ע"א 475/09 ד.ג.ש. שיווק מוצרי נפט בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ

1.

המבקשת מחזיקה ב-62.5% מזכויות הבעלות בקרקע המשועבדת לטובת המשיב. השעבוד נועד להבטיח פירעון הלוואה שהעניק המשיב לחברה השוכרת את הקרקע לצורך הפעלת תחנת דלק במקום. משלא נפרע החוב פתח המשיב בהליכים למימוש המשכנתה על הקרקע. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש) דחה את תובענת המבקשת, בה ביקשה להצהיר כי המשכנתה אינה תקפה ולחלופין כי המשכנתה כפופה לזכות המבקשת לקבל מידי חודש את דמי השכירות מהקרקע. המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עניינה של הבקשה שלפניי הינו במתן סעד זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכנתה כל עוד לא יוכרע הערעור.

2.

דין הבקשה להידחות. כידוע, סעד זמני לתקופת הערעור יינתן באותם מקרים בהם הצליח המבקש להראות טעמים מיוחדים המצדיקים זאת (תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). יש לזכור, כי בדרך כלל מדובר במצבים בהם הערכאה הדיונית דחתה את התובענה. בהקשר זה, יבחן בית המשפט את סיכויי הערעור ואת שיקולי מאזן הנוחות (ע"א 8582/08 בן יעקב נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 20.11.2008)). במקרה דנא, בו הסעד המבוקש נוגע לעיכוב הליכי מימוש שעבוד במקרקעין, נמצא עיקר המשקל בשאלת מאזן הנוחות. אין חולק כי מימוש המשכנתה על-ידי המשיב, ככל שיתבצע עובר למתן פסק הדין בערעור, ימנע השבה של המצב לקדמותו אם וכאשר יתקבל ערעורה. ואולם, בכך אין די כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת קבלת הבקשה. זאת, שכן הקרקע עליה מוטל השעבוד הינה קרקע המשמשת כנכס עסקי-מסחרי, להבדיל מקרקע המשמשת למגורים. בית משפט זה כבר עמד על כך שככלל, במקרים מסוג זה, הנזק שעלול להיגרם כתוצאה משינוי מצב הזכויות בקרקע הוא בר פיצוי כספי

ולפיכך לא יינתן סעד של עיכוב (למשל, ע"א 1418/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים השקעות בע"מ (לא פורסם, 10.3.2004). בענייננו, ככל שיתקבל ערעורה של המבקשת, תהא פתוחה בפניה הדרך להיפרע ממי מהמעורבים על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממימוש המשכנתה. משאלו הם פני הדברים בנוגע לשאלת מאזן הנוחות, איני מוצא לנכון להידרש לשאלת סיכויי הערעור, במיוחד כאשר לא ניתן לומר על פני הדברים כי הם מצוינים.

3.

הבקשה נדחית ללא צורך בתשובה.