ע"א 4547/10 גבריאלה פרידמן נ. שמעון רחמים מלכה

1.

מונחת בפניי בקשה להורות כי צו המניעה הזמני אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' וילנר בה"פ 6580-01-10), אשר פקע עם מתן פסק הדין, יעמוד בתוקפו עד להכרעה בערעור.

2.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה המרצת פתיחה להורות על אכיפת הסכם מכר כלפי נכס שרכשה מהמשיב 1 (להלן: המשיב). קודם לכן, במסגרת הליכי כינוס נכסים, רכש המשיב את הנכס ממשפחת כוכבי ונרשמה הערת אזהרה לזכותו, בעוד הבעלות בנכס נותרה רשומה על שם משפחת כוכבי. המשיב מכר את הנכס למבקשת. האחרונה שילמה במעמד החתימה על ההסכם סך של 250,000 ₪. המבקשת התחייבה לשלם את יתרת התמורה בסך של 765,000 ₪ תוך 20 יום מיום רישום הערת אזהרה לטובתה. עם קבלת יתרת התמורה, התחייב המשיב למסור את החזקה בנכס. בתאריך 4.11.2009 נרשמה הערת האזהרה לטובת המבקשת על זכויותיהם של משפחת כוכבי בנכס ובהסכמתם. המשיב ביקש מהמבקשת לקבל את יתרת התמורה בגין הנכס. המשיבה לא שילמה את יתרת התמורה. המשיב שלח למבקשת הודעה על ביטול ההסכם בגין הפרתו. המבקשת, כאמור הגישה המרצת פתיחה לפסק דין הצהרתי לפיו ייקבע כי היא לא הפרה את ההסכם, אלא המשיב הוא שהפר את ההסכם, בהתאם ביקשה להורות על אכיפת הסכם המכר.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה לאכיפת הסכם המכר וקבע כי ההסכם בוטל כדין על ידי המשיב. טענת המבקשת כי רישום הערת האזהרה על ידי המשיב נעשה בניגוד לנקבע בהסכם נדחתה. נקבע כי משהסכימו משפחת כוכבי לרשום הערת הזהרה לטובת המבקשת והערה שכזו נרשמה, הרי שהמשיב קיים את חובתו על פי ההסכם באופן המתיישב עם הוראות הדין והנוהג. עוד קבע בית המשפט, כי טענת המבקשת לפיה סירוב הבנק ליתן לה משכנתא לא הוכחה. נקבע כי אי תשלום יתרת התמורה, המהווה כ-75% מסך התמורה בגין הנכס, היא הפרה יסודית של ההסכם בגינו זכאי המשיב לבטל את ההסכם ואילו המבקשת, להשבת כספה. מכאן הוגש ערעור ובקשה למתן סעד זמני שבנדון.

3.

לטענת המבקשת סיכויי הערעור טובים מאוד. לגישתה, פסק הדין סותר את העובדות והראיות שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי. האחרון שגה בהחילו את חוק המקרקעין שעה שעסקינן בתובענה לפי חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969. הימנעותה מלשלם את יתרת התמורה נעשתה כדין. לטענתה, כל עוד לא נרשמה הערת אזהרה על זכויותיו הקנייניות של המשיב, לא קמה לה החובה לשלם את יתרת התמורה. ההערה שנרשמה לטובתה נרשמה על זכויות משפחת כוכבי ולא על זכויות המשיב. האחרון לא מילא אחר החובה המוטלת עליו בעניין הרישום. בנוסף נטען כי בשל הרישום הלקוי, סירב הבנק לתת לה משכנתא וכי טעה בית המשפט בקובעו שטענה זו לא הוכחה. עוד נטען, כי מכירת הבית לצד ג' תעמיד אותה בפני "אסון כלכלי" הואיל ואין באפשרותה לרכוש בית אחר לנוכח עליית מחירי הנדל"ן. במידה ולא תקבל את הסעד המבוקש, יימכר הנכס והיא לא תוכל לרכוש קורת גג עבורה ועבור ילדיה. מנגד, תומך המשיב בתוצאות פסק הדין ומבקש לדחות את הבקשה. לטענתו, לא ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך הואיל והוא כבר מכר את הנכס ורשם הערת אזהרה לטובת הרוכשים. זאת, לאחר שהמבקשת השתהתה במשך חודש עם הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולחלופין בקשה לסעד זמני בערעור.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה לסעד זמני, בהודעת הערעור, בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי ובתגובת המשיב הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להדחות.

כלל הוא, כי פסק דין ימומש לאלתר עת הוא ניתן. תביעתה של המבקשת נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ומשכך, נדרשים "טעמים מיוחדים" כדי להורות על מתן סעד זמני עד להכרעה בערעור (ראו תקנות 471 (א) ו-471 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984). בבוא בית המשפט להכריע אם ליתן צו מניעה זמני עליו להעמיד לנגד עיניו שני מבחנים מצטברים: טיב סיכוי הערעור ושיקולי מאזן הנוחות.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור נוטים לטובת קבלת הבקשה. בית המשפט המחוזי הוציא מתחת ידו פסק דין מנומק ומפורט. ניתן מענה לטענת המבקשת לפיה ראוי היה להמתין עם רישום הערת האזהרה לטובתה עד לאחר רישום זכויות הבעלות של המשיב. בית המשפט המחוזי לא התרשם כי זו הייתה כוונת הצדדים והנחה זו, כך קבע, מנוגדת לנוהג המקובל בעסקאות מסוג זה ולהגיונם של דברים. בנוסף נקבעו ממצאים עובדתיים שלא בנקל תתערב בהם ערכאת הערעור.

באשר למאזן הנוחות. יודגש, כי אין המדובר בפינוי מדירת מגורים בה התגוררו המבקשת וילדיה, שכן הם אינם מתגוררים בנכס נשוא הבקשה. יש ליתן משקל לכך שהנכס כבר נמכר לצד שלישי בזמן בו השתהתה המבקשת בהגשת הבקשה. מכאן, אין המדובר בשמירה על המצב הקיים אלא בקשה לשינוי המצב הקיים. מול הטענות בדבר נזקי המבקשת יש ליתן משקל לנזקי המשיב וצד ג' באם תתקבל הבקשה. יושם אל לב, כי המבקשת שילמה רק 25% מערך שוויו המלא של הנכס. סבורני איפוא, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.