ע"א 4382-24 ע"א 4382-24

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי בנוגע לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' פורג), מיום 27.3.2024, בת"א 38679-08-19. בפסק הדין נושא הבקשה קיבל בית המשפט את תביעת המשיב והורה למבקשות לפצות אותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך עבודתו אצל המבקשת 1.

רקע הדברים

1.במשך כ-20 שנים עבד המשיב במפעלה של המבקשת 1, גלעם בע"מ, שהינה חברה העוסקת, בין היתר, בפיתוח ייצור ומתן פתרונות המתקה (להלן: גלעם). ביום 20.7.2017, נפגע המשיב במהלך עבודתו, עת שהחליף גליל נייר באחת ממדפסות הברקוד שבמפעל. על זביל גליל הנייר שבמדפסת נותרו חתיכות נייר דבוקות, אותן רצה המשיב לנקות. לצורך כך, נעזר המשיב בסכין חיתוך ייעודית, אשר לטענתו השימוש בה למטרה הנ"ל אושר על ידי מחלקת האיכות שבמפעל. ואולם, במהלך השימוש בסכין נפצע המשיב באגודל ידו השמאלית ונגרם לו נזק גוף.

2.בגין אירוע זה הגיש המשיב תביעה נזיקית נגד גלעם ונגד המבקשת 2, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ, שהינה חברת הביטוח שלה. בתמצית, המשיב טען בתביעתו כי האופן שבו השתמש בסכין החיתוך תואם את שיטת העבודה המקובלת בגלעם עד לקרות התאונה שבה נפצע, ומשכך יש לראות בגלעם כמי שגרמה לנזקיו בהתרשלות.

3.במסגרת אחד הדיונים שהתקיימו בתביעת המשיב, אשר התקיים ביום 18.6.2023, טענו המבקשות כי ככל שייפסק כי עליהן לשלם למשיב פיצויים בגין הנזק שנגרם לו בתאונה המתוארת לעיל, יהיו הן זכאיות לנכות מפיצויים אלו תגמולים להם זכאי המשיב מאת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). המבקשות הוסיפו וטענו כי נוכח העובדה שלמשיב ישנה נכות מוכרת מטעם המל"ל בגין תאונה קודמת שעבר בשנת 1987, שכתוצאה ממנה נקטעו למשיב שתי אצבעות בידו השמאלית (שהינה אותה היד שנפגעה בתאונה הנוכחית), ואצבע נוספת נקטעה באופן חלקי, היה על המשיב לעתור כי המל"ל יאחד את דרגות הנכות בגין התאונה הנוכחית והתאונה משנת 1987. נטען כי מהלך זה היה מעלה את שיעור זכאותו של המשיב לתגמולים מאת המל"ל, ובתוך כך את הסכום אותו היו המבקשות זכאיות לנכות מהפיצויים שייפסקו לטובת המשיב.

במענה לטענה זו השיב בא כוח המשיב כי תביעה לאיחוד דרגות נכות כאמור לעיל אכן הוגשה על ידו, אך המל"ל דחה אותה. על רקע זה, במעמד הדיון ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופט א' פורג), אשר קבעה כדלקמן:

"התובע יגיש תוך 7 ימים בקשה לצירוף המסמכים מביטוח לאומי בכל הנוגע לבקשה שלו לאיחוד הנכויות שנגרמו לו בתאונת העבודה הנוכחית ובתאונת עבודה משנת 1987 בקשה שעל פי דבריו נדחתה".

כבר עתה יצוין כי המסמכים האמורים לא הוגשו לבית המשפט במועד שנקבע בהחלטה דלעיל, אלא הומצאו למבקשות רק לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעת המשיב.

4.ביום 27.3.2024 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופט א' פורג), במסגרתו נתקבלה תביעת המשיב. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי מהעדויות שנשמעו בפניו ומהראיות שהוצגו במסגרת ההליך עולה כי ניכוי זביל המדפסת באמצעות סכין חיתוך תאם שיטת עבודה מקובלת בגלעם, לה היה מודע מנהל מחלקת האריזה במפעל. כמו כן, נקבע כי במועד האירוע לא היה קיים נוהל אחיד לתפעול מדפסת ברקוד, חרף הציפייה כי ייקבעו הוראות בטיחות לגבי תפעול המדפסות בכלל, והשימוש בסכין חיתוך בפרט. על רקע זה, נקבע כי גלעם אחראית לנזקיו של המשיב, ונדחתה טענתה כי יש לייחס למשיב אשם תורם.

אשר לשיעור הנזק שנגרם למשיב, על בסיס חוות הדעת שהוגשו לעיונו והעדויות שנשמעו בפניו, קבע בית המשפט המחוזי כי על המבקשות לשלם למשיב פיצויים בגין הפסדי שכר בסכום מצטבר של 1,787,000 ש"ח, מהם 681,500 ש"ח בגין הפסדי שכר לעבר; 507,000 ש"ח בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד; 148,500 ש"ח בגין הפסדי פנסיה; 25,000 ש"ח בגין ניידות ונסיעות; 250,000 ש"ח בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד; 25,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד; ו-150,000 ש"ח בגין נזק בלתי ממוני.

עניין נוסף אשר הכריע בו בית המשפט המחוזי, שהינו בעל חשיבות מיוחדת לעניינה של הבקשה דנן, נוגע למחלוקת בין הצדדים ביחס לשיעור התגמולים להם זכאי המשיב מאת המל"ל. כאמור לעיל, המבקשות טענו כי נוכח העובדה שלמשיב ישנה נכות קודמת במל"ל, היה עליו למצות את ההליכים במל"ל בתום לב, ולעתור לצירוף דרגות הנכות בגין שתי התאונות. המבקשות טענו כי אילו היה עושה כן, היה זכאי המשיב לתגמול בסך של 801,489 ש"ח (301,436 ש"ח בגין קצבאות נכות מעבודה וסך נוסף של 500,026 ש"ח בגין קצבה מיוחדת). לתמיכה בטענה זו הגישו המבקשות חוות דעת אקטוארית.

מנגד, המשיב שב על טענתו כי הוגשה על ידו תביעה לאיחוד דרגות נכות כאמור לעיל, אך תביעה זו נדחתה על ידי המל"ל. בתוך כך, המשיב ציין כי הוא קיבל מהמל"ל בגין התאונה הנוכחית תגמולים בסך של 168,350 ש"ח, כך שאת הניכוי מסכום הפיצויים שקבע בית המשפט כי על המבקש לשלם לו, יש להגביל לסכום זה. המשיב הוסיף וטען כי ככל שהמבקשות טוענות כי המשיב היה זכאי לשיעור תגמולים גבוה יותר מהמל"ל מזה שקיבל בפועל, היה עליהן להוכיח זאת על ידי צירוף תיקו של המשיב במל"ל למוצגיהן. על כן, משעה שלא עשו כן, יש לדחות את טענתן האמורה. עם זאת, המשיב ציין כי הוא לא מתנגד שייקבע כי ככל שלא הוגשה על ידו תביעה לצירוף דרגות נכות, כנטען על ידי המבקשות, יוקפאו הסכומים הרעיוניים האמורים בחוות הדעת האקטואריות מטעם המבקשות עד להגשת תביעה שכזו, והסכומים ינוכו בהתאם להחלטת המל"ל בתביעה שתוגש; וככל שהמשיב הגיש תביעה כאמור והיא נדחתה, כטענתו, ינוכו רק התגמולים ששולמו לו בפועל על ידי המל"ל.

במחלוקת זו בין הצדדים, בחר בית המשפט, בפסק דינו, לאמץ את הצעתו של המשיב, וקבע כדלקמן:

"לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבור כי למען לא יצא מי מהצדדים מקופח נכון יהיה לקבל את הצעת התובע באופן שככל שהתובע לא הגיש תביעה לצירוף דרגות נכות בשל שתי התאונות, הקודמת מיום 9.8.87 ונשוא ענייננו מיום 20.7.17, יוקפאו הסכומים הרעיוניים האמורים בחוות הדעת האקטואריות מטעם הנתבעות בסך מצרפי של 801,462 ש"ח עד להגשת תביעה שכזו שתוגש לכל המאוחר תוך 75 יום מהיום, והסכומים ינוכו בהתאם להחלטות המוסד לביטוח לאומי שתתקבלנה. ככל שהתובע הגיש תביעה והיא נדחתה, ינוכו רק התגמולים ששולמו בפועל במסגרת מחלקת נפגעי עבודה בגין התאונה והצדדים יפנו למחלקת נפגעי עבודה לקבלת פירוט התשלומים ששולמו בפועל" (שם, בפסקה ד.10 לפסק הדין).

אשר על כן, ב-"שורה התחתונה" הורה בית המשפט למבקשות לשלם למשיב פיצוי בגין נזקיו בסך של 1,787,000 ש"ח, ממנו יוקפא סך של 801,462 ש"ח, והצדדים יפעלו לעניין ניכויי תשלומי וקצבאות המל"ל בהתאם לאמור לעיל. בית המשפט הוסיף כי לכל סכום שישולם למשיב יצורף שכר טרחת עורך דין בשיעור 23.4% מהסכום ששולם.

5.ביום 1.5.2024 הגיש המשיב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ערעורו של המשיב לא נוגע לקביעת בית המשפט המחוזי בפסקה ד.10 לפסק דינו (שצוטטה לעיל), אלא אך לשיעור הפיצויים שנפסקו לטובתו במספר הקשרים. משכך, ומשעה שערעור המשיב איננו עומד במוקד הבקשה דנן, לא ארחיב על הנטען בו.

6.ביום 8.5.2024 הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי שתי בקשות: הראשונה, בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לפיו יעוכב תשלום הסכום בסך של 801,462 ש"ח שהוקפא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת עד להכרעה בערעור שבכוונתן להגיש לבית משפט זה. השנייה, בקשה להבהרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע להוראתו בפסקה ד.10. בבקשה זו ציינו המשיבות כי המסמכים שהגיש המשיב למל"ל בהקשר זה הועברו להן על ידי בא כוחו רק לאחר שניתן פסק הדין, וכי קיימת בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם מסמכים אלו ממלאים, מבחינה מהותית, אחר הדרישה להגשה בתום לב של תביעה לצירוף דרגות נכות. המבקשות הטעימו כי כל עוד קיימת ביניהן מחלוקת בעניין זה, לא ברור להן איזה סכום, אם בכלל, עליהן לנכות מתוך הפיצויים שעליהן לשלם למשיב. על כן, המבקשות עתרו כי יותר להן להגיש את המסמך שבא כוח המשיב הגיש להן, ולאחר מכן יותר לצדדים לטעון לגבי מהותו ולהשלכותיו לעניין היקף הניכוי שהמבקשות רשאיות לבצע.

7.ביום 15.5.2024 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה "למתן הוראות בעניין עיכוב ביצוע". בבקשה זו טען המשיב כי בהתאם לתקנה 145(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע. לכן, משהוגש על ידו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביום 1.5.2024, והבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשות הוגשה ביום 8.5.2024, על בית המשפט לדחותה. בהמשך לכך, ביום 19.5.2024 הגישו המבקשות הודעה לבית המשפט ובה ציינו כי במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע לא היו מודעות שהוגש על ידי המשיב ערעור, ומשנודע להן הדבר, מבקשות הן למשוך את בקשתן האמורה. על כן, באותו היום ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופט א' פורג), אשר הורתה על מחיקת הבקשה לעיכוב ביצוע.

8.אשר לבקשה להבהרת פסק הדין, בתגובתו מיום 15.5.2024 טען המשיב כי הדין אינו מכיר בבקשה להבהרת פסק דין (שלא במסגרת סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967), וחלף המועד להגשת בקשה לתיקון פסק הדין. לגופו של עניין, המשיב שב על טענתו כי הוגשה על ידו בקשה לאיחוד דרגות נכות אשר נדחתה על ידי המל"ל, וכי נטל ההוכחה בעניין זה מוטל היה מלכתחילה על המבקשות, כך שהיה עליהן להגיש את תיק המשיב במל"ל.

9.ביום 28.5.2024 הגישו גם המבקשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בתמצית, בערעורן טענו המבקשות כי שגה בית המשפט המחוזי משלא קבע כי למשיב ישנו אשם תורם לתאונה שקרתה לו. כמו כן, נטען כי קיים פער תמוה בין שיעור הנכות הנמוך שנקבע כי נגרם למשיב, לבין השיעור הגבוה של אובדן כושר העבודה שנקבע לו. נוסף על כך, המבקשות משיגות על שיעור הנזק שנפסק למשיב בראשי נזק שונים, ובפרט בראש הנזק עבור עזרה מהזולת. לבסוף, באשר לקביעת בית המשפט המחוזי בפסקה ד.10. לפסק דינו (עניין ניכוי תגמולי המל"ל), מעלות המבקשות שתי טענות:

ראשית, המבקשות טוענות כי משעה שבית המשפט המחוזי הורה למבקש להגיש מסמכים המעידים כי הגיש בקשה לאיחוד דרגות נכות במל"ל, והמבקש לא עשה כן במועד שנקבע בהחלטת בית המשפט, היה על בית המשפט לדחות את הצעתו של המשיב בעניין זה, ולהורות כי המבקשות רשאיות להפחית מסכום הפיצויים את מלוא הסכום שצוין בחוות הדעת האקטוארית שהוגשה מטעמן.

שנית, המבקשות טוענות כי אף אם תדחה טענתן לפיה לא היה על בית המשפט המחוזי לאמץ את הצעתו של המשיב, המסמכים שהוגשו על ידו למל"ל לא ממלאים, מבחינה מהותית, אחר הדרישה להגשה בתום לב של תביעה לצירוף דרגות נכות.

בבקשה לעיכוב ביצוע עתרו המבקשות לעיכוב הסכום שהוקפא בפסקה ד.10. לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת עד למתן הכרעה בערעור. המבקשות הטעימו כי לשיטתן סיכויי הערעור טובים, לרבות בהקשר ניכוי תגמולי המל"ל. כמו כן, המבקשות טענו כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתן. זאת, שכן מחד גיסא למשיב כבר הועבר סך של 1,200,000 ש"ח כך שעיכוב סכום נוסף למשך תקופת הערעור לא יסב לו פגיעה משמעותית; ומאידך גיסא העברת סכום כה נכבד לאדם פרטי, אשר לא טען לחוסן כלכלי, עלולה לסכל את האפשרות להשבת הכספים למבקשות, ככל שערעורן יתקבל.

10.בהחלטתי מיום 6.6.2024, הוריתי כי המשיב יגיש תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, וכי ככל שתינתן בתקופת הביניים החלטה בבקשת ההבהרה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, יגישו המבקשות הודעת עדכון בדבר תוכן ההחלטה. כמו כן, במסגרת החלטה זו הוריתי על מתן צו ארעי על פיו יעוכב תשלום סך של 801,462 ש"ח, וזאת עד למתן החלטה אחרת.

11.ביום 1.7.2024 הגיש המשיב את תשובתו לבקשה לעיכוב ביצוע. בתשובתו חלק המשיב על הסכום שצוין בחוות הדעת האקטוארית שהוגשה מטעם המבקשות כמבטא את הסכום אשר היה זכאי לו המשיב אילו תביעתו לאיחוד דרגות הנכות הייתה מתקבלת. המשיב טען כי אפילו אם יתקבל ערעור המבקשות בעניין זכאותן לניכוי תגמולי המל"ל במלואו, יהיו זכאיות הן, לכל היותר, לנכות מהפיצויים שנפסקו לטובת המשיב סך של 208,000 ש"ח. כמו כן, המשיב שב על טענתו לפיה נטל ההוכחה לעניין היקף זכאותו של המשיב לקבלת תגמולים מהמל"ל רובץ על שכמן של המבקשות, כך שהיה עליהן להגיש ראיות בעניין זה לבית המשפט המחוזי, ומשלא עשו כן – דין טענתן בעניין זה להידחות. בתוך כך, המשיב טוען כי סיכויי ערעור המבקשות נמוכים הם, הן בשל טענותיו המפורטות לעיל בעניין סוגיית הניכויים בגין תגמולי המל"ל; הן משום שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסיקת אשם תורם; והן משום שיתר טענות ערעור המבקשות נוגעות לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי.

יצוין כי בתשובתו לא התייחס המשיב במפורש לסוגיית מאזן הנוחות. עם זאת, המשיב ציין כי נוכח טענתו לפיה המבקשות יוכלו לכל היותר לזכות בכך שתוכר זכותן לנכות סך של 208,000 ש"ח מהפיצויים שנפסקו לטובתו, אזי שאין מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין, לאור ההלכה הקובעת כי אין לעכב פסק דין כספי בסכום נמוך.

12.ביום 10.7.2024 הגישו המבקשות הודעה מעדכנת בה פורט כי באותו היום ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת ההבהרה שהוגשה על ידן. בהחלטתו קבע בית המשפט כי מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם קיים הליך של הגשת בקשה להבהרת פסק דין, הרי משהוגשו ערעורים על פסק דינו, ולנוכח החלטתי מיום 6.6.2024 בה ניתן צו ארעי לעיכוב תשלום סך של 801,462 ש"ח עד למתן החלטה אחרת, ממילא אין הוא מוצא מקום להבהיר את פסק דינו.

דיון והכרעה

13.כידוע, נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצוע החלטה (תקנה 145(א) לתקנות). ביצועו של פסק דין יעוכב בהתקיים שני תנאים: כאשר סיכויי הערעור טובים, וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת בעל הדין המבקש את עיכוב הביצוע. בין שני רכיבים אלו מתקיים קשר של "מקבילית כוחות"; אך ההלכה הפסוקה העניקה את מעמד הבכורה למאזן הנוחות (ראו, מיני רבים: ע"א 2318/24 עיריית חיפה נ' שרביב בע"מ, פסקה 17 (2.6.2024)).

14.בענייננו, עיקר הסכום שנפסק לטובת המשיב שולם לו (סך של 1,200,000 ש"ח), ובבקשה דנן עותרות המבקשות לעיכוב סך של 801,462 ש"ח בלבד. סכום זה משקף את המחלוקת הקיימת בין הצדדים באשר לזכאותן של המבקשות לנכות מסך הפיצוי הכולל שנפסק לטובת המשיב (1,787,000 ש"ח) את תגמולי המל"ל להם היה זכאי המשיב בגין התאונה נושא הערעור, לו היה ממצה המשיב את זכויותיו אל מול המל"ל, כאשר אף לשיטת המשיב המבקשות יהיו זכאיות להשאיר בידיהן חלק מסוים מסכום זה (הוא סכום תגמולי המל"ל ששולמו לו בפועל). בנסיבות אלו, סבורני כי יש מקום לקבל את הבקשה דנן, וזאת משלושת הנימוקים שלהלן:

ראשית, הלכה היא כי מקום בו מטיל פסק הדין חיוב כספי ניכר לטובתו של אדם פרטי שאיננו אמיד, יהווה הדבר שיקול משמעותי לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין, שכן במקרים מעין אלו, קיים חשש כי יקשה על האדם מן הישוב להחזיר את הסכום שנפסק לטובתו, אם יידרש לעשות כן (ראו: ע"א 2277/24 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 10 והאסמכתאות שם (7.6.2024) (להלן: עניין הפניקס)). בתשובתו לבקשה דנן לא התייחס המבקש לטענת המבקשות כי יקשה עליו להשיב סכום משמעותי מהסכומים שנפסקו לטובתו אם יתקבל הערעור. משכך, ובהינתן שמדובר בבקשה לעיכוב ביצוע חלקי בלבד, סבורני כי יש בדבר כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתן של המבקשות.

שנית, כפי שנזדמן לי להעיר בעבר, כאשר עסקינן בפיצוי אשר חלקו נפסק בגין נזקים וצרכים עתידיים, יש בכך כדי להקהות את הפגיעה מעיכוב תשלום הפיצויים עד להכרעה בערעור (עניין הפניקס, בפסקה 10). בענייננו, החלק מהפיצויים שנפסק לטובת המשיב בגין נזקים וצרכים עתידיים, עולה על הסכום שהמבקשות עותרות לעכבו בגדר הבקשה דנן. גם בכך יש כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתן.

שלישית, לגישתי, טענתן של המבקשות לפיה משלא הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי, במועד שנקבע בהחלטה מיום 18.6.2023, את המסמכים שהגיש למל"ל לצורך איחוד דרגות הנכות, לא היה על בית המשפט לקבל את הצעתו של המשיב ולקבוע את שקבע בפסקה ד.10 לפסק דינו – הינה טענה שלא ניתן לומר עליה שהינה בעלת סיכוי נמוך להתקבל. בנוסף, ספק בעיניי עד כמה פתוחה הדלת בפני המשיב לטעון טענות שהשמיע בהקשר עניין ניכוי התגמולים, בתגובתו לפניי, וזאת לנוכח העובדה שנמנע מלערער על החיוב הרלוונטי בפסק הדין. לכן, לכל הפחות בהקשר זה, גם שיקול סיכויי הערעור תומך בקבלת הבקשה דנן. לכך יש להוסיף את סיכויי המבקשות ביתר טענותיהן בערעור, שאיני נדרש להביע עמדה לגביהן, אבל בוודאי שהנם רק מוסיפים לסיכויי המבקשות כי בעקבות הערעור יקטן הסכום שעליהן לשלם למשיב, בשיעור הסכום שהן מבקשות לעכבו.

15.מטעמים אלו סבורני כי דין הבקשה להתקבל. על כן, המבקשות יותירו בידיהן סך של 801,462 ש"ח עד להכרעה בערעור. המשיב יישא בהוצאות המבקשות בסך של 7,500 ש"ח.