ע"א 489/12 פלוני נ. פלוני

1.

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (כב' השופטת מ' קראוס ), מיום 20.12.2011, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינו של המערער בתמ"ש 27850-09.

2.

בעלי הדין הם בני זוג, פרודים, ולהם ארבעה ילדים. המשיבה הגישה תביעה לפירוק שיתוף נגד המערער, שנקבעה לדיון הוכחות. המערער ביקש לדחות את המועד שנקבע. בקשתו נדחתה בנימוק לפיו "הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם הנחיות נשיאת בית המשפט העליון באשר לדחיית דיונים". במועד הדיון ביקשה באת-כוח המערער להשמיע טענותיה לפני שמיעת העדים. בקשתה נדחתה, וניתנו החלטות שעניינן אופן חקירת העדים. במהלך חקירתה הנגדית של המשיבה הציע בית המשפט הצעה לסיום הסכסוך. על יסוד התנהלות זו ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה.

3.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי דעתו אינו נעולה, וכי הוא מצווה לעזור לבעלי הדין להגיע למסקנות ולהימנע, ככל האפשר, מלהעיד את בנם המשותף של בעלי הדין נגד אימו, המשיבה, כפי שביקש המערער. בית המשפט הוסיף כי "אין זה חברי, לא אתי, לא יעיל, לא סביר" שיפסול עצמו מלדון בתביעה. בית המשפט הניח לטובת המערער כי הגשת הבקשה היא "צעד טקטי בהתנהלות בין הצדדים בערכאות השונות". בית המשפט

אף התייחס להצעה שהציע לחתום על הסכם הגירושין שהייתה "בשיתוף פעולה מלא ותוך התחשבות בצדדים", ואינה מחייבת את בעלי הדין או את בית המשפט.

על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי.

4.

המערער טוען כי בקשת הפסלות הוגשה מסיבות ענייניות של פגיעה מהותית בזכויותיו. המערער משיג על אי מתן החלטות בבקשות שהגיש, לרבות לקבל כתבי בי-דין ורשימת עדים, וכן, על דחיית בקשתו לדחות את מועד דיון ההוכחות. המערער משיג על כך שבמועד דיון ההוכחות לא דן בית המשפט בטענותיו, אלא הורה להתחיל בחקירת העדים מטעם המשיבה, ובהם עדים שדבר עדותם לא נודע למערער אלא במועד הדיון. המערער טוען כי בית המשפט עשה דין אחד למשיבה ודין אחר לו. לדבריו, משמעות הצעת בית המשפט היא קבלת תביעת המשיבה על בסיס התרשמות מראיות שהובאו במעמד צד אחד ושמיעת עדים שהמערער לא ידע עליהם עובר לדיון. המערער מוסיף כי בית המשפט העיר שלמערער יש מוניטין ויכולת כספית לעמוד בהצעה שהציע. לדעתו, יש בהתבטאות זו די להעיד על עמדתו המגובשת של בית המשפט. המערער מציין כי הגיש בקשת רשות ערעור על התנהלות בית המשפט ועל החלטותיו, אך לדעתו יש בהתנהלות זו גם כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כלפיו. המערער מוסיף שהחלטת בית המשפט הדוחה את בקשת הפסלות אינה מנומקת.

5.

דין הערעור להידחות. הלכה פסוקה היא כי אין בהשגות על החלטות בית המשפט, לרבות בעניין סדר שמיעת עדים, כדי להקים עילת פסלות (ע"א 438/12 מרואן קאלותי נ' ח'אלד תופיק סמאן (לא פורסם, 5.3.2012)), ומקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות, כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). אשר להצעה שהעלה בית המשפט, אזכיר כי מדובר בסמכותו הטבועה של בית המשפט לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום המחלוקת שלפניו, מתוך רצון לחסוך בהוצאות ובזמן שיפוטי. לפיכך, אין בעצם העלאת ההצעה, כאמור, כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים ולהקים עילת פסלות (ע"א 6758/11 איציק צרור נ' שביל החלב רשת מינימרקטים ללא הפסקה (לא פורסם, 9.10.2011)). אכן, הרגישות והמתח המלווים את המשפט עשויים ליצור אצל בעל דין את התחושה שהשופט אינו אוהד אותו או אף מתנכל לו, ומכל מקום אינו צודק. ואולם, אין די בתחושה הסובייקטיבית של המערער כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט.

אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.