פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו
כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4445/03
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת מ' נאור
המערערות:
1. אחיעזר, מושב
עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ
2. מגדל הזוהר לבנין בע"מ
נ ג ד
המשיב:
מנהל מס שבח - רחובות
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום
1.4.03 בתיק 1367/01 שניתן על ידי כבוד השופט (בדימ.) י' בן
שלמה
והחברים מ' לזר – ר"ח
וד' מרגליות – עו"ד ושמאי מקרקעין
תאריך הישיבה:
ח' בניסן התשס"ד (30.3.2004)
בשם המערערות:
עו"ד זכריה קורוליק
בשם המשיב:
עו"ד עמנואל לינגר
פסק-דין
בפני ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1965 שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הובא עררן של המערערות על שומות מס שבח שהוציא המשיב. בעת הדיון חזר בו המשיב וביטל את השומות, תוך שמירת זכותו להוציא שומות מתאימות בשלב שלאחר חתימת ההסכם בין העוררות למינהל מקרקעי ישראל ואישור המינהל, התברר כי טרם ניתן במועד בו הוצאו השומות. הדיון בפני הועדה התמקד בשאלת ההוצאות בלבד.
המערערות טענו כי יש לפסוק שסכום ההוצאות המגיע להן הינו התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, שהוא 7.5% משיעור המס השנוי במחלוקת. בהתאם לכך מדובר בסכום של מאות אלפי שקלים, שכן מדובר בשומה שגובהה נאמד במיליונים. המשיב טען כי יש לפסוק סכום הוצאות כמקובל בועדות הערר וסכום זה נע בדרך כלל בין 2,000 ל-10,000 ש"ח.
הועדה סברה כי אמת המידה לפסיקת ההוצאות אינה על פי גובה השומה, ובמקרה זה שבו חזר בו המשיב לפני שהתקיים הדיון לגופו, חייבה הועדה את המשיב בסכום של 5,000 ש"ח הוצאות.
על פסיקת ההוצאות הוגש הערעור שבפנינו.
יאמר תחילה כי דין הערעור להידחות. בית משפט זה כבר פסק לא אחת כי אין הוא נוהג להתערב בפסיקת הוצאות. התעריף המינימלי, שהוא כיום תעריף מומלץ, אינו אמת המידה המכרעת לשיקול הדעת של בית המשפט בפסיקת הוצאות (ראו למשל: ע"א 675/82 סלמן אסדי נ' כהן , פ"ד לח(4) 449, 463). התעריפים הנפסקים בועדות הערר הם ללא ספק נמוכים במידה ניכרת, הם אינם עומדים ביחס לגובה השומה והם מביאים בחשבון עוררים שעלולים להתחייב בסכומים שידם אינה משגת, אם יחושבו סכומי ההוצאות ושכר הטרחה באופן המוצע על ידי המערערות. הסכומים הנמוכים יחסית נובעים, בין היתר, מאופיו של ההליך ומהצורך לאפשר גישה לועדת הערר לכל מי שמשיג על השומה.
בענין שלפנינו הסכום שנפסק למערערות הוא אכן נמוך, בשים לב לכך שנעשתה עבודה משפטית והוגשו סיכומים מטעמן, שבעקבותיהם חזר בו המשיב מהשומות. עם זאת, שיקולי הועדה, אותם הביאה בחשבון, הם השיקולים הנכונים והפער בין הסכום שנפסק לסכום אשר יתכן שהיה מקום לפסוק אינו מצדיק התערבותו של בית משפט זה, תוך סטיה מהפסיקה לפיה בית משפט זה – על דרך הכלל – אינו מתערב בפסיקת הוצאות. הנסיבות הכרוכות בפסיקת ההוצאות נשוא הדיון בפני הועדה אינן כה חריגות ויוצאות דופן המצדיקות כי נחרוג מן הכלל הנקוט בידינו שלא להתערב בענין זה.
הערעור נדחה ללא צו להוצאות.
ניתן היום, ח' בניסן התשס"ד
(30.3.2004).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ש ו פ ט ת