ע"א 4506/13 ק"ר מנטל יובל נ. בני ברית חברה רשומה לפי חוק החברות

1.

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת מ' קלמפנר נבון ) מיום 20.6.2013, שלא לפסול עצמו מלדון ברע"צ 21955-06-13.

2.

לבית משפט השלום בחיפה הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל. ביום 11.6.2013 החליט בית משפט השלום שהבקשה מצריכה תגובה, והורה כי המערער יגיב לבקשה בתוך 14 יום. בד בבד, נקבע דיון בבקשה ליום 26.6.2013, קרי יום אחד לאחר המועד שנקבע להגשת תגובת המערער לבקשה. מספר ימים לאחר מכן, ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו. לטענת המערער, בית המשפט רואה לנגד עיניו את טובת המשיבה, תוך רמיסת זכויותיו. בתוך כך, טען המערער כי נקצב לו זמן קצר מדי להגיב על בקשת רשות הערעור. זאת, בפרט משלא הורה בית המשפט למשיבה להמציא למערער את כתבי הטענות שפתחו את ההליך, עובדה שהובילה, לטענת המערער, לאיחור בהמצאת המסמכים. טענה נוספת שהעלה המערער היא כי בית המשפט החליט מיוזמתו, ומבלי שנתבקש לכך, כי בקשת רשות הערעור היא דחופה, וכי לא היה עליו לעשות כן. כמו כן, טען המערער כי העובדה שנקבע דיון בסמוך לאחר המועד להגשת התגובה, מלמדת שממילא לא התכוון בית המשפט לתת למערער את יומו בבית המשפט. לסיום טען המערער כי ממכלול הנסיבות עולה ש"ההחלטה בתיק כבר נתקבלה".

המשיבה, מצידה, טענה כי אין לקבל את בקשת הפסלות. בכלל זאת, טענה המשיבה כי טענות המערער הן טענות סרק, וכי התנהלותו נגועה בחוסר תום לב, שכן את הזמן שניתן למערער להשיב לבקשת רשות הערעור, בחר הוא לכלות על הגשת בקשות סרק שונות לבית המשפט.

3.

ביום 20.6.2013 דחה בית משפט השלום את הבקשה, בהחלטה מנומקת ומפורטת. בהחלטתו קבע בית המשפט כי המערער מלין על החלטותיו הדיוניות של בית המשפט, וכי השגות על החלטות אלה אין מקומן להתברר במסגרת טענת פסלות. לגוף הדברים קבע בית המשפט כי קביעת מועד קרוב לדיון בבקשת הרשות לערער, שנראית על פניה דחופה, אינה מעידה על משוא פנים. בית המשפט סירב לבקשת המערער לעכב את ההליכים עד להכרעה בערעור זה.

4.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המערער "בקשה דחופה להקפאת הליך" עד למתן החלטה בערעור. ההליך אותו מבקש המערער "להקפיא" הוא הדיון הקבוע בבקשת רשות הערעור ליום 26.6.2013. בערעורו חזר המערער על הטענות שהעלה בפני בית משפט השלום, והוסיף כי בית המשפט לא נעתר לבקשותיו להארכת המועד להגשת תגובה או לדחיית מועד הדיון. עוד טען המערער, כי המסמכים הרלוונטיים בתיק הומצאו לו רק ביום 19.6.2013. בנוסף, טען המערער נגד החלטות נוספות שקיבל בית המשפט בנוגע לבקשות שונות שהגיש המערער לאחר שנקבע כי עליו להשיב לבקשת רשות הערעור.

5.

איני רואה מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום או בנימוקיו. הלכה היא, כי אין בהחלטותיו הדיוניות של בית המשפט ואופן ניהול המשפט, כשלעצמם, כדי לבסס עילה לפסילתו (ראו למשל, ע"פ 3374/09 פקירי נ' מדינת ישראל (21.5.2009); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). כך הוא אף כאשר מדובר בשורת החלטות דיוניות. מן הערעור עולה כי הסיבה היחידה לבקשת הפסלות היא אופן ניהול המשפט על ידי בית משפט השלום ואי-שביעות רצונו של המערער מן ההחלטות הדיוניות. זאת ועוד, מהתנהלותו של המערער ניתן ללמוד כי אילוּ תוצאת ההחלטות הדיוניות הייתה אחרת, לא היה סבור הוא שעל בית המשפט לפסול עצמו. כך למשל, בהודעה שהגיש המערער ביום 12.6.2013 ציין המערער כי: " ככל שבכוונת בית המשפט לדחות הבקשה ולא לאפשר למשיב למצות את יומו באופן סביר, יואיל כבוד בית המשפט לפסול את עצמו" (ההדגשה הוספה – א' ג'). אי לכך, וכפי שנפסק פעמים רבות, ערעור פסלות שופט אינו המסגרת המתאימה להעלות טענות ערעוריות ממין אלה שמעלה המערער. הדבר נכון ביתר שאת נוכח תוכן ההחלטות שנתקבלו במקרה דנא, אשר אינן מעלות, ולוּ במעט, חשש לגיבוש עמדה של בית המשפט כלפי המערער עצמו או לגבי תוצאת ההליך. בשולי הדברים אעיר, כי בנוף המשפטי הישראלי, למרבה הצער, לעיתים מתעכבים הליכים יותר מכפי הצורך. נוכח מציאות זו, הטענה לפיה דיונים נקבעים למועד מוקדם מדי , היא טענה מרעננת וחדשה.

6.

הערעור נדחה אפוא, מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב. מובן, כי משנדחה הערעור, התייתרה הבקשה לעיכוב ההליכים בפני בית משפט השלום. יש לקוות שהדיון הקבוע בבית משפט השלום ליום 26.6.2013 ייערך במועד.