ע"א 4826/02 משה מזור נ. מדינת ישראל ואח'

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' חבש) מיום 31.5.02, שלא לפסול עצמו מלדון בה"פ 1020/02 ואח'.

1.המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ארבע תובענות נגד המשיב, שעניינן טענות המערערים לזכויות בחלקת קרקע הנמצאת בעיבורה של העיר אשקלון. הדיון בתובענות אוחד, והדיון בתובענות הועבר לבית המשפט המחוזי בירושלים. התובענות נקבעו לדיון בפני כב' השופט ע' חבש. בדיון מיום 31.5.02, במהלך תיאור השתלשלות העניינים בתובענות על ידי המערער 1 (להלן: המערער), ביקש המערער להשמיע דברי ביקורת על שופטים, אשר דנו בעניינו בעבר. בתגובה לדברי המערער, ביקש בית המשפט מן המערער לא להשמיע דברי ביקורת על השופטים, וציין כי את כל טענותיו נגד שופט מסוים יוכל להעלות במסגרת ערעור על החלטת השופט בבית המשפט המוסמך. בעקבות דברים אלה, ביקש המערער מבית המשפט כי יפסול את עצמו מלדון בתובענות. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 31.5.02, דחה את בקשת הפסילה.

2.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורם טוענים המערערים כי בית המשפט סרב לשמוע את דבריהם בנוגע לפסקי הדין שניתנו על ידי כב' השופט עמר, אשר דן בעניינם בעבר. כן טוענים המערערים, כי בית המשפט לא רצה לדון בבקשות שהגיש למתן צווי מניעה זמניים, וכי גילה חוסר רצון לדון בתיקים. המשיב מתנגד לערעור. לטענתו, אין בבקשת הפסילה כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, וכי הסיבה לבקשת הפסילה הוא חששם של המערערים שבית המשפט ייתן החלטה שלא תהיה לרוחם - חשש שאינו מהווה עילת פסלות. כן טוען המשיב, כי אין יסוד לטענת המערערים כי בית המשפט לא איפשר להם להשמיע את דבריהם, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון. עוד טוען המשיב כי הדיון בתובענות לא התעכב, וכי בקשות המערערים למתן סעדים זמניים נידונו על ידי שופטים אחרים עוד לפני קיום הדיון בפני כב' השופט חבש וניתנו בהן החלטות. כן מעלה המשיב טענות כנגד החלטת הרשם לפטור את המערער מתשלום אגרה.

3.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי על מנת להקים עילת פסלות יש להניח תשתית ראייתית אובייקטיביות המקימה חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, וכי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים (ראו למשל: בג"ץ 2148/94

גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון פ"ד מח(3) 573; ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). טענותיו של המערער אינן מקימות חשש אובייקטיבי כזה. סירובו של בית המשפט לשמוע דברי ביקורת על שופט אחר, שלא במסגרת ערעור על פסק דינו של אותו שופט שנגדו מושמעים דברי הביקורת, אין בו כדי להקים עילה לפסילתו. אף המערער לא טען בבקשת הפסילה או בערעור שבפני, כי יש בסירובו של בית המשפט כדי ללמד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט - חשש שקיומו הוא כאמור תנאי מקדים לפסילה. כך גם לא מצאתי בחומר שבפני - ובכלל זה בפרוטוקול הדיון מיום 31.5.02 - יסוד לטענת המערער כי בית המשפט גילה חוסר רצון לדון בעניינו. אשר לטענת המערער, כי בית המשפט סרב לתת החלטה בבקשותיו למתן צווי מניעה זמניים, הרי שמדובר בהחלטה דיונית שהדרך לתקיפתה היא בהליך של ערעור ולא באמצעות הגשת בקשת פסילה (ראו למשל: ע"א 2374/96 לופטין יצחק נ' מוניק נועם (לא פורסם); ע"א 2998/96 ע"א 2998/96 פיקנטי נ' כב' השופט אפרים שלו ו2- אח' (לא פורסם); ע"א 2212/96 חוסין מוסא ח. פלאח נ' חמדיה קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ (לא פורסם); ע"א 2849/96 מחצבות כפר גלעדי - שותפות מוגבלת נ' צ. סימון בע"מ

(לא פורסם); ע"א 2183/96 שלמה שרון ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ נוה מגן

(לא פורסם); ע"א 1557/96 יחזקאל אלעני נ' יוסף כהן טוויל (לא פורסם)).

אשר על כן, אני מורה על דחיית הערעור.

בנסיבות העניין, אינו מוצא מקום להיעתר לבקשת המערערים לקיים דיון בערעור במעמד הצדדים, או לאפשר להם להשיב לתגובת המשיב לערעור.

אשר לטענות המשיב בעניין הפטור שניתן למערערים מתשלום האגרה, הרי שטענות אלה אין עניינן בהליך זה, כי אם בערעור על החלטת הרשם.

נוכח מצבו הכלכלי של המערער, כפי שמצא ביטויו בתצהיר שצורף לבקשה מפטור מאגרה - ורק מטעם זה - אני נמנע מלחייב את המערער בהוצאות הערעור.