ע"א 4485/21חברת שרמן נכסים והשכרה בע"מ נ. עיריית ירושלים

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת

ש' רנר ) ב-ת"א 62600-12-13 מיום 20.4.2021, בגדרו חויבה המבקשת לשלם למשיבה 168,765 ש"ח, לצד תשלום הוצאות משפט ושכר טרחה.

2.

נגד המבקשת, חברת שרמן נכסים והשכרה בע"מ, הוגשה תביעה לתשלום חוב ארנונה בגין התקופה שבין השנים 1996 – 2013.

בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לראות את המבקשת כ"מחזיקה" וכבעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס, ועל כן לפי סעיף 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, היא החייבת בתשלום ארנונה. הודגש כי העובדה שלא נעשה שימוש בנכס איננה שוללת את האפשרות לראות במבקשת כמחזיקה לעניין זה.

עוד קבע בית המשפט כי

למרות שטענת ההתיישנות לא נטענה על ידי המבקשת בהזדמנות הראשונה כנדרש, ואף הועלתה לראשונה רק לאחר שלב ההוכחות והסיכומים, לאור מעמד המשיבה וקבלת טענת ההתיישנות שנטענו על ידי צדדים אחרים בהליך, יש להגביל את החוב בעניין המבקשת לתקופה בה לא חלה התיישנות.

לבסוף, הדגיש בית המשפט המחוזי כי אין בהסדר הפשרה אליו הגיעה המשיבה עם נתבעים אחרים בהליך כדי למנוע או להגביל את אפשרות התביעה בעניין המבקשת בכל הנוגע ליתרת מלוא סכום חוב הארנונה בתקופה זו, ואין בכך כדי להוות חוסר שוויון.

3.

על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה שלפניי.

בבקשתה, מציינת המבקשת כי טרם הגשת הערעור הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ובמסגרת זו ניתן ביום 13.6.2021 "צו עיכוב ביצוע זמני". עוד נטען בתמציתיות רבה כי סיכויי קבלת הערעור בעניינה גבוהים, וכי לא ייגרם כל נזק למשיבה בשל מתן עיכוב ביצוע.

4.

מנגד, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. זאת, מאחר ש"מאזן הנוחות" אינו נוטה לטובת המבקשת, וסיכויי קבלת הערעור נמוכים.

בפרט, הודגש כי הערעור מופנה כלפי ממצאי עובדה ועל כן סיכוייו נמוכים; וכי המבקשת לא הגישה תימוכין כלשהם לטענתה כי ביצוע פסק הדין יסב לה נזק בלתי הפיך. בהקשר זה, הודגש כי המשיבה היא רשות שלטונית, ועל כן אף אם יתקבל הערעור, אין חשש של ממש כי לא ניתן יהיה להשיב את הסכומים אותם תגבה.

5.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מביאה לעיכוב פסק הדין כלפיו הוא מופנה, אלא בהתקיים שני תנאים מצטברים: על המבקש להוכיח כי "מאזן הנוחות" נוטה באופן ברור לטובתו – במובן זה שאם פסק הדין לא יעוכב יגרם לו נזק בלתי הפיך; וכי סיכויי קבלת ערעורו גבוהים. בין שני שיקולים אלו מתקיים יחס של מקבילית כוחות, במובן זה שככל שסיכויי הערעור להתקבל פחותים, על המבקש מוטל נטל כבד יותר להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ולהפך; ואולם, מעמד הבכורה ניתן לשיקול בדבר "מאזן הנוחות".

זאת ועוד – ככלל, לא יעוכב ביצועו של חיוב כספי, אלא בהתקיים חשש ממשי שביצוע מיידי של החיוב יגרום נזק בלתי הפיך מקום בו יתקבל הערעור (ע"א 1581/17 רפאל נ' אביבי (24.7.2018))

6.

בנסיבות המקרה דנן, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי הערעור, אני סבור כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתה – ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

כך, המבקשת לא הציגה כל בסיס לטענתה שלפיה ייגרם לה נזק בלתי הפיך אם פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא יעוכב – וממילא אין בטענותיה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.