ע"א 4728/16 לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ נ. עיריית יהוד מונסון

1.

בקרקע ביהוד (להלן: הקרקע ) מתוכנן מיזם "פינוי בינוי". כדי לבצע עבודות תשתית ציבורית (להלן: העבודות ) שנדרשו לצורך כך, נחתם ביום 1.11.2000 הסכם לפיתוח הקרקע. על ההסכם חתמו החברה לפיתוח אזור לוד ורמלה בע"מ, שהיום היא המערערת (להלן: לנדקו ), ועיריית יהוד (שהפכה למשיבה 1. להלן: העירייה ) והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה יהוד. לפי ההסכם, לנדקו תתכנן את העבודות ותבצען – הכול על חשבונה – ובתמורה היא, ולא העירייה, תגבה את היטלי הפיתוח על הקרקע. החוזה לא יצא אל הפועל, והעירייה ניסתה להשתחרר ממנו. לבסוף היא שלחה ללנדקו הודעת ביטול ביום 17.11.2011, ולפיה החוזה אינו חוקי בהתבסס על ע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עיריית יבנה (27.6.2011) (להלן: הלכת דירות יוקרה )). לאחר מכן הזמינה העירייה מהמשיבה 2 את ביצוע העבודות, וזו מסרה את הביצוע למשיבה 3.

2.

לנדקו הגישה המרצת פתיחה וביקשה סעד הצהרתי שלפיו הודעת הביטול אינה כדין. לצד זאת היא ביקשה סעד זמני שיאסור על המשיבות 2 ו-3 להמשיך לבצע את העבודות. בית המשפט המחוזי מרכז–לוד (כב' השופט ע' גרוסקופף ) נתן ביום 23.1.2012 סעד זמני כמבוקש. בית המשפט דחה ביום 21.4.2016 את הבקשה לסעד הצהרתי. נקבע שהלכת דירות יוקרה חלה בענייננו, שההסכם בין לנדקו לעירייה בטל, ושאין מקום להורות על קיומו. בית המשפט השאיר את הסעד הזמני בתוקפו למשך 30 ימים.

3.

לנדקו ערערה ביום 13.6.2016 על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לצד הערעור היא הגישה את הבקשה שלפניי לסעד זמני לתקופת הערעור, שמהותו הארכת הסעד הזמני שנתן בית המשפט המחוזי. באותו יום ניתן צו ארעי שהותיר את הסעד הזמני בתוקף עד להחלטה אחרת. ביום 7.7.2016 הודיעו הצדדים על הסכמתם לכך שהסעד הזמני יעמוד בתוקף, העירייה תוכל לבצע בעצמה או מטעמה עבודות "מוגדרות ומתוחמות" מסוימות, הצדדים יפנו לגישור, ואם הגישור לא יצלח – יתחדש הדיון בבקשה לסעד זמני בערעור. באותו יום נתתי תוקף של החלטה לבקשת הצדדים. ביום 24.1.2019 הודיעו הצדדים כי הליך הגישור תם ללא הצלחה. הגיעה עת ההכרעה בבקשה לסעד זמני.

4.

לנדקו טוענת בבקשתה – שאורכה 27 עמודים ונלווים לה תצהיר ו-29 נספחים – שסיכויי הערעור גבוהים. היא מפרטת טעמים שונים שמצדיקים, לגישתה, את קבלת הערעור. לנדקו מציינת שבלעדי הסעד הזמני עלול להיגרם מצב בלתי הפיך שבו יושלמו העבודות בטרם הכרעה בערעור, ושאם תזכה בערעור – העירייה וקופת הציבור יישאו בפיצויים נוסף על התשלום בעד העבודות, יהיה צורך להחליף את הקבלן המבצע והעבודות יתעכבו, ואותו קבלן יינזק. היא מוסיפה שהעירייה השתהתה בנקיטת הליכים – כנטען, עדות לכך שאין דחיפות בביצוע העבודות – ופעלה בחוסר תום לב.

5.

העירייה מתנגדת להענקת הסעד הזמני בערעור ומבקשת לבטל את הצו הארעי מיום 13.6.2016. לטענתה, סיכויי הערעור אינם גבוהים וכל הטענות בו נדחו בבית המשפט המחוזי. העירייה מוסיפה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה משום שנודעת חשיבות ציבורית להוצאה לפועל של מיזם "פינוי בינוי" בקרקע, ולשם כך יש להתחיל בעבודות התשתית. עוד נטען שעבודות נדרשות גם ברחוב שגובל בקרקע, והצו הארעי אוסר לבצען. צוין אף שהיזם של המיזם פינה משפחות שהתגוררו במקום ושיכן אותן בשכירות כל עוד לא הושלמה בניית המיזם, והסעד הזמני יגרום לו נזק כלכלי. מנגד, לטענת העירייה, בלי הסעד הזמני ייגרם ללנדקו לכל היותר נזק כספי בר פיצוי.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובנספחיהן, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. כידוע, מי שמבקש סעד זמני בערעור נדרש להוכיח שהתקיימו בעניינו שני תנאים, שמקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ע"א 9534/17 חברת חמודה חמודה בע"מ נ' בני בכר זועבי חברה לבניה בע"מ , פסקה 6 (26.2.2018)). אף בלי להידרש לסיכויי הערעור מצאתי שדי בשיקולי מאזן הנוחות כדי להכריע בבקשה שלפניי. שיקול חשוב בסוגיה זו הוא שימור המצב הקיים. בנוגע לעבודות בנייה קיים חשש שהשלמתן בטרם הכרעה בערעור תיצור מצב חדש ו"מעשה עשוי" שיהיה קשה להשיב, והערעור יתייתר (עע"ם 5203/18 ג'י וואן טכנולוגיות מיגון בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון , פסקה 16 (20.8.2018); בר"ם 5793/06 דיאב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה – נצרת , פסקה 11 (20.9.2006)). בענייננו שיקול זה מושך לכיוון קבלת הבקשה. אולם אין הוא השיקול היחיד. אף שאין לפניי הליך מנהלי "טהור" מבחינה דיונית, אני מוצא להתחשב גם בפגיעה אפשרית באינטרס הציבורי (השוו לעע"ם 122/19

זכרון זאב צבי נ' מועצת עיריית ירושלים , פסקה 13 (13.2.2019); עע"ם 2941/18 מ.ג.ע.ר בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה , פסקאות 5–6 (24.4.2018)). כפי שטענה העירייה, דומה שיש צורך ציבורי בביצוע העבודות, בעיקר לטובת התושבים במקום ותושבים באזור שכן. בשל ההליכים המשפטיים התעכב ביצוען זמן רב. מששב הערעור לשמיעה, ברור שהענקת סעד זמני עלולה להוסיף ולעכבן לפרק זמן לא מבוטל. נוסף על כך, יש לשקול קיומם של נזקים לצדדים שלישיים. ליזם של מיזם "פינוי בינוי" נגרם נזק מהתמשכות ההליכים, ועניינו הצורך לשלם דמי שכירות לתושבים שכבר התפנו. לצד כל אלה, בנסיבות המקרה הנזק שעלול להיגרם ללנדקו ניתן לפיצוי כספי אם הערעור יתקבל – ולכל היותר לנדקו תוכל להגיש תביעת כספית בעניין – ועל כן אין לומר שייגרם לה נזק בלתי הפיך (עע"ם 6865/18 פטוריז מתקני משחקים בע"מ נ' גנית פארק בע"מ , פסקה 5 (21.10.2018); עע"ם 4031/17 אסום – חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב , פסקה 5 (19.6.2017)). בסופו של דבר מצאתי שלנדקו לא הצליחה לעמוד בנטל להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתה במידה שמצדיקה להעניק לה סעד זמני. אף אם העירייה תחוב בתשלום נוסף אם הערעור יתקבל, הסיכון מונח לפתחה והיא תפעל בעניין לפי שיקול דעתה ובהתאם לחובות הציבוריות שמוטלות עליה (עע"ם 9347/09 י.ד ברזאני בע"מ נ' קל-בנין בע"מ , פסקה 7 (13.12.2009)). עם זאת, כדי לצמצם את הנזקים האפשריים במקרה שהערעור יתקבל, ובשל מועד הגשת הערעור – יקבע היומן דיון בערעור, כפוף לאילוציו, תוך כארבעה חודשים.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.