החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 4835/11 עו"ד דוד מימון בתפקידו כמנהל מיוחד על נכסי יפה נ. עו"ד יואב

ניתן ביום

בקצרה

חדלות פירעון · סיווג הערעור ומועד הגשתו בהחלטה על יתרת כספי מכירת נכס של חייבת בפשיטת רגלבקשה לסילוק ערעור על הסף בטענה שההחלטה טעונה רשות ערעור ולחלופין שהוגש באיחור

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה בקשה לסילוק ערעור על הסף. נקבע כי החלטה המכריעה סופית בגורל יתרת כספי מכירת נכס של חייבת בפשיטת רגל, לאחר מחלוקת בין בעלי תפקידים בשני תיקי חדלות פירעון, היא פסק דין שהערעור עליו בזכות, וכי הערעור הוגש במועד.

העובדות

בית בבעלות חייבת בהליכי פשיטת רגל נמכר, ומונה מנהל מיוחד על נכסיה וכונס על הבית במסגרת הוצאה לפועל של בנק. הנאמן לביצוע הסדר נושים של חברה, אחת מנושי החייבת, ביקש שיתרת כספי המכירה תועבר לקופת הסדר הנושים, והבקשה התקבלה. המערערים הגישו ערעור והמשיב טען לסילוק על הסף.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם החלטת בית המשפט המחוזי בדבר העברת יתרת כספי מכירת הבית לקופת הסדר הנושים של החברה היא צו בפשיטת רגל או פסק דין שהערעור עליו הוא בזכות?
  2. 2.האם הערעור הוגש באיחור מעבר לתקופת 45 הימים להגשתו?

הלכות

  1. 1

    החלטה מאוחרת לצו פירוק עשויה להוות פסק דין, אם היא מכריעה סופית במחלוקת מהותית שהתעוררה לאחר מתן הצו.

    ״העובדה שניתן צו לפירוק החברה שהינו בגדר פסק-דין אינה מונעת מהחלטות מאוחרות יותר להוות פסק-דין״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    הכרעה בגורל יתרת כספי מכירת נכס המשמש חוליה מקשרת בין שני תיקי חדלות פירעון היא הכרעה מהותית ולא החלטה ביצועית גרידא, והערעור עליה הוא בזכות.

    ״הכרעה זו אינה בבחינת החלטה ביצועית-יישומית גרידא, אלא מדובר בהכרעה מהותית העולה בגדר פסק-דין״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    כאשר ההחלטה הומצאה בתוך המועד ההגשה נמצאה בתוך תקופת 45 הימים, לא היה איחור בהגשת הערעור, אף שאין התאמה מלאה בין הכתוב בהודעת הערעור לתצהירים לגבי זהות השולח.

    ״מכתב הערעור ומהתצהירים גם יחד עולה כי ההחלטה הומצאה ביום״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • צו בפשיטת רגל
  • פסק-דין
  • ערעור בזכות
  • החלטה אחרת
  • סילוק על הסף
  • הסדר נושים
  • מנהל מיוחד
  • כונס נכסים
  • יתרת כספי מכירה
  • הומצאה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

ע"א

4835/11 - א'

בפני:

כבוד הרשמת דנה כהן-לקח

המערערים:

1. עו"ד דוד מימון בתפקידו כמנהל

מיוחד על נכסי יפה

2. עו"ד חזי חכם בתפקידו ככונס נכסים בתיק

נ ג ד

המשיבים:

1. עו"ד יואב בלייכר הנאמן לביצוע

הסדר נושים

2. יפה גן בע"מ

3. כונס הנכסים הרשמי

בקשה לסיום הליך

החלטה

1.

לפניי בקשת המשיב 1 לסילוק ההליך שבכותרת על הסף. הבקשה מעוררת שתי שאלות קשורות: האחת , נוגעת לסיווגו הנכון של ההליך שבכותרת. השנייה , נוגעת לשאלת קיומו של איחור בהגשת ההליך. לאחר בחינת טענות הצדדים בשתי השאלות, באתי למסקנה כי ההליך שבכותרת הוגש כדין ולפיכך דין הבקשה לסילוקו על הסף להידחות.

2.

אשר לסוגיית סיווג ההליך – הערעור שבכותרת מופנה כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת אלשייך) מיום 11.5.2011. במרכז ההחלטה ניצב בית בכפר-יונה שהינו בבעלותה של הגב' טשכמר (להלן: החייבת ) המצויה בהליכי פשיטת רגל, במסגרתם מוּנה המערער 1 כמנהל מיוחד על נכסיה. המערער 2 מונה ככונס על הבית, במסגרת תיק הוצל"פ שנפתח על-ידי בנק הפועלים לטובתו רשומה משכנתא על הבית. יוער כי המשיב 1 הינו נאמן לביצוע הסדר נושים של המשיבה 2 – חברה המצויה בהקפאת הליכים ומהווה אחת מנושיה של החייבת (להלן: החברה ). בין בעלי-התפקידים בערעור שבכותרת נטושה מחלוקת בנוגע ליתרת כספי מכירת הבית. מן העבר האחד, ניצבים המערערים – המנהל המיוחד והכונס – הטוענים כי יתרת הכספים צריכה להשתלם לקופת פשיטת-הרגל של החייבת. מן העבר האחר ניצב המשיב 1 - הנאמן לביצוע הסדר נושים של החברה. הלז הגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה להורות כי יתרת הכספים ממכירת הבית של החייבת, תועבר לקופת הסדר הנושים של החברה. מטעמים שפורטו בהחלטתה, קיבלה כב' השופטת אלשייך את בקשת המשיב 1 - נאמן החברה - וקבעה כי יתרת כספי המכירה תועבר לקופת הסדר הנושים של החברה (ולא לקופת פשיטת-הרגל של החייבת). כנגד החלטה זו הגישו המערערים את הערעור שבכותרת.

טענת המשיב 1 – הנאמן לביצוע הסדר הנושים של החברה – היא כי החלטת בית-המשפט המחוזי מהווה "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות, ולפיכך דין הערעור שבכותרת להיות מסולק על הסף. מנגד, טוענים המערערים כי נתונה להם זכות ערעור על ההחלטה האמורה, ולפיכך דין הבקשה לסילוק ההליך על הסף להידחות. הדין בעניין זה עם המערערים. ראשית , אין לשלול את טענת המערערים לפיה החלטת בית-המשפט המחוזי נשוא ההליך שבכותרת עולה בגדר "צו בפשיטת רגל" שהערעור עליו הוא בזכות לפי סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. זאת, בהתחשב בטענה כי בהחלטתו האמורה הפעיל בית-המשפט קמא את סמכותו המיוחדת כבית-משפט לפשיטת רגל בעניינה של החייבת, וקבע את גורלם של יתרת כספי מכירת הבית שבבעלותה. שנית , אף אם אין מדובר ב"צו בפשיטת רגל" (בין היתר נוכח הטענה כי ההחלטה ניתנה במסגרת תיק פירוק החברה), כי אז לפי דיני הערעור הרגילים, מדובר בפסק-דין שהערעור עליו הוא בזכות. כך הוא הדבר, שכן ההחלטה הנדונה הכריעה סופית בגורל יתרת כספי מכירת הבית בעקבות מחלוקת שהתעוררה בעניין זה בין בעלי-תפקידים בשני תיקי חדלות פירעון (שהחייבת מהווה את החוליה המקשרת ביניהם). בהתייחס לטענות המשיב 1 יוער כי העובדה שניתן צו לפירוק החברה – שהינו בגדר "פסק-דין" – אינה מונעת מהחלטות מאוחרות יותר להוות "פסק-דין", ככל שיש בהן כדי להכריע סופית במחלוקות מהותיות שהתעוררו לאחר מתן צו הפירוק. בנסיבות המקרה דנן, החלטת בית-המשפט המחוזי אימצה למעשה את טענת המשיב 1 לפיה חוב החייבת כלפי החברה הינו חוב מובטח בנכס ספציפי. על רקע זה, נפסק כי על הכספים הנדונים להיות מועברים לקופת הסדר הנושים של החברה, ולא לקופת פשיטת-הרגל של החייבת. הכרעה זו אינה בבחינת החלטה ביצועית-יישומית גרידא, אלא מדובר בהכרעה מהותית העולה בגדר "פסק-דין". הנה כי כן, בין אם מדובר ב"צו בפשיטת רגל" ובין אם לאו, דרך ההשגה המתאימה על החלטת בית-המשפט המחוזי היא באמצעות ערעור בזכות. לשם השלמת התמונה יוער כי טענות המשיב 1 לגוף הערעור שמורות לו, ואין מקומן להתברר בהליך המיקדמי שלפניי.

3.

אשר למועד הגשת ההליך – בפתח כתב הערעור צוין כי החלטת בית-המשפט המחוזי נשלחה ביום 15.5.2011 על-ידי המנהל המיוחד (המערער 1) לידי הנאמן (המשיב 1) ולידי כונס הנכסים (המערער 2) באמצעות הפקסימיליה. בתגובת המערערים מיום 26.7.2011 ובתצהירים שהוגשו מטעמם, נטען כי שני המערערים קיבלו את ההחלטה נשוא הערעור מהמשיב 1 ביום 15.5.2011 באמצעות הפקסימיליה. הנה כי כן, אין התאמה מלאה בין הכתוּב בהודעת הערעור לבין האמוּר בתצהירים שהובאו לפניי לעניין זהוּת שולח ההחלטה באמצעות הפקסימיליה. עם זאת, מכתב הערעור ומהתצהירים גם יחד עולה כי ההחלטה הומצאה ביום 15.5.2011 . ההליך שבכותרת הוגש ביום 28.6.2011 , קרי- בתוך תקופת 45 הימים להגשת ההליך. המסקנה המתבקשת, אפוא, היא כי לא היה איחור בהגשת הערעור.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה לסילוק על הסף נדחית. המשיב 1 יישא בשכר-טירחת המערערים בסך כולל של 3,500 ש"ח. המזכירות

תדאג לתיוק החלטה זו בתיקי השופטים שיישבו בדין.

ניתנה היום, ז' באב תשע"א

(7.8.2011).

דנה כהן-לקח, שופטת

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1החלטה מאוחרת לצו פירוק עשויה להוות פסק דין, אם היא מכריעה סופית במחלוקת מהותית שהתעוררה לאחר מתן הצו.
  2. 2הכרעה בגורל יתרת כספי מכירת נכס המשמש חוליה מקשרת בין שני תיקי חדלות פירעון היא הכרעה מהותית ולא החלטה ביצועית גרידא, והערעור עליה הוא בזכות.
  3. 3כאשר ההחלטה הומצאה בתוך המועד ההגשה נמצאה בתוך תקופת 45 הימים, לא היה איחור בהגשת הערעור, אף שאין התאמה מלאה בין הכתוב בהודעת הערעור לתצהירים לגבי זהות השולח.