ע"א 4482-22 ע"א 4482-22

1.המשיבים 5-4 (להלן: יהודה לוי) ביקשו כי אורה לנאמן להשיב לידיהם את הסך של 1 מיליון ₪ שהפקידו בידיו בשנת 2021. זאת, משום שלשיטתם מדובר בפיקדון להבטחת נזקיה של הנושה היחידה של המשיבה 1 (להלן: החברה), אשר אין בו עוד צורך משעה שהמערערים הפקידו בבית משפט זה ערבון שנועד לאותה מטרה בדיוק. עוד נטען כי המשך החזקת הפיקדון עד להכרעה בערעור יגרום להפסד תשואה ניכר, במיוחד בסביבת הריבית הנוכחית ובהתחשב בכך שהדיון בתיק קבוע לעוד כתשעה חודשים.

2.אין בידי להיעתר לבקשה. כפי שהבהיר הנאמן בתגובתו, מאז אושר הסדר הנושים בהחלטה מושא הערעור, הכספים אינם עוד כספי פיקדון כי אם כספי תמורה בעד מכר מניות החברה. החזרת כספי התמורה משמעה התערבות בהכרעתו של בית המשפט המחוזי כבר בשלב זה, עוד טרם הכרעה בערעור, וזאת אין לאפשר.

3.העובדה שבבית משפט זה הופקד עירבון להבטחת נזקי הנושה אינה משנה מצב דברים זה. אמנם מדובר בסיטואציה בלתי שגרתית שבה נזקה של הנושה מובטח פעמיים, אך ה"בטוחות" נועדו לשני מצבים שונים: אם הערעור יתקבל והחברה תיוותר ללא רוכש – ימומש העירבון שהפקידו המערערים; ואם הערעור יידחה – עסקת המכר שאושרה בבית המשפט המחוזי תצא לפועל והכספים שהפקידה יהודה לוי ישולמו לנושה.

4.גם הטענה בדבר הפסד תשואה אינה מגלה טעם להשבת הכספים, והיא תוכל להישמע במסגרת תביעה נגד המערערים, אם תוגש, בגין הנזקים שנגרמו ליהודה לוי עקב עיכוב הביצוע. מכל מקום, לאור הנכונות של יהודה לוי להפקיד את הסך של 1 מיליון ₪ בבית המשפט, לא ברורה הנפקות של הטענה.

5.אי לכך, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

אם יחליטו הצדדים לפעול על פי המלצתי בפסקה 19 להחלטת עיכוב הביצוע ולחדש את הליכי המכר, תוכל יהודה לוי להחליט אם להשתתף בהליך אם לאו, ובנסיבות החדשות שתיווצרנה יהיה מקום לשקול מחדש את בקשתה.