ע"א 4470/96 חיים סיגורה נ. יהודית סיגורה

בפנינו שני ערעורים של שני בני זוג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 13.5.96. בטיעון בפנינו מיקדו הצדדים את ערעוריהם כמפורט להלן: האשה מיקדה את ערעורה בטענה שלא היתה הצדקה לחיובה להחזיר את המזונות בסך 600 ש"ח (צמודים) אשר קבלה מבעלה בתקופה אשר בין 23.5.91 עד ליום 24.1.94. הבעל מיקד את ערעורו בטענה שהיה מקום שהאשה תחזיר לו את המזונות אשר קיבלה לכל המאוחר החל מ25.4.90-. התמקדות הצדדים היא בשאלת תשלומי המזונות בעבר בלבד, באשר החל מ24.1.94- חדל הבעל, על פי המוסכם בין הצדדים, לשלם מזונות לאשה, ועל כך אין עורר.

וזה פשר המחלוקת: ביום 25.4.90 פסק בית הדין הרבני שהאשה מורדת. ביום 23.5.91 הוגשה התביעה על ידי הבעל, בה עתר לביטול חיובו במזונותיה של האשה בשל היותה מורדת. ביום 24.1.94 הוסכם, כאמור, על ידי בעלי הדין בבית המשפט המחוזי, שהבעל יחדל מתשלום המזונות, ועד למועד זה שולמו על ידי הבעל המזונות לאשה.

בנסיבות אלה, האם היה מקום לחייב את האשה בהחזרת דמי המזונות, ואם כן - מאיזה תאריך. לאחר עיון בפסק הדין ועל יסוד טיעוני הצדדים, באנו למסקנה שדין טענת האשה כאמור להתקבל. רק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוחלט על כך שאין האשה זכאית למזונות, מחמת היותה מורדת. עד תאריך זה, קבלה וצרכה האשה את סכומי המזונות ששילם הבעל, וזה למעשה היה מקור המחיה העיקרי שלה. יש עוד לזכור, שמשך כל התקופה נשאר הבעל בדירת בני הזוג, והוא לבדו עשה שימוש בה. בנסיבות אלה, נראה לנו שלא היה מקום לחייב את האשה בהחזרת המזונות ששולמו לה עד 24.1.94.

אשר על כן, מתקבל ערעור האשה, במובן זה שמהחלק האופרטיבי של פסק הדין בבית המשפט המחוזי (בעמודים 81-82) מבוטלות ההוראות אשר בפיסקאות 1, 2, 5 ו6-. ההוראות בפיסקאות 3, 4, 7, 8, 9 ו10- נשארות בעינן. ערעור הבעל נדחה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בערעורים אלה.