ע"א 4365/17 יורם מימון נ. מרים גולדשטיין

בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב) מיום 16.4.2017 אשר קיבל את תובענת המשיבה להצהיר כי הזכויות הרשומות על שם המבקש בחלקת מקרקעין מסוימת שייכות לה.

1.ביום 5.3.2013 חתמו המבקש והמשיבה, שניהלו אז קשר רומנטי, על הסכם לרכישת מקרקעין בשטח של כ-10 דונם לצורך הפעלת חווה של המבקש. המשיבה היא ששילמה את מלוא התמורה על פי ההסכם, אך נרשמה כבעלים של מחצית מהזכויות במקרקעין בלבד ואילו יתרת הזכויות נרשמה על שם המבקש. ביום 11.5.2014 חתמו המשיבה והמבקש על הסכם שבו אישר המבקש שהמקרקעין נרכשו על ידי המשיבה אשר מימנה גם את הוצאות תפעול העסק במקום והוסכם כי במידה ותוגש הצעה למכירת המקרקעין המבקש לא יתנגד לביצוע העסקה והתמורה בגינה תחולק כך שהמשיבה תקבל סך של 1,085,000 ש"ח (שווי השקעתה) והיתרה תתחלק בין הצדדים שווה בשווה (להלן: ההסכם מ-2014 ). לטענת המשיבה המבקש ניצל את תמימותה ושכנע אותה לרשום אותו כבעלים של מחצית מהזכויות במקרקעין, והיא עתרה לכך שכלל הזכויות המקרקעין יירשמו על שמה.

2.בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה וקבע כי בין הצדדים התקיימו יחסי נאמנות בין מכוח הסכמה שבעל פה ובין נאמנות משתמעת. בתמצית, נקבע כי בשל תחושת המחויבות של המשיבה למבקש היא הסכימה לקנות לו שטח אדמה ולהשכיר לו אותו וכי המבקש הכיר במספר הזדמנויות בכך שהמקרקעין - שהמשיבה היא ששילמה את מלוא התמורה בגינם - הם בבעלותה. בית המשפט הדגיש כי עדות המבקש לא הייתה מהימנה וכי הוא כשל להוכיח כי המשיבה העניקה לו במתנה מחצית מהזכויות במקרקעין אותם רכשה מכספה. תובענת המשיבה התקבלה, אפוא, ונקבע כי הזכויות הרשומות על שם המבקש שייכות למשיבה במלואן. בית המשפט אף חייב את המבקש בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.

3.המבקש מערער על פסק הדין והוא עותר לעכב את ביצועו עד להכרעה בערעור. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור טובים, ולגישתו קבלת התובענה פוגעת במעמדו של הרישום בלשכת רישום המקרקעין ונוגדת את הוראות חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. המבקש מוסיף וטוען כי ייגרם לו "נזק אדיר" אם המקרקעין יירשמו על שם המשיבה, ואילו אם יעוכב הביצוע למשיבה לא ייגרם כל נזק.

4.המשיבה מתנגדת לבקשה, לטענתה סיכויי הערעור קלושים שכן הוא נוגע לממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט המחוזי. אשר למאזן הנוחות נטען כי אף שנקבע כי המשיבה זכאית להירשם כבעלים של מלוא הזכויות במקרקעין, נודע לה כי המבקש השכיר את המקרקעין לצד שלישי וכן היא טוענת כי לא ייגרם לו כל נזק כתוצאה מיישום פסק הדין. מנגד, כך טוענת המשיבה, בשל השקעותיה במקרקעין נגרם לה בינתיים נזק עצום, והיא מבקשת למכור אותם על מנת לפרנס את שבעת ילדיה אותם היא מגדלת כאם יחידנית.

5.דין הבקשה להידחות.

הכלל הנקוט הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) . כלל זה כוחו יפה גם בבקשות לעיכוב ביצוע שעניינן מקרקעין, ובהקשר זה נפסק כי "החשש לנזק בלתי הפיך בבקשות לעיכוב ביצוע, שעניינן נכסי מקרקעין, אשר אינם משמשים למגורי המבקש, אינו עולה באופן אוטומאטי, וקיומו של חשש מעין זה ייקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה" ( ע"א 1204/15

איפרגן נ' ז'ררד (26.3.2015) והאסמכתאות שם; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

1123 (מהדורה שתים עשרה, 2015)).

ביצועו של פסק הדין במקרה דנן, היינו רישום מלוא הזכויות במקרקעין על שם המשיבה, אין בו כדי ליצור מצב בלתי הפיך. טענות המבקש מתמקדות במכירת המקרקעין לצדדים שלישיים באופן שיסכל את הערעור שהגיש. ואולם, אין חולק כי בהסכם מ-2014 הסכים המבקש לכך שהמשיבה זכאית למכור את המקרקעין ולקבל לידיה התמורה שתתקבל עד לסך של 1,085,000 ש"ח. בהקשר זה ראוי לציין כי על פי חוות דעתו של השמאי שמונה על ידי בית המשפט המחוזי, נכון ליום 30.4.2015 הוערך שווים של המקרקעין בכ-988,000 ש"ח, היינו פחות מהסכום שלו זכאית המשיבה לפי ההסכם מ-2014. לכך יש להוסיף כי המקרקעין שבמחלוקת אינם משמשים למגורי המבקש ולטענת המשיבה מסיור שערכה במקום הוא חדל מלהפעיל בה את העסק. מאזן הנוחות אינו נוטה, אפוא, לטובת המבקש וככל שטענותיו בערעור יתקבלו ניתן יהיה לפצותו בכסף. די בכך על מנת לדחות את הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך דין בבקשה בסך 5,000 ש"ח.