בהוצאות המשיבים. לאחר שלא הופקד עירבון כאמור, נשלחה למבקש התראה כי הערעור ירשם לדחייה ביום 26.9.04. ביום 23.9.04 הגיש המבקש את בקשתו זו.

2.לטענת המבקש, נסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בו, הן שהביאו אותו לאחר במועד שנקבע להפקדת העירבון. לדבריו, כבר ביום 15.7.04 נשלחה לבית המשפט ערבות בנקאית. המזכירות הודיעה לבא – כוח המבקש כי הערבות הבנקאית לא התקבלה ודרושים בה תיקונים. מאחר והמבקש שהה בחו"ל לתקופה ארוכה, הועבר הטיפול בערבות הבנקאית לבנו. תיקון הערבות הבנקאית השתהה מאחר והתיקון המבוקש לא אושר תחילה על ידי הנהלת הבנק. כעת, הערבות מתוקנת והמבקש מצרף העתק ממנה. המשיבים מתנגדים לבקשה. לדבריהם, הערעור נרשם פעמים לדחייה, האחת, לאחר שהמבקש לא הפקיד את העירבון במועד שנקבע לו על ידי המזכירות, והשנייה, לאחר החלטתה של כבוד הרשמת. התנהגות זו של המבקש מעידה על המרת פי בית המשפט, על זלזול חמור וגמור בסדרי הדין והתקנות, פגיעה קשה באינטרס הציבורי בדבר שמירת מועדים וכיוצא בזה. בסופו של דבר התנהגות זו מביאה להארכת משך הדיון בערעור. יתר על כן, המבקש לא צירף לבקשתו הנוספת תצהיר מפורט, המתרץ את המחדלים באי הפקדת העירבון במועד כפי שהוארך על ידי כבוד הרשמת.

3.לשם הכרעה בשאלה שלפני יש ליתן משקל לאינטרסים הבאים: מחד , האינטרס הלגיטימי של המבקש להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומאידך , האינטרס של המשיבים כי יובטחו הוצאותיהם בהליך שבכותרת. כבר נקבע, לא אחת, כי זכות הערעור היא זכות יסוד באופן שלכל אדם הזכות להישמע בבית משפט, פעם בערכאה ראשונה ופעם אחת בערכאת ערעור (וראו: רע"א 1441/02 מ שה פרץ ואח' נ' שרה שטרן ו-2 אח '(לא פורסם)). זכות הגישה לבית -המשפט הינה צינור החיים של בית-המשפט, התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק (ראו: דברי השופט חשין בע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא(3), 577). בה בעת, אין בכך כדי לפטור אדם מלעמוד בחובותיו הדיוניות. המבקש לא הפקיד ערבון במועד שנקבע לו. נדרשת על כן, הארכת מועד. עניין לנו בהארכת מועד שאינה קבועה בחיקוק ולפיכך אין נדרש מהמבקש להוכיח "טעם מיוחד" כדי להיעתר לבקשתו ואולם, אל לו לבעל דין להניח כי בית המשפט יאריך בכל מצב את בקשתו. במקרה שבפני, נחוצים טעמים כבדי משקל להארכת המועד להפקדת עירבון פעם נוספת לאחר שכבר ניתנה אורכה כמבוקש. האם יש בנמצא טעמים מעין אלו?

4.בבירור שאלה זו עולה כי המבקש לא מצרף תצהיר לבקשתו, לא שלו ולא של בנו אשר טיפל בענייניו. כך גם אין זה ברור כלל וכלל מדוע התיקון המבוקש על ידי המזכירות ארך זמן כה רב ומדוע לא אושר על ידי הבנק ובפרט כאשר התיקון המבוקש הינו פשוט יחסית, ועיקרו הפניית הערבות כלפי כל המשיבים ולא כלפי בית המשפט וכן תיקון הערבות כך שתשא ריבית בשיעור 4% והצמדה מיום המצאתה בבית המשפט ועד לתשלום בפועל. לכאורה, היה מקום לדחות את הבקשה, על כן, רק מטעם זה. אולם אין אתה יכול לשקול את תוצאותיו של מחדל דיוני ללא בדיקה של האינטרסים השונים המעורבים בנושא הדיון (וראו: בש"א 3780/98 ג יא רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות פד"י נב (3) 625). לשיטתי, מחדליו של המבקש-המערער אינם ראויים, אולם אין די בהם כדי להביא לתוצאה הדרסטית של דחיית הערעור. למשיבים לא התגבשה "מעיין חסינות" בשל אי הפקדת הערבון במועד. זכותם להיפרע מהמבקש, במידה ויפסיד בערעור בגין ההוצאות שיחויב בהם, מובטחת בערבות הבנקאית המוצעת על ידו. מחדלו של המבקש יכול למצוא ריפויו בפסיקת הוצאות מתאימה לטובת הצד שכנגד.

5.

בנסיבות העניין, החלטתי, איפוא, לקבל את הבקשה ולהאריך את המועד להפקדת העירבון כך שיופקד שלושה ימים ממועד המצאת החלטה זו למבקש. כמו כן, המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 2,500 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.