ע"א 4458/17 רשות מקרקעי ישראל נ. חיוני מבואות אילת בע"מ

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ד"ר ד' אבניאלי ) בת"א 21941-03-12, בו חויבה המבקשת לשלם למשיבה סכום כספי בסך שלמעלה מ-13 מיליון ₪.

2.כידוע, עיכוב ביצועו של סעד כספי הוא נדיר, ולשם כך מוטל על המבקש נטל כבד להוכיח כי המשיב לא יוכל להשיב את הכסף אם יתקבל הערעור ( ע"א 388/16 ברזל נ' מוסדות נחמת ציון ירושלים (בפירוק) , פסקה 18 (20.1.2016 )). אכן, שיעור סכום הכסף הגבוה שחויבה המבקשת לשלם מהווה אינדיקציה מסוימת לכך, אך לא די בה. בענייננו נטען, כי המשיבה היא חברה פרטית, בעלת היקף פעילות נמוך ביותר, והדעת נותנת שעם קבלת הסכום תמהר המשיבה לפרוע הלוואות שנטלה ולא תוכל להשיב את הכספים. לתמיכה בטענות אלו הפנתה המבקשת למשפט מפרוטוקול בבית המשפט המחוזי, ולדוח רשם החברות שממנו עולים, לפי הנטען, חששות בדבר מצבה הפיננסי של המשיבה. המשיבה מבקשת לדחות את הטענות הנוגעות לאיתנותה הכלכלית, ומטעימה כי בבעלותה זכויות חכירה בנכס מניב – שנחכר מאת המבקשת! – ששוויו עולה על הסכום שנפסק לטובתה בפסק הדין; הנכס מושכר ומניב רווחים נאים. חובותיה למלווים – הם בשיעורים נמוכים, ואין דחיפות בפירעונם. על כן, אין בסיס לטענה כי לא תוכל להשיב את הכסף אם יתקבל הערעור.

4.דין הבקשה להידחות. יש בפי המבקשת טענות הראויות להישמע בערעור. ברם, בעוד שהמשיבה תמכה את טענותיה העובדתיות בתצהיר מטעמה, הרי שהמבקשת נמנעה מלעשות כן (ראו שם , פסקה 18 והאסמכתאות שם) . האינדיקציות הנוספות שצורפו לבקשה, משפט בודד וכללי שנאמר במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי ודוח רשם החברות, לאו ראיות הן. על המבקשת מוטל נטל כבד להוכיח את חששותיה מפני חוסר גבייה עתידית, ובו לא עמדה.

5.הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪.