ע"א 4662-22 ע"א 4662-22

1.לפניי בקשה למחיקת ערעור המשיבות בטענה שהוגש באיחור. המחלוקת בין הצדדים מתרכזת במועד ההודעה על הפקדת ערובה או במועד ידיעת המשיבות על הפקדתה, אשר ממנו מתחיל מניין הימים להגשת ערעור משיב. הערעור העיקרי הוגש ביום 10.7.2022, והומצא למשיבות. ערעור המשיבות הוגש ביום 22.1.2023.

2.המערערת טענה בבקשה כי עם הגשת הערעור היא הפקידה את הערובה, וזאת בהתאם להוראות תקנה 135(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין). לטענת המערערת, דבר הפקדת הערובה צוין על גבי הודעת הערעור, שם פורט סכום הערובה בהתאם לפרט הרלוונטי בתוספת השלישית לתקנות סדר הדין. לטענתה, די באיזכור האמור, ובהמצאת הודעת הערעור, כדי ליידע את המשיבות על הפקדת הערובה. זאת, הואיל והערעור לא יתקבל במזכירות מבלי שתופקד הערובה. על כן, לפי הטענה, מניין הימים להגשת ערעור משיב החל במועד שבו המציאה המערערת את הערעור למשיבות. לחלופין, המערערת ציינה כי ביום 4.8.2022 ניתנה החלטת בית המשפט בדבר מועד הדיון, ונקבע כי על המשיבות להגיש תשובה לערעור. המערערת טענה כי משעה שניתנה החלטה בדבר המועד להגשת התשובה, ברור שהפקדת הערובה נקלטה בבית משפט זה. על כן, נטען כי לכל המאוחר במועד מתן החלטת בית המשפט החל מניין הימים להגשת ערעור משיב. המערערת הוסיפה עוד כי בכל עת יכולות היו המשיבות לבקר באתר בית המשפט העליון, ולבדוק מהו המועד שבו הופקדה הערובה. המערערת ציינה כי המשיבות פנו אליה בבקשת ארכה להגשת התשובה לערעור, והמערערת נתנה הסכמתה לארכה להגשת תשובה אך לא לארכה להגשת ערעור משיב.

3.המשיבות התנגדו לבקשה. המשיבות טענו כי לא ידעו על כך שהערובה הופקדה, אלא לאחר שהמערערת השיבה להודעת דוא"ל ששלחו אליה בעניין זה ביום 22.11.2022. לטענתן, המערערת היא שפעלה בניגוד לתקנה 135(א) לתקנות סדר הדין, ולא המציאה הודעה על הפקדת הערובה. משכך, ערעור המשיב הוגש בפרק זמן של 60 ימים מיום שבא-כוח המערערת השיב לבא-כוח המשיבות כי אינו חייב בהמצאת הודעה על הפקדת הערובה, וכי סכום הערובה צוין בכותרת הודעת הערעור (ביום 22.11.2022). המשיבות טענו כי תקנה 134 לתקנות סדר הדין עוסקת רק בפרטים שיש לציין בכותרת הודעת הערעור, ואילו תקנה 135(א) מורה למערער מפורשות להמציא הודעה למשיב על כך שהערובה הופקדה. לטענת המשיבות, קבלת עמדת המערערת בעניין זה משמעה ריקון מתוכן של תקנה 135(א), כמו גם של תקנה 137(ב), אשר קובעת כי משיב יגיש ערעור משיב בתוך שישים ימים מהמועד שבו הומצא הערעור או הומצאה ההודעה על הפקדת ערובה. המשיבות טענו עוד כי אין לקבל את הטענה לפיה החלטת בית המשפט בדבר הגשת כתב תשובה מייתרת את הצורך במתן הודעה בדבר הפקדת ערובה, וזאת כיוון שאין לכך זכר בתקנות, ומשום שעניין זה אינו מופיע כאחת החלופות המנויות בתקנה 137(ב) למניין המועדים להגשת ערעור משיב. עוד נטען בהקשר זה כי בית המשפט רשאי לקבוע דיון בד בבד עם מתן החלטה בבקשה לפטור מערובה או תוך מתן ארכה להפקדת ערובה. בדומה, נטען כי אין להטיל על משיבים חובה לבדוק באתר האינטרנט אם הופקדה ערובה, וממילא, באת-כוח המשיבות טענה כי רק מדברי המערערת למדה על האפשרות לבדוק באתר אם הופקדה ערובה.

דיון והכרעה

4.תקנות 137-134 לתקנות סדר הדין מסדירות את השלבים הראשוניים של ההליך הערעורי. תקנה 134 מסדירה את אופן הגשת הערעור (או בקשת רשות ערעור), ואת המבנה של הערעור, הכולל את כותרת הערעור ואת גוף הערעור. התקנה קובעת, בין היתר, כי כותרת הערעור תכלול פרטים שונים לגבי ההליך הערעורי, לרבות סוג ההליך, המועד שבו הומצאה ההחלטה שעליה מערערים, המותב המוסמך לדון בהליך, סכום האגרה שעל המערער לשלם וכן "סכום הערובה להבטחת הוצאות המשיבים שיש להפקיד בבית המשפט בהפניה לפרט בתוספת השלישית לתקנות אלה".

תקנה 135 מסדירה את הפקדת הערובה הנדרשת לשם הבטחת הוצאות המשיב. תקנה 135(א) מורה כי "עם הגשת הערעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב" (ההדגשה הוּספה). מלשונה של תקנה 135(א) נלמד כי היא מחייבת את המערער לבצע שתי פעולות עם הגשת הודעת הערעור: הפקדת ערובה בקופת בית המשפט, והמצאת הודעה למשיב על ביצוע ההפקדה.

תקנה 137 עוסקת במועדים להגשת הליכים ערעוריים. תקנה 137(א) מגדירה את המועד להגשת הליך הערעור העיקרי, והוא שישים ימים ממועד המצאת ההחלטה או פסק הדין שעליו מערערים. תקנה 137(ב) עוסקת במועד להגשת ערעור משיב, והיא קובעת כדלקמן:

"משיב בערעור רשאי להגיש ערעור בתוך שישים ימים מהיום שבו הומצא לו הערעור, או מהיום שבו הומצאה לו הודעה על הפקדת ערובה לפי תקנה 135, או מהיום שבו הומצאה לו החלטה על פטור מהפקדת ערובה, לפי המאוחר" (ההדגשות הוּספו).

כלומר, תקנה 137(ב) מגדירה מספר חלופות אשר בהתקיים אחת מהן מתחיל מניין הימים להגשת ערעור משיב, לפי המאוחר מבין החלופות השונות.

5.עיון בתקנות האמורות מוביל לשתי מסקנות מרכזיות. ראשית, מחוקק המשנה הבחין בבירור בין הפעולות השונות שמגיש הודעת ערעור נדרש לבצע. כך, תקנה 134 עוסקת במבנה הצורני של הודעת הערעור. התקנה קובעת כי מגיש הליך ערעורי נדרש להבחין בין כותרת הערעור לגוף הערעור, והיא מבהירה איזה פרטים יש לכלול בכותרת הערעור. לדוגמה, יש לציין בכותרת האם מדובר בערעור או בבקשת רשות לערער, מי הערכאה שנתנה את ההחלטה שעליה מערערים, מי המותב המוסמך לדון בערעור, האם יש הליך נוסף בבית המשפט ביחס לאותה מסכת עובדתית, מהו סכום האגרה שיש לשלם, וכאמור, מהו סכום הערובה שיש להפקיד תוך הפניה לפרט הרלוונטי בתוספת השלישית.

תקנה 135 קובעת את החובה המהותית להפקיד את הערובה עם הגשת הערעור ולהמציא על כך הודעה למשיב. במצב הדברים הרגיל, מדובר בשתי פעולות שאמורות לקרות בעת ובעונה אחת – כלומר, מגיש הערעור נדרש להפקיד את הערובה במועד הגשת הערעור, ולהמציא על כך הודעה למשיב יחד עם המצאת הערעור. בפועל, ישנם מצבים שבהם עשוי להידחות מועד הפקדת הערובה. כך למשל, כאשר המערער מגיש בקשה לפטור מהפקדת ערובה או לשינוי סכומה (בהתאם לסמכות המסורה לבית המשפט בתקנה 135(ב) לתקנות סדר הדין). בדומה, לעיתים מערער יגיש בקשה לדחיית המועד להפקדת הערובה מסיבות שונות. במקרים כאלה, המערער לא יכול להמציא למשיב הודעה על הפקדת הערובה עם הגשת הערעור, הואיל וזו טרם הופקדה. הודעה כאמור תוכל להימסר רק לאחר שיסתיים הטיפול בבקשות שהוגשו והערובה תופקד, או יינתן פטור מהפקדתה. במצב דברים זה, המצאת הודעת הערעור – שבכותרתה מופיע סכום הערובה שעל המערער להפקיד – לא תוכל להוות הודעה על הפקדת הערובה, כיוון שהערובה טרם הופקדה.

6.שנית, תקנה 137(א) מגדירה שלוש נקודות זמן שבהן יכול להתחיל מניין הימים להגשת ערעור משיב, והן: מועד המצאת הערעור, מועד ההודעה על הפקדת ערובה או מועד המצאת החלטה על פטור מהפקדת ערובה, לפי המאוחר מבין החלופות השונות. לכל אחת מהפעולות האמורות יש משמעות בעלת תוקף מחייב, במובן זה שהיא מתחילה את מירוץ ספירת הימים שנותרו להגשת ערעור משיב. העובדה שמחוקק המשנה קבע שמניין הימים יחל לפי הפעולה המאוחרת מבין השלוש מלמדת כי הנחת היסוד של התקנה היא שערעור משיב יוגש רק בחלוף 60 ימים מהמועד שבו הסתיימה חובת המערער בקשר עם הפקדת הערובה, וזאת בין אם הערובה הופקדה או ניתן פטור מהפקדתה. עד שלא הושלם ההליך, לא יחל מניין הימים. משכך, אם הומצא הערעור למשיב, אך לא הופקדה הערובה, מניין הימים לא ייספר ממועד ההמצאה.

7.במצב דברים זה, אין לקבל את הפרשנות שהוצעה על ידי המערערת ולפיה די בציון סכום הערובה בכותרת הודעת הערעור ובהמצאת הערעור למשיב כדי למלא את החובה להודיע על הפקדת הערובה. קבלת עמדה זו מרוקנת מתוכן את ההבחנה שיצר המחוקק בין מועד המצאת הערעור לבין מועד מסירת ההודעה על הפקדת ערובה (כאמור בתקנה 137(ב)). אמנם, יש ממש בטענת המערערת כי בהתאם לתקנות סדר הדין, החובה להפקיד את הערובה קמה עם הגשת הערעור, ועל כן, חזקה שאם הערעור הוגש, הערובה הופקדה אף היא. ואולם, כפי שהובהר לעיל, גם אם זה מצב הדברים הרגיל, עצם העובדה שמחוקק המשנה הקנה לבית המשפט סמכות לפטור מערובה או לשנות את סכומה, מלמדת על כך שייתכנו מקרים שבהם הערובה לא תופקד בד בבד עם הערעור. במצבים אלה, הגשת הערעור לא תלמד בהכרח על כך שהערובה הופקדה, ומניין הימים להגשת ערעור משיב יידחה עד לסיום ההליכים הקשורים להפקדת הערובה.

8.המערערת העלתה בבקשתה שתי טענות נוספות. ראשית, נטען כי המשיבות יכולות היו לדעת שהערובה הופקדה באמצעות בדיקה באתר בית המשפט העליון. שנית, נטען כי לכל הפחות ביום 4.8.2022, אז ניתנה החלטה של בית משפט זה הקובעת את ההליך לדיון ומורה למשיבות להגיש תשובה לערעור – היה על המשיבות להבין שהופקדה ערובה. על כן, לטענת המערערת, לכל המאוחר במועד זה החל מניין הימים להגשת ערעור משיב.

9.טענות אלה מעוררות שאלה באשר להיקף החובה המוטלת על משיב לערעור לברר אם הופקדה ערובה, ובאשר להיקף הידיעה שיש לייחס למשיב על כך שהופקדה ערובה, גם אם לא נמסרה לו הודעה על כך מהמערער. ככלל, אין להתעלם מכך שמחוקק המשנה הטיל את האחריות על המערער ליידע את המשיב על כך שהפקיד את הערובה הנדרשת. ההצדקה לכך ברורה. המידע במלואו מצוי אצל המערער או המערערת – הם יודעים מה המועד שבו הוגש הערעור ואם הערובה הופקדה באותו מועד או שהוגשה בקשה לדחיית המועד להפקדתה או למתן פטור (או כל בקשה אחרת בעניין זה). על כן, כל עוד המערערים לא פועלים בהתאם לחובתם, ומיידעים את המשיב על הפקדת הערובה, הם נוטלים את הסיכון לכך שהמועד להגשת ערעור משיב יוארך. במצב דברים זה, סבורתני כי אין הצדקה לקבוע כלל גורף לפיו מוטלת על המשיב חובה אקטיבית לבדוק אם הערובה הופקדה בכל מקרה. מסקנה כזו משמעה שינוי ברירת המחדל שנקבעה בתקנות, והעברת האחריות מהמערער למשיב. קביעת כלל גורף כאמור גם תביא למצב שבו מערערים כלל לא יהיו חייבים להמציא הודעה על הפקדת הערובה, כיוון שיניחו שעל המשיבים מוטלת האחריות לברר אם הערובה הופקדה.

10.ואולם, לצד הקושי בהטלת חובה כאמור בכל מקרה ומקרה, נשאלת השאלה האם יש נסיבות שבהן נאמר שלכל הפחות מוטלת על המשיב חובה לברר אם הערובה הופקדה או לא, ובנוסף, האם יש נסיבות שבהן נראה את המשיב כמוחזק כמי שידע על הפקדת הערובה, אלא אם יוכיח אחרת. שאלה זו מתעוררת, בין היתר, על רקע תקנה 135(ג) לתקנות סדר הדין, אשר קובעת כי אם המערער לא קיים הוראה בדבר הערובה, "רשאי בית המשפט להורות על מחיקת הערעור או על דחיית המועד להפקדתה". תקנה זו, בשילוב עם תקנה 135(א) – המחייבת את המערער להפקיד ערובה עם הגשת הערעור – מלמדת על כך שבית המשפט, ככלל, לא ייזקק להליך הערעורי אלא אם הופקדה הערובה. על כן, ככל שבירור ההליך הערעורי הולך ומתקדם, הנחת היסוד היא שהופקדה הערובה (או ניתן פטור מהפקדתה). הלכה למעשה, בהתאם לסדרי העבודה המקובלים בבית משפט זה, רק לאחר שהופקדה הערובה יינתנו הוראות באשר להמשך ההליך (למעט במקרים חריגים שבהם הוגשה עם הודעת הערעור בקשה לסעד דחוף). כך, למשל, יכול שתינתן החלטה על קביעת דיון מקדמי; יכול שהמשיבים יתבקשו להגיש תשובה או השלמה לסיכומים, ויכול להיקבע מועד לדיון לפני הרכב. ככלל, החלטות מן הסוג האמור, כשהן ניתנות על ידי בית משפט זה, יכולות לאותת למשיב על כך שהערובה הופקדה. במצבים כאלה, אפשר שיהיה מקום לייחס למשיב ידיעה על הפקדת ערובה. זאת, כיוון שבעוד המשיב ממתין לקבלת הודעה מהמערער על הפקדת הערובה טרם יחליט אם להגיש ערעור משיב אם לאו, ההליך יתברר לגופו, ותיאורטית בירורו אף עשוי להסתיים מבלי שיחלוף המועד להגשת ערעור משיב.

ברי כי מדובר בתוצאה שאינה רצויה. על אף שאין חולק על כך שהחובה להודיע על הפקדת ערובה היא של המערער, ספק אם ניתן לומר שהתנהלות שבה משיב יושב "בחיבוק ידיים" חרף התקדמות הליכי הבירור של הערעור, וממתין לכך שתומצא לו הודעה על ידי המערער, היא התנהלות בתום לב ובהגינות דיונית, כמתחייב מתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין. לזאת יש להוסיף כי מטרתה של הפקדת הערובה היא להבטיח שיהיה למשיב מקור להיפרע ממנו ככל שייפסקו לטובתו הוצאות בסיום ההליך. נוכח מטרה זו, דומה כי גם למשיב יש אינטרס לברר אם הופקדה הערובה כדי לוודא שזכותו בעניין זה נשמרת. על כן, סבורתני כי הגם שאין להעביר את הנטל מהמערער למשיב, ייתכנו נסיבות שבהן מצופה שמשיב יפעל לברר אם הופקדה ערובה, באופן שיהיה בו כדי להשפיע על שאלת המועד להגשת ערעור משיב. לא ראיתי בגדרי ההליך הנוכחי לקבוע מהן אותן נסיבות, ולוּ בשל העובדה שהמשיבות בענייננו אכן פעלו לבירור עניין זה, ונמנעו מלשבת "בחיבוק ידיים" עד להמצאת הודעה בנדון על ידי המערערת. ככל ששאלה זו תתעורר בעתיד, כל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו.

11.ומן הכלל אל הפרט: אין חולק על כך שהמערערת לא שלחה למשיבות הודעה על הפקדת הערובה אלא הסתפקה בהמצאת הודעת הערעור. למעשה, ביום 10.11.2023 המשיבות פנו למערערת וביקשו ארכה להגשת התשובה לערעור. בהודעה זו ביקשו המשיבות לדעת אם המערערת הפקידה את הערובה, וזאת הואיל ו"עד היום לא נשלח וגם לא נמסר עם כתב הערעור אישור על הפקדת ערבון" (ההודעה צורפה לבקשת המערערת למחיקת הערעור). המערערת לא השיבה לשאלה זו, ולמצער לא השיבה במפורש. בנוסף, לא מצאתי סיבה שלא לקבל את טענת המשיבות כי לא היו מודעות לאפשרות לבדוק אם הופקדה הערובה באתר בית המשפט, שבעת הזו אינו מתנהל במערכת נט המשפט (ראו, סעיפים 33 ו-37 לתשובה וסעיף 8 לתצהיר התמיכה בתשובה). המשיבות טענו עוד כי סברו שהחלטת בית המשפט על הגשת תשובה וקביעת מועד לדיון בערעור יכולה להינתן בד בבד עם החלטה בבקשה לפטור מערובה או תוך מתן ארכה להפקדתה. גם אם יש להניח כי המשיבות לא היו מודעות לסדרי העבודה של בית משפט זה, ספק אם בחלוף ארבעה חודשים ממועד הגשת הערעור, ולאחר שניתנה החלטה על הגשת תשובה, סביר להניח שטרם הוגשה בקשה להפחתת ערובה או לדחיית מועד ההפקדה. ואולם, בשים לב לכך שהמשיבות פנו מיוזמתן למערערת לברר אם הופקדה הערובה, מצאתי לקבל את טענתן כי לא היו מודעות להפקדת הערובה.

12.בנסיבות אלה, מצאתי לדחות את הבקשה למחוק את ערעור המשיב על הסף בשל איחור בהגשתו. הואיל ומנספח 2 לתשובה עולה כי רק ביום 22.11.2022 בערב שלחה המערערת הודעה שממנה ניתן היה להסיק בבירור כי הופקדה הערובה, משמעות הדברים היא שערעור המשיב הוגש במועד.

על כן, הבקשה נדחית. המערערת תישא בתשלום שכר טרחת המשיבות בסך של 1,000 ש"ח.

13.המערערת תגיש תשובה לערעור המשיב עד ליום 28.5.2023.