ע"א 4825/21 כאמל עבדיאת נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיא א' פרקש ) בה"פ 45146-12-20 מיום 25.6.2021, בגדרו קיבל את תובענת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בירושלים (להלן: המשיבה ) ליתן צו לפי סעיף 8 לפקודת המקרקעין (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה ), למסירת חזקה במקרקעין הממוקמים בשכונת שייח ג'ראח בירושלים, בגוש 30514 חלקה 67 (להלן: המקרקעין ), המשמשים את המבקשים לצרכים מסחריים שונים – ובהם הפעלת חניון ומשרדים.

2.

כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 26.10.2016 פורסמה הודעה בילקוט הפרסומים בדבר הפקעת המקרקעין ומקרקעין סמוכים נוספים. המבקשים סירבו למסור את החזקה במקרקעין, ועל כן הגישה המשיבה תובענה למסירת חזקה בהם לפי סעיף 8 לפקודה – אולם תובענה זו נמחקה על רקע משא ומתן בעניין שהתקיים בין הצדדים. המשא ומתן לא נשא פרי, וביום 21.12.2020 הגישה המשיבה תובענה נוספת למסירת חזקה במקרקעין, אשר במוקד ההליך דנן.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה והורה למבקשים למסור את החזקה במקרקעין לידי המבקשת, עד לא יאוחר מיום 15.7.2021.

בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לשם מתן הצו המבוקש למסירת המקרקעין: פורסמה ברשומות הודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין; פורסמה ברשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין; המועד שנקבע בהודעה האמורה חלף; והמבקשים סירבו למסור את החזקה במקרקעין חרף האמור.

לצד זאת, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המבקשים באשר לפגמים שונים שנפלו בחוקיות ההפקעה, בהחלטה להפקיע את השטח, ובהחלטה לנקוט בפעולות לשם פינויים מהמקרקעין – ולא להמתין עד לסיום המשא ומתן בין הצדדים.

לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי אם טוענים המבקשים לפיצויים בגין ההפקעה, עליהם לנקוט בהליך נפרד בבית המשפט המוסמך – וכי אין בכך כדי להביא לדחיית התובענה למסירת החזקה במקרקעין.

בנסיבות אלו, הורה בית המשפט המחוזי כי המבקשים יישאו בהוצאות משפט ושכר טרחה בסך 15,000 ש"ח.

4.

ימים ספורים לפני המועד שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי למסירת החזקה במקרקעין, הגישו המבקשים, ביום 11.7.2021, ערעור על פסק הדין – ועמו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, מבלי שהוגש כתב התחייבות כנדרש לפי תקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.

בהחלטתי מאותו יום הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה; ולמחרת, הגישו המבקשים את כתב ההתחייבות כנדרש.

5.

בבקשתם, טוענים המבקשים כי נפלו פגמים שונים בהפקעת המקרקעין, וכי המשיבה מעוניינת בתפיסת החזקה במקרקעין לשם מטרות שונות מאלו שלשמן הופקעו המקרקעין.

עוד נטען, כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקשים, מאחר שמסירת החזקה במקרקעין לידי המשיבה תפגע בפרנסתם – ומנגד, טרם הופק היתר בנייה למימוש התכניות שלשמן הופקעו המקרקעין, ועל כן עיכוב ביצוע פסק הדין לא צפוי לפגוע במשיבה או ביזמים מטעמה.

6.

מנגד, המשיבה סבורה כי יש להורות על דחיית הבקשה, מאחר שסיכויי הערעור אינם גבוהים, ו"מאזן הנוחות" אינו נוטה לטובת המבקשים.

באשר לסיכויי הערעור, נטען כי על פי פסיקותיו של בית משפט זה, אין להידרש לטענות בדבר חוקיות ההפקעה במסגרת הדיון בצו למסירת חזקה במקרקעין לפי סעיף 8 לפקודה; וכי ממילא, לא נפל פגם בהליכי ההפקעה.

בהתייחס ל"מאזן הנוחות", טוענת המשיבה כי המבקשים לא הצביעו על נזק בלתי הפיך כלשהו העלול להיגרם להם כתוצאה מקיום פסק דינו של בית המשפט המחוזי; כי המבקשים לא הוכיחו את זיקתם למקרקעין והם אינם רשומים כבעליהם; כי האינטרס הציבורי מטה את הכף לטובת פינוי המקרקעין לשם מימוש תכליות ההפקעה; וכי ממילא הפעילות המסחרית המתקיימת במקרקעין סוטה מייעודם על פי התכניות החלות עליהם, ועל כן היא בלתי חוקית – ואין להתירה.

בהקשר זה, נטען גם כי המבקשים אינם מחזיקים ברישיונות מתאימים להפעלת העסקים שהם מפעילים במקום, וכי הוקמו במקום בעבר מבנים ללא היתר אשר פונו על ידי עיריית ירושלים. טענה אחרונה זו אף נתמכה בתצהיר מטעם מנהל מחלקת הריסת מבנים באגף רישוי ופיקוח של עיריית ירושלים, וצורפו לו תמונות מפינוי המחוברים במקרקעין.

כמו כן, טוענת המשיבה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובהיעדר ניקיון כפיים. זאת, מאחר שהמבקשים נמנעו מלציין בבקשתם כי הוטל בעבר צו סגירה כלפי עסק שהפעילו המבקשים במקרקעין ללא רישיון; כי ניתן בהליך אחר צו הריסה ביחס למבנים שהקימו המערערים במקרקעין שלא כדין; וכי למעשה, תכלית בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין היא "הנצחת שימוש במקרקעין שלא כדין" – כלשון הבקשה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות – וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

כפי שנקבע לא אחת, על המבקש סעד זמני עד להכרעה בערעור להראות כי סיכויי הערעור גבוהים וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, במובן זה שאם פסק הדין יקוים, הדבר יסב לו נזק בלתי הפיך או שיהיה קושי ממשי להשיב את מצב הדברים לקדמותו אם יתקבל הערעור.

בין שני שיקולים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור להתקבל פחותים, על המבקש נטל כבד יותר להוכיח כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, ולהיפך. אולם, נקבע גם כי מעמד הבכורה נתון לשיקול בדבר "מאזן הנוחות" (עע"ם 1853/19 מסעדת אנאמרו בע"מ נ' משרד הפנים , פסקה 10 (30.5.2019)).

בפרט, במסגרת הדיון בבקשות לעיכוב ביצוע ולמתן סעד זמני שעניינן נכסי מקרקעין המשמשים למטרות מסחר – להבדיל ממטרות מגורים – ייבחן קיומו של חשש לנזק בלתי הפיך בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ע"א 4115/19 סונול ישראל בע"מ נ' פרג' , פסקה 13 (28.7.2019)).

8.

במקרה דנן, המבקשים אינם מצביעים על נזק בלתי הפיך כלשהו שייגרם להם כתוצאה מביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי; ואף מציינים בבקשתם כי טרם ניתנו היתרי בנייה במקרקעין – וממילא אין בשלב זה חשש כי תבוצענה עבודות בהם, באופן שיקשה על השבת המצב לקדמותו.

זאת ועוד, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, העובדה שהמבקשים הקימו במקרקעין מבנים ללא היתר, כאמור בתצהיר שצורף לתגובת המשיבה, תומכת לכאורה בטענה כי הם מפעילים במקרקעין פעילות מסחרית בלתי חוקית. מובן כי אין לתת יד לפעילות בלתי חוקית מעין זו תוך היעתרות לבקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין – אשר דומה כל תכליתה לאפשר את המשך פעילותם המסחרית הבלתי חוקית לכאורה במקרקעין.

9.

לאור מכלול נסיבות אלו, אני מורה על דחיית הבקשה.

עם זאת, אם יינתן בהמשך היתר בנייה במקרקעין, באופן שעלול לשנות את המצב בשטח, יוכלו המבקשים להגיש בקשה נוספת בעניין תוך ציון שינוי הנסיבות שחל בעניינם.

כמו כן, אני מורה כי דיון בערעור ייקבע בהקדם, בכפוף לשיקולי יומן בית המשפט.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ש ו פ ט

_________________________

21048250_J02.docx

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,

https://supreme.court.gov.il