ע"א 4408/12 עו"ד יוסף ריכטר נ. פנחס פנחסי

לפניי בקשה לסילוק הערעור שכנגד, אשר הוגש בתיק זה, על-הסף.

רקע בקצרה: המשיבה 21 מונתה לתפקיד כונסת נכסים לזכויותיו של המשיב 1 במקרקעין במבשרת ציון, זאת בשל חוב לבנק לאומי לישראל בע"מ. הזכויות נמכרו, החוב נפרע, ונותר סכום מסוים בקופת הכינוס. המשיבה 21 יזמה הליך של טען ביניים, זאת נוכח קיומם של גורמים שונים שטענו לזכויות בכספים שנותרו בקופת הכינוס. בין הגורמים האלה: המערער בערעור העיקרי (עורך-הדין ריכטר), והמערערים שכנגד – הם המשיבים 5-3 בערעור העיקרי (הגב' אילנה דביר, הגב' דליה פנחסי-קרוצ'י, ומר פנחס קרוצ'י). הן המערער הן המשיבים 3-5 ביססו את זכותם על המחאת זכות שנעשתה לטובתם על-ידי המשיב 1.

בפסק-דינו מיום 10.5.2012 דן בית המשפט המחוזי בירושלים במדרג הנשייה, ובין היתר קבע כי המחאת הזכות – הן למערער הן למערערים שכנגד – היא בבחינת "המחאה על דרך שעבוד", ולא "המחאה על דרך מכר". עוד נקבע – אף זאת הן ביחס למערער הן ביחס למערערים שכנגד – כי המחאות הזכות (שלא

נרשמו) אינן בנות-תוקף כלפי מי מן הטוענים, וכי בסופו של יום לא ייזקפו לזכותם של המערער ושל המערערים שכנגד כספים מתוך היתרה העומדת לחלוקה.

ביום 4.6.2012 הגיש עורך-הדין ריכטר את ערעורו – הוא הערעור העיקרי – ובו טען כי המחאת הזכות לטובתו נעשתה על דרך המכר, וכי גם אם מדובר בהמחאה על דרך השעבוד הרי שיש לה עדיפות על-פני נשייתם של טוענים אחרים (וספציפית – של המשיבים 7-6).

ביום 16.7.2012 הגישו המשיבים 5-3 את הערעור שכנגד, ובו טענו – כמו המערער – כי המחאות הזכות לטובתם הן המחאות על דרך המכר. עוד טענו, כי "ככל שיתקבלו טענות המערער בדבר סיווג המחאת הזכות לטובתו, כהמחאת זכות על דרך מכר ולא על דרך שעבוד, הרי שהכרעה זו תחול גם באשר להמחאות הזכות שנוסחן זהה, בקשר גם למערערים שכנגד".

ביום 12.7.2012, קרי עוד לפני שהוגש הערעור שכנגד, ניתן צו בדבר הגשת סיכומים מטעם הצדדים (אציין כי לא הוצא צו סיכומים מתוקן, כפי שמקובל בדרך-כלל לאחר הגשת ערעור שכנגד). המערער הגיש את סיכומיו, והמשיבים אמורים להגיש את סיכומיהם ביום 10.6.2013. ביום 20.5.2013 הגישו המשיבים 7-6 את הבקשה שלפניי, לסילוק הערעור שכנגד על-הסף. ביסוד הבקשה טענה אחת – כי לא מדובר כלל ועיקר ב"ערעור שכנגד", אלא בהצטרפות של המשיבים 5-3 לערעורו של המערער.

טענתם של המשיבים 7-6 מקובלת עליי, ולא מצאתי בתגובתם של המשיבים 5-3 מענה הולם לטענה זו.

דומני כי העובדות כפי שתוארו בתמצית לעיל מדברות בעד עצמן, ומצביעות על כך שהערעור שכנגד אינו מופנה נגד הערעור העיקרי, אלא למעשה תומך באמור בו ומבקש להחיל את אותה תוצאה שהמערער חותר אליה, גם על המשיבים 5-3. קיימת פסיקה ענפה באשר לאופיו של ערעור שכנגד – ל"פריבילגיה" שהוא מקנה (בעיקר האפשרות להשיג על פסק-הדין לאחר חלוף המועד שנקצב להגשת ערעור "רגיל"), וכן למגבלות הטמונות בו (בעיקר הדרישה לקיומה של זיקה למסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי) (ראו למשל בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. , פ"ד מה(1) 256 (1990); בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695 (1991)). אולם כל אלה נסמכים על הנחת-יסוד אחת, המובנית במוסד הערעור שכנגד, והיא שקיימת חזית בין המערער לבין המערער שכנגד. בהיעדר חזית כזו; כלומר במקום שבו המערער והמערער שכנגד נמצאים באותו צד של המתרס – אין הערעור-העוקב יכול להיחשב "ערעור שכנגד".

כאן המקום להזכיר, כי אחד הביטויים הבולטים לדרישת הזיקה בין הערעור שכנגד לבין הערעור העיקרי עניינו זהותם של בעלי-הדין. ערעור שכנגד יכול להיות מוגש רק כלפי המערער עצמו (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 846 (מהדורה שביעית בעריכת שלמה לוין , 1995)). אכן, "הערעור שכנגד לא יופנה כלפי בעל-דין שלא ערער בערעור העיקרי" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 656 (מהדורה עשירית, 2009); ראו גם ע"א 6245/69 פילוסוף נ' דוידזון , פ"ד כד(2) 378, 382 (1970); ע"א 4835/07 קן טק טנ'צרס בע"מ נ' אברבנאל (1.1.2008)). בענייננו, מבחינה מהותית הערעור העיקרי לא כוון נגד המשיבים 5-3 (הגם שהם משיבים לערעור), ובערעור שכנגד המערער אינו הצד שכנגד האמיתי (הגם שמבחינה פורמאלית הוא בגדר משיב). אדרבא, כאמור לעיל, תכליתו של הערעור שכנגד היא להביא לכך שאם תתקבל עמדתו של המערער בדבר סיווגה של המחאת הזכות והוא ישודרג בסדר הנשייה, הרי שאותה תוצאה תחול גם בעניינם של המשיבים 5-3. דא עקא, שלא לשם כך נועד "הערעור שכנגד", אשר כשמו כן הוא – נועד להוות משקל נגד לערעור ותופס רק כלפי בעל-הדין שהגיש את הערעור (ראו גם פסק-דינו של כבוד השופט ש' לוין בבש"א 5546/95 Vaw Vereinigte Aluminium Werke AG .

נ' אלומיניום פיין אליהו בע"מ , פ"ד מט(4) 827, 828 (1996), שם הובהר כי "כלל הוא שמשיב בערעור שהערעור לא הוגש כנגדו אינו יכול להשיג על פסק הדין בערעור שכנגד"; והשוו לע"א 56/66 בן-זכרי נ' האן , פ"ד כ(2) 648, 652 (1966), ולהתייחסותו של כבוד השופט לוין לפסק-דין זה בעניין Vaw Vereinigte Aluminium Werke AG הנ"ל, בעמ' 829).

אדגיש, כי המשיבים 5-3 בתגובתם אמנם מנסים להציג "חזית" מול המערער, בטענה כי כל בעלי-הדין הם נושים של החייב, וכי בערעור שכנגד נטען "נגד" המערער שאם תתקבלנה טענותיו "הרי שלא ניתן לעשות כן" ללא קביעה זהה באשר למשיבים 5-3. אולם חוששני כי זהו ניסיון מלאכותי ולא משכנע ליצור חזית מתאימה להליך של ערעור שכנגד, וכי מדובר במצב דברים ברור שבו המשיבים 5-3 מבקשים להצטרף ל"עגלה" שהניע המערער, ולא לעמוד כאופוזיציה לו. ודאי וודאי שלא ניתן לומר כי הערעור שכנגד בענייננו מופנה רק נגד בעל-הדין שהגיש את הערעור העיקרי (ראו גם חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי – מהדורה שלישית 407 (2012)).

עולה מן האמור, כי הערעור שכנגד אינו יכול להיוותר על כנו . אציין במאמר מוסגר, כי המשיבים 5-3 טוענים בתגובתם כי ממילא לא היו זקוקים להגשת ערעור שכנגד כדי להעלות כמשיבים את טענותיהם בדבר הצורך לשנות את פסק-הדין אף בעניינם (ככל שתתקבל עמדתו של המערער בנוגע להמחאות החוב). איני מביע לעניין זה כל עמדה, ואיני מתייחס לטענות שעשויים המשיבים להעלות בסיכומיהם. השאלה שלפניי עוסקת בכשירותו של הערעור שכנגד, והמסקנה שאליה הגעתי בעניין זה – ברורה.

בטרם סיום, ראוי לציין כי משום-מה הוגשה הבקשה שלפניי זמן-רב לאחר הגשתו של הערעור שכנגד. ראיתי לנכון להעיר בעניין זה, שכן ברי כי טוב לה לבקשה כמו זו שלפניי שתוגש בסמוך להגשת הערעור שכנגד, ולא חודשים ארוכים אחר-כך. נתון זה יובא בחשבון ההוצאות.

סוף דבר, אני מורה בזאת על מחיקתו של הערעור שכנגד. כדי שהמשיבים יוכלו להיערך, מוארך המועד להגשת סיכומי המשיבים עד ליום 30.6.2013. סיכומי התשובה יוגשו (אם יחפוץ בכך המערער) עד ליום 30.7.2013. יתר הוראותיו של צו הסיכומים עומדות בעינן.

בנסיבות העניין ונוכח מועד הגשת הבקשה, אין צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לתייק את החלטתי-זו בתיקי השופטים, וכן לרשום על-גבי הערעור שכנגד (המתויק בתיקי השופטים) את דבר מחיקתו.