ע"א 4756/14 עזבון המנוחה ברוריה צבי נ. מדינת ישראל

מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד בת"א 39326-03-12 (מפי השופטת ב' טולקובסקי ), בו נדחתה על הסף תביעת המערערים נגד מדינת ישראל. ברקע – תביעת רשלנות רפואית, שהוגשה בעבר על ידי המערערים נגד בית חולים. במהלך בירורה של תביעה זו, ובטרם ניתן פסק דין אך לאחר הגשת סיכומים, התברר כי תיק המוצגים הלך לאיבוד. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת הרשלנות הרפואית. ערעור המערערים בפני בית משפט זה נדחה בע"א 8126/07 (להלן: פסק הדין בערעור הראשון ), בו נקבע כי לא היה קשר סיבתי בין המחדל לבין הנזק שנגרם בתביעה ברשלנות רפואית. על רקע זה הוגשה התביעה מושא ערעור זה נגד המדינה, בגין אחריותה לאיבוד החומר בהליך הקודם. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף – ומכאן הערעור.

שמענו את הצדדים ועיינו בחומר, וסבורים אנו כי לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית משפט קמא. לשם כך נדגיש שניים: אף אם התרחש מחדל שהביא לאובדן החומר, עדיין, גם בהליך זה, יש להוכיח קשר סיבתי בין המחדל לבין התוצאה – דחיית תביעת הרשלנות הרפואית. קשר סיבתי כזה לא הוצג, כפי שנקבע על ידי בית משפט זה בפסק הדין בערעור הראשון. הקביעה לגופו של עניין מתקשרת לנימוק נוסף, שהוא דיוני. דהיינו, בדין קבע בית המשפט המחוזי בהליך מושא הערעור שיש לדחות את התביעה בשל מניעות והשתק פלוגתא הגנתי. על כן דין הערעור להידחות, פרט לכך שב"כ המדינה, בהגינותה, הסכימה שפסק הדין יתוקן במובן זה שההוצאות שהושתו על המערערת בבית המשפט קמא – יבוטלו. על רקע השתלשלות ההליכים, כפי שתוארה לעיל, סבורים אנו כי זו תוצאה ראויה.

סוף דבר, הערעור נדחה, פרט לכך שאין צו להוצאות בהליך קמא. כמו כן, אין צו להוצאות בהליך דנן.