ע"א 4618/10 שחאדה מנאל נ. הכונס הרשמי - מחוז חיפה

1.

המבקשת, אם לשני ילדים החיה בנפרד מבעלה, צברה חובות בסכום של כ– 1,111,926 ש"ח ל – 46 נושים, כאשר למעלה ממחצית הסכום היא חבה למשיבה 2. בעקבות זאת, פסק בית-המשפט המחוזי בחיפה במאי 2008 כי יינתן צו כינוס לנכסיה, השית עליה תשלום חודשי של 100 ש"ח, וכן חייבה להגיש מעת לעת דוחות על מצב הכנסותיה והוצאותיה. בהמשך, דחה בית-משפט קמא את עתירתה של המבקשת להכיר בה כפושטת רגל, ואף ביטל את צו הכינוס שניתן בעניינה מן הטעמים הבאים: היא עשתה יד אחת עם בעלה להוציא כספים מידי המשיבה 2; בניגוד לטענתה, היא היתה מעורבות ביצירת החובות; היא נמנעה ממיצוי פוטנציאל ההשתכרות נוכח סירובה לעבוד על אף גילה הצעיר; ולבסוף, זלזולה בחובתה להשיב את שהיא חבה לנושיה, שהתבטא באי תשלום התשלומים החודשיים במלואם.

2.

המבקשת הגישה ערעור לבית-משפט זה על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ועד לשמיעתו היא עותרת לעכב את ביצועו. לטענתה, סיכויי ערעורה טובים נוכח חוות דעתו של משיב 1 שתפורט להלן, וכן לאור העובדה כי לא ייגרם לנושיה נזק מעיכוב ביצוע פסק-הדין, הואיל וממילא מצבה הכלכלי רעוע. בתגובתו ציין משיב 1, כי נוכח נסיבותיה המיוחדות של המבקשת, וכן עמדתו כי עלה בידה להוכיח כי עיקר חובותיה נוצרו על-ידי בעלה ומשכך סיכויי ערעורה טובים, הוא מסכים לעיכוב ביצוע פסק-הדין ולהשבת צו הכינוס על כנו, כל עוד תקפיד המבקשת לעמוד בתנאים שנקבעו בצו הכינוס.

3.

מנגד טענה משיבה 2, כי המבקשת כשלה מלהוכיח כי סיכויי ערעורה טובים, שכן לא היה בידה להצביע על פגם שנפל במסקנותיה של ערכאה קמא בפרשנותה את העובדות שהונחו בפניה. לעניין מאזן הנוחות טענה, כי אין כל הצדקה לעיכוב ביצוע פסק-הדין ולמבקשת שמורה הזכות לבקש איחוד התיקים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

4.

כלל ידוע הוא, כי אין בהגשתו של הערעור כדי להצדיק סטייה מן העיקרון לפיו פסק-דין יבוצע עם הינתנו. עם זאת, בהלכה הפסוקה נקבע חריג המותנה בסיכויים טובים שהערעור יתקבל, ושמאזן הנוחות יהיה נוטה לטובת המבקש (ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב יפו נ' בצלאל ואח' , (לא פורסם, 19.11.2000) בפסקה 8; ע"א 8024/09 רייבין נ' משעל , (טרם פורסם, 6.12.2009) בפסקה 6). לא מצאתי במקרה הנוכחי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, ובכך די לדחיית הבקשה. העובדה כי מצבה הכלכלי יקשה על הליכי הגבייה, אין בה חדש, ובודאי שאין בה להצדיק את עיכוב ההליכים, לא כל שכן נוכח קביעתו של בית-משפט קמא, לפיה המבקשת לא פעלה להשבת החובות לנושיה בדרך של יצירת הכנסה אף במסגרת ההסדר המקל שנקבע לה.

אי לכך, הבקשה נדחית. נוכח מצבה של המבקשת, לא מצאתי מקום לחייבה בהוצאות.