ע"א 438/12 מרואן קאלותי נ. ח'אלד תופיק סמאן

1.

ערעור על החלטת בית משפט

השלום בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר), מיום 1.1.2012, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינו של המערער בת"א 8473/09.

2.

בעלי הדין הינם חלק מהצדדים בשלוש תביעות שהוגשו על רקע קשרים עסקיים שנרקמו ביניהם לייבוא מוצרי הלבשה מסין. בשנת 2008 הוחלט, בהסכמה, על-ידי מותב אחר כי שתי תביעות

תשמענה תחילה, ולאחר מכן התביעה השלישית, היא התביעה שביסוד הערעור (להלן - התביעה השלישית ). בית המשפט נתן פסק דין בשתי התביעות שלפיו זכה המשיב (להלן - פסק הדין הראשון ). משכך, הגישו הנתבעים, שאחד מהם הוא המערער, בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בתביעה השלישית, בשל "חשש ממשי למשוא פנים", נוכח הקביעות בפסק הדין הראשון. המשיב התנגד לבקשה.

3.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי העובדה שנתן את פסק הדין הראשון משליכה אומנם על בירורה של התביעה השלישית שעניינה שיעור הנזק, ואולם, מלכתחילה ראוי היה לדעת בית המשפט לשמוע את שלוש התביעות יחד, והפרדתן הייתה מלאכותית, לא יעילה ומיותרת. בית המשפט ציין שכל בעלי הדין היו ערים לכך שלפסק הדין הראשון תהיה השלכה ישירה על תוצאת התביעה השלישית. לפיכך קבע, כי הנתבעים אינם יכולים לטעון שדווקא אותה השלכה מקימה עילת פסלות. בנוסף קבע כי העובדה שהתביעה השלישית מעוררת אותן שאלות שנדונו בהליך קודם אינה מקימה עילת פסלות. בית המשפט הוסיף כי הפלוגתות הפסוקות שנקבעו בפסק הדין הראשון יכבלו כל מותב שעשוי לדון בתביעה השלישית, אם וזו תועבר. לפיכך, כאמור, דחה את הבקשה.

על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי.

4.

המערער טוען כי לאור קביעות בית המשפט בפסק הדין הראשון, אין לו סיכוי להוכיח את הגנתו בתביעה השלישית, ולכן ה"משחק מכור". המערער משיג על מספר קביעות בפסק הדין הראשון, שמהן הוא מסיק שדעתו של בית המשפט "נעולה". המערער משיג גם על קביעת ממצאי מהימנות בפסק הדין הראשון, אשר ישפיעו לדבריו, על תוצאות הדיון בתביעה השלישית. כן משיג הוא על כך שבית המשפט לא עיין במוצגים חשובים בגלל שנכתבו בשפה הערבית. פרק הזמן הקצר מאז הוגשו סיכומי התשובה ועד מתן פסק הדין הראשון, מעורר במערער תחושות של חוסר צדק ועוול.

5.

דין הערעור להידחות. הלכה פסוקה היא כי אין בהשגות על החלטות בית המשפט, כדי להקים עילת פסלות (ע"א 185/12 ניסים אבירזיל נ' אסנת חברה לעבודות קבלניות בע"מ (לא פורסם, 25.1.2012)), ומקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות, כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). יתר על כן, פסיקה קודמת באותו עניין אינה מגבשת, כשלעצמה, עילה לפסילת בית המשפט, ועצם הדיון באותה סוגיה או בנגזרותיה, אין בו כדי לפסול את השופט מלשבת בדין (ע"א 7279/11 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 20.11.2011)). משכך, לאור הנסיבות שפורטו לעיל, במיוחד הידיעה מראש כי הפיצול יגרור מתן פסק דין שעלול להשפיע על התביעה השלישית, דין הערעור להידחות. אין בטענות המערער כדי להקים עילת פסלות המצדיקה את פסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעה השלישית.

אשר על כן, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.