ע"א 4700-24 ע"א 4700-24

1.בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 29.3.2024 (ת"א 77585-12-20, השופט הבכיר י' שפסר).

2.בשנת 2013 חתמו הצדדים על מסמך שנשא את הכותרת "הסכם" ונסב על העברת זכויות בחלקת מקרקעין מהמבקש למשיב. הצדדים חלוקים ביחס לשאלה האם המסמך הוא בגדר חוזה מכר מחייב, וכן באשר לשיעור הזכויות מהחלקה שאליו מתייחס ההסכם.

3.מבלי להיכנס לפירוט שאינו נדרש לעניין, יצוין כי ביום 31.12.2020 המשיב הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המבקש, ובה טען כי המסמך האמור הוא חוזה מכר תקף וכי הוא חל על 1/31 מן הזכויות במקרקעין. לעומת זאת, המבקש טען כי מדובר בטיוטה בלבד, וכי מכל מקום המסמך מתייחס לכל היותר ב-1/73.6 מהזכויות במקרקעין.

4.בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה באופן חלקי, בקבעו כי המסמך מושא התביעה הוא בגדר חוזה מכר תקף ומחייב. לצד זאת נקבע כי שיעור הזכויות שהועברו במסגרת החוזה האמור עומד על 1/73.6 מהמקרקעין. בהיבט האופרטיבי ניתן צו הצהרתי לפיו המסמך שנחתם בין הצדדים הוא חוזה מכר תקף אשר המשיב זכאי לאכיפתו. כמו כן, בית המשפט המחוזי הורה כי בתוך ששים ימים ישלים המבקש את רישום זכויותיו של המשיב במקרקעין, כך שיירשם על שמו של האחרון חלק בשיעור של 1/73.6. לבסוף נקבע כי המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 30,000 שקלים.

5.ביום 9.6.2024 המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המכוון כנגד שגגות נטענות שנפלו בו. בעיקרו של דבר, המבקש עומד על כך שהמסמך המדובר הוא טיוטה של חוזה מכר ולא חוזה מחייב.

6.ביום 19.9.2024 המבקש הגיש אף בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, היא הבקשה שבפני. ליתר דיוק, הבקשה לעיכוב ביצוע כוונה כלפי ההוראה לפיה על המבקש להשלים את רישום הזכויות במקרקעין על שמו של המשיב. המבקש טוען כי אם ייאלץ לפעול באופן זה, המשיב יוכל למכור את זכויותיו לצד שלישי וכך לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. עוד נטען כי ממילא הקרקע אינה זמינה לבנייה בשלב זה, וכי נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיב (על כלל המקרקעין ולא רק על החלק בשיעור של 1/73.6). לבסוף, המבקש מוסיף וטוען כי סיכויי ערעורו טובים.

7.ביום 6.10.2024 הגיש המשיב את תשובתו לבקשה לעיכוב ביצוע. המשיב טען כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בשיהוי ניכר, כי סיכויי הערעור נמוכים בהתחשב בכך שטענותיו של המבקש ממוקדות בקביעות עובדתיות, וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו. בהתייחס לכך נטען עוד כי המבקש הפריח טענות בעלמא לגבי מצבו הכלכלי של המשיב, מבלי שביסס חשש לנזק כלשהו שעלול להיגרם אם הזכויות במקרקעין יירשמו על שמו. עוד הודגש כי המבקש היה אמור להשלים את רישום הזכויות לכל המאוחר ביום 5.6.2024, אך נמנע מלבצע זאת. לטענת המשיב, רק לאחר שהוא הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לביזיון בית המשפט ביום 10.9.2024, המבקש ניאות להגיש את בקשתו הנוכחית.

8.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל באופן חלקי בלבד.

9.כידוע, בהתאם לתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה את עיכוב ההחלטה או פסק הדין מושא הערעור. לפתחו של המבקש לעכב ביצוע של פסק דין עד להכרעה בערעורו, רובץ הנטל להוכיח כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שיקולים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות", תוך מתן בכורה לשיקולי מאזן הנוחות (ראו למשל: ע"א 3911/23 שבח את שבח בע"מ נ' בלפוריה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פסקה 9 (26.6.2023)).

10.בנסיבות העניין, על פני הדברים יש ממש בעמדת המשיב כי רישום הזכויות במקרקעין אינו כרוך, כשלעצמו, בנזק בלתי הפיך למבקש. כמו כן, מקובלת עלי הטענה כי הבקשה לעיכוב ביצוע לוקה בשיהוי משמעותי, וכי מחדלו של המבקש מלפעול עד כה בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי מעורר קושי ניכר. לצד זאת, ואף מבלי להידרש לסיכויי הערעור – אין להקל ראש בחשש מפני מצב של "תאונה משפטית" שבו הערעור יתקבל לאחר שהזכויות במקרקעין יעברו לצד שלישי (ראו והשוו: ע"א 7118/19 רשות מקרקעי ישראל נ' דמארי, פסקה 14 (11.11.2019); ע"א 1019/23 אוחיון נ' תאני, פסקה 10 (16.3.2023)). על רקע זה ראיתי לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי, במובן זה שהמבקש יידרש להשלים את רישום הזכויות במקרקעין על שמו של המשיב בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי – בהקדם האפשרי – אך ייאסר על המשיב לבצע דיספוזיציה בזכויות אלו עד להכרעה בערעור, ובכלל זה העברתם לצד שלישי.

11.סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, כאמור לעיל. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.