ע"א 4847-23 ע"א 4847-23

כידוע, קבלת פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ביותר ועדכנית; והשני, סיכויים מספקים להצלחת ההליך – קיומה של עילה לצורך פטור מאגרה וסיכויים ממשיים לצורך פטור מערובה (ראו למשל: בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014); דנג"ץ 7453/20 בן ארי נ' סולברג (3.11.2021)). כמו כן, יוזם ההליך נדרש לשכנע כי אין באפשרותו לגייס את הערובה באמצעות הסתייעות בסביבתו הקרובה.

במקרה הנדון, המערער טען באופן מפורש כי יש בידיו את סכום האגרה, ומשכך לא ברור מדוע התבקש פטור מתשלומה.

מעבר לאמור, התשתית העובדתית שהניח המערער במסגרת בקשתו אינה מלאה, ומשכך לא ניתן לקבוע כי המערער הוכיח כי הוא חסר יכולת כלכלית להפקיד את הערובה. בתוך כך, לא הובהר אם לבת זוגו של המערער חשבון בנק נפרד שבו מתקבלת משכורתה החודשית, וממילא לא צורף תדפיס של חשבון בנק שכזה. כמו כן, לא צורפו תדפיסי העסקאות בכרטיס האשראי באופן המלמד על הוצאותיו של המערער. לכל האמור יש להוסיף כי לא הובהר מהם המאמצים שנעשו כדי לגייס את הערובה באמצעות הסתייעות בגורמים אחרים (וזאת בשים לב לכך שמהנספחים שצורפו לבקשה עולה כי המערער נטל הלוואות בסכומים ניכרים בתקופה האחרונה).

בנסיבות אלה, כמו גם בשים לב לטענת המשיבות כי המערער טרם שילם את ההוצאות בסך 30,000 ש"ח שנפסקו לחובתו בהליך קמא, אין בידי להיעתר לבקשה.

המערער ישלם את האגרה ויפקיד את הערובה בהליך, וזאת עד ליום 29.8.2023, שאם לא כן – עשוי ההליך להימחק ללא צורך בהודעה נוספת.