ע"א 4483/15 ישראל מרדכי גטר נ. כונס הנכסים הרישמי

1.המערער צירף כמשיב לערעור את מר שמואל מאיר פיסרבסקי, המשיב 4, והיות וזה אינו מופיע כצד לפסק הדין עליו נסב ההליך נדרשה הבהרתו בעניין.

בהבהרה שהגיש המערער ציין הוא כי המשיב 4 הוא נושה מובטח שלו ורשום לטובתו משכון על דירת מגוריו (להלן: הנכס ), ולפיכך הוא עשוי להיפגע מפסק הדין עליו נסב ההליך, בו נדחה ערעור על הכרעת המשיבה 2 בתביעת חוב שהגיש המשיב 3, אשר תשליך לדבריו על מימוש הנכס.

2.המשיב 4 הצטרף למבוקש והדגיש כי יש לו אינטרס מהותי בתוצאות ההליך, וכי למעשה הוא הנפגע העיקרי מפסק-הדין. כונס הנכסים הרשמי ציין בתגובתו כי המחלוקת שבמוקד ההליך מצומצמת לגובה סכום חובו של המערער כלפי המשיב 3 וכי נראה שטענות המשיב 4 מקדימות את זמנן, אך למען הזהירות ונוכח טענות המשיב 4 הותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

לעומת זאת המשיבה 2 מתנגדת לבקשה, באשר לטענתה אין למשיב 4 כל מעמד בהליך זה ואף ספק אם יש לו מעמד בהליך פשיטת הרגל, והיא ציינה בהקשר זה כי המשיב 4 כלל לא הגיש תביעת חוב מטעמו. כך סבור גם המשיב 3, והוא הוסיף כי סוגיית מימוש הנכס אינה עומדת לדיון בהליך זה והדגיש כי המשיב 4 לא היה צד לדיון שהתקיים בהליך קמא.

3.עיינתי בכל החומר שבפניי ומצאתי כי השיקולים השונים מושכים בענייננו לכיוונים מנוגדים.

תחילה יש לציין כי לכתחילה לא היה המערער רשאי לצרף כצד להליך הערעור בעל דין אשר לא היה צד לפסק הדין עליו נסב ההליך, ואם סבר הוא כי מדובר בבעל דין נדרש היה עליו לעתור לצירופו מכוח הוראת תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

מכל מקום בחנתי את טענות הצדדים שבפניי כאילו הוגשה בקשה לצירופו של המשיב 4, ובעניין זה קיימים כאמור שיקולים לכאן ולכאן.

מן הצד האחד, המשיבים 1-3 עמדו בתגובותיהם על כך שהשאלה שבמחלוקת בערעור זה היא מצומצמת ונוגעת לאישור תביעת החוב שהגיש המשיב 3. לעומת זאת טענות המשיב 4 רלבנטיות בעיקרן לשאלת מימוש הנכס (וביחס למימוש הנכס קולו אכן נשמע בהליך קמא, ראו פרוטוקול הדיון מיום 12.6.2014).

מן צד השני, בין אישור תביעת החוב של המשיב 3 לבין מימוש הנכס קיים קשר. מפסק הדין עולה כי בהכרעה בתביעת החוב של המשיב 3 אישרה המשיבה 2 את תביעת החוב "וכן קבעה כי חוב זה משועבד לנכס". כמו כן, בהחלטה בבקשת המערער בבית המשפט קמא לעיכוב ביצוע פסק הדין (החלטה מיום 13.5.2015) עוכב מימוש הנכס (עליו הוחלט בהחלטה מיום 17.9.2014 נוכח הכרעת המנהלת המיוחדת בתביעת החוב), ובית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי "יש מקום לעכב את מימוש הנכס עד להכרעה בערעור על פסק הדין שניתן היום, בהנחה שיוגש ערעור". גם בכך יש לבסס את הקשר בין ההכרעה בתביעת החוב והערעור על הכרעה זו לבין הליכי המימוש.

לאחר ששקלתי בדבר מצאתי ליתן משקל לקשר בין תביעת החוב לבין הליכי המימוש, ובהתחשב בכך כמו גם בעובדה שהמשיב 4 נכח כאמור בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא בעניין מימוש הנכס (והשוו למשל ע"א 9780/09 בן חיים נ' כונס הנכסים הרשמי

(11.4.2011)), וכן בעמדת כונס הנכסים הרשמי, אשר אינו מתנגד לצירוף ולו "למען הזהירות", החלטתי שלא להורות על מחיקתו של המשיב 4 מן ההליך, כך שיתאפשר לו להשמיע טענותיו ועל מנת שההכרעה אשר תינתן בערעור תכבול גם אותו במעשה בית-דין. למען הסר ספק יובהר כי אין באמור כדי לקבל את עמדת המשיב 4 לעניין הטענות אותן יש מקום לשמוע מפיו במסגרת הליך ערעורי זה.

4.סיכומם של דברים - המשיב 4 יוותר צד להליך.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ולאחר המצאתה תעביר את התיק להוצאת צו סיכומים. כן תתייק המזכירות את ההחלטה בתיקי השופטים.