ע"א 4903/22רוני הרוש נ. עו"ד שמעון אורי

1.

בפני בקשה שהוגדרה כ"בקשה לעיכוב ביצוע" של החלטה שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 14.7.2022 (פש"ר 4136/07, השופט נ' פלקס ). בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיב 1, הנאמן על נכסי המבקש (להלן: הנאמן ), והורה על ביטולו של הליך פשיטת הרגל בעניינו של המבקש.

2.

מקורה של הבקשה בהליך פשיטת רגל המתנהל בעניינו של המבקש מאז שנת 2007. בשלב שקדם לפתיחת ההליך, צבר המבקש חובות למספר נושים. החוב העיקרי, שמלכתחילה עמד על סך של למעלה מ-700,000 שקלים, כלפי מר שלום שרל נקב (להלן: הנושה העיקרי ), נוצר כתוצאה ממעשי זיוף ומרמה שביצע המבקש בשנת 2005 במסגרתה של עסקת תיווך מקרקעין. בגין פרשה זו הורשע המבקש, על יסוד הודאתו, בבית משפט השלום בירושלים בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף והתחזות לאחר, ונידון לעונש מאסר בפועל (ת"פ 5850/07, השופט ח' לי-רן ; עפ"ג 45733-07-11, סגן הנשיא צ' סגל , והשופטים מ' י' הכהן ו- ב' צ' גרינברגר ).

3.

יצוין כבר עתה כי בהמשך, ביום 1.3.2015, במסגרת הליך נוסף שהתנהל בעניינו בבית המשפט המחוזי בירושלים, הורשע המבקש בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות חמורות, זיוף, התחזות לאדם אחר ועבירות נוספות, ובהמשך לכך נגזר עליו עונש מאסר נוסף (ת"פ 30910-04-12, השופט ר' כרמל ע"פ 7659/15, המשנה לנשיאה א' רובינשטיין , השופט א' שהם ואנוכי).

4.

מבלי להיכנס לכל גלגוליו של הליך פשיטת הרגל בעניינו של המבקש, יצוין כי ביום 3.6.2007 ניתן צו לכינוס נכסי המבקש, וביום 20.11.2007 מונה הנאמן כמנהל המיוחד לנכסיו. ביום 9.12.2008 הוכרז המבקש כפושט רגל, והנאמן מונה כנאמן על נכסיו. תביעת החוב שהגיש הנושה העיקרי אושרה על סך של 644,163 שקלים, המהווה כ-83.5% מסך החובות שהוכרו.

5.

ביום 6.7.2020 הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בקשה לביטולו של הליך פשיטת הרגל בעניינו של המבקש. בבקשה תואר כי בחלק ניכר מהשנים שבהן מתנהל ההליך, המבקש לא דיווח על הכנסותיו והוצאותיו, לא המציא מסמכים כנדרש ופיגר בתשלומים. בעקבות זאת, אף הוצאו נגדו צווי מאסר. עוד צוין בבקשה כי עונשי המאסר שריצה המבקש בגין הרשעותיו בפלילים הקשו אף הם על עמידתו בתשלומים. הנאמן הדגיש, כי במהלך השנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות להגיע למתווה לסיום ההליך, אך אלו לא נשאו פרי. הנאמן הוסיף ועמד על כך שאפשרויות הגבייה מוצו, ואין עוד תועלת בקיום ההליך מבחינת הנושים.

6.

ביום 29.7.2020 התקיים דיון בבקשה. במהלך הדיון התרשם בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ליפשיץ פריבס ), שהנושה העיקרי, אשר לא היה מיוצג, מוכן להגיע להסדר שלפיו המבקש יסדיר את חובותיו לנושים האחרים ויינתן לו הפטר, בכפוף להחרגת החוב כלפיו, כך שיוכל לפעול כנגד המבקש בהוצאה לפועל. בעקבות זאת הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו שניתנה בתום הדיון, על כינוס של אסיפת נושים תוך החרגת החוב לנושה העיקרי ועל חלוקת דיבידנד לנושים, ובכלל זה לנושה העיקרי, על-פי סדר הנשייה. ואולם, לקראת הדיון באסיפת הנושים שנקבעה בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי, הודיע הנושה העיקרי שהוא מתנגד להסדר.

7.

בעקבות זאת, ביום 5.1.2022 שב והגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול של הליך פשיטת הרגל בעניינו של המבקש. הבקשה הוגשה, כפי שצוין בה, על דעתו של הכונס הרשמי. בבקשה נטען כי מאז הניסיון האמור להגיע להסדר נושים, שב המבקש לסורו, לא שילם את התשלומים החודשיים ולא הגיש את הדו"חות כנדרש. עוד נטען כי לאחרונה הודיעה עיריית ירושלים על קיומו של חוב ארנונה לחובת המבקש. לנוכח זאת, טען הנאמן כי בשים לב להתנהלות המבקש, ובהיעדר הסדר הנראה באופק, אין עוד תועלת לקיים את הליך פשיטת הרגל, ויש להורות על ביטולו. המבקש התנגד לבקשה, ועמד על החשיבות הנודעת לשיקומו ועל הפגיעה המשמעותית שתיגרם לו אם יבוטל ההליך. הנושה העיקרי התנגד אף הוא לביטול ההליך, וטען כי ביכולתו של הנאמן לבצע פעולות נוספות כדי להיפרע מהמבקש.

8.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, והורה כאמור על ביטולו של הליך פשיטת הרגל בעניינו של המבקש. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהתנהלותו של המבקש נגועה בחוסר תום לב ממשי, הן באופן יצירת חובותיו מלכתחילה והן בהתנהגותו לאורך ההליך, שהמבקש השתמש בו למעשה כמקלט מפני נושיו. בקשר לכך צוין, כי במהלך השנים לא פרע המבקש את התשלומים החודשיים, לא עמד בהסדרים לפירעון של חובות הפיגורים שצבר, לא הציג מצג מלא ביחס ליכולותיו הכלכליות, ואף לא דיווח על הכנסותיו מהשכרתה של יחידת דיור שבבעלותו. כמו כן צוין, כי במהלך ההליך התחייב המבקש לשלם לגן אירועים סכום של 100,000 שקלים לרגל אירוע חתונתו, ובפועל אף פרע חלק מחוב זה או הגיע להסדר עם גן האירועים, התנהלות המלמדת למצער על פזרנות חסרת תום לב. בדומה, העביר המבקש רכבי יוקרה ואופנוע השייכים לו על שם אשתו וגרושתו, לשם הברחתם מהנאמן. בית המשפט המחוזי הוסיף כי התנהגותו חסרת תום הלב של המבקש נלמדת גם מהרשעתו הנוספת בפלילים בגין מעשי מרמה חמורים שביצע בעת שהתנהל הליך פשיטת הרגל בעניינו.

9.

ביום 19.7.2022 הגיש המבקש ערעור על החלטה זו, ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה טוען המבקש, שאינו מיוצג בהליך זה, כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי ביחס לחוסר תום ליבו בניהול ההליך אינה מבוססת, וכי השיקום המשמעותי שעבר מאז הרשעותיו בפלילים מצדיק להמשיך ולנהל את ההליך עד לקבלת הפטר. המבקש מדגיש כי אי-קבלת הבקשה עלולה להכביד עליו ועל משפחתו.

10.

הנאמן מתנגד לבקשה וטוען כי סיכויי הערעור להתקבל הם קלושים. הנאמן מדגיש כי עיון בהודעת הערעור מעלה כי אף המבקש עצמו אינו חולק על כך שהוא לא התנהל כנדרש לאורך ההליך, וכי אף אין מחלוקת שהוא לא עמד בתשלומים כנדרש. הנאמן טוען, כי לא ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך מדחיית הבקשה, שכן גם במסגרת ניהולם של הליכי הוצאה לפועל ביכולתו לבקש לקיים חקירת יכולת בפני רשם ההוצאה לפועל, אשר על-פיה תיקבע יכולתו לשלם את חובותיו.

11.

כונס הנכסים הרשמי מתנגד אף הוא לבקשה. לטענתו, יש לראות בה בקשה לעיכובם של הליכי הוצאה לפועל שננקטו או יינקטו נגד המבקש עד להכרעה בערעורו, ולא בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה שנתן בית המשפט המחוזי. לגוף הדברים, נטען כי סיכויי הערעור נמוכים, בהתחשב בכלל בדבר אי-התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי הערכאה הדיונית. יתר על כן, כך נטען, אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, שלא הצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם לו כתוצאה מדחיית הבקשה. כונס הנכסים הרשמי אף עמד על כך שלחייב המצוי בהליכי הוצאה לפועל עומדות הגנות נוספות, כגון בקשה למתן הוראות בדבר סכומים הפטורים מעיקול או בקשה לקיומה של חקירת יכולת.

12.

בתגובתו מיום 9.8.2022 תיאר הנושה העיקרי, שאינו מיוצג, את הנזקים הממוניים והבלתי-ממוניים שנגרמו לו ולילדיו כתוצאה ממעשה התרמית של המבקש. הוא אף הוסיף כי להתרשמותו המבקש הביע זלזול רב בהליך פשיטת הרגל, לא התייצב לדיונים ולא עמד בתשלומים שהוטלו עליו.

13.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. ראוי לפתוח בכך שמבחינה דיונית, בהתחשב בכך שהחלטתו של בית המשפט המחוזי עסקה בביטולו של הליך פשיטת רגל, היה על המבקש להגיש בקשה למתן סעד זמני בערעור, ולא בקשה לעיכוב ביצוע (ראו: ע"א 2886/18 יצחק נ' הנאמנת לנכסי המבקש , פסקה 4 (10.5.2018)

(להלן: עניין יצחק ) ; ע"א 2597/19 בר ציון נ' צפרוני , פסקה 2 (12.5.2019)). מכל מקום, לגוף הדברים, לא מצאתי כי הבקשה עומדת בשני התנאים המצטברים שנקבעו בפסיקה לצורך קבלת בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור.

14.

הקושי העיקרי טמון בכך שהמבקש לא הצביע על נזק קונקרטי שעלול להיגרם לו אם לא יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בערעורו. לא למותר להזכיר, כי אין לראות בעצם נקיטתם של בהליכי הוצאה לפועל משום נזק בלתי הפיך, בהתחשב בכך שבפני המבקש פתוחה הדרך לבקש סעדים שונים גם במסגרתם. לפיכך לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו (עניין יצחק , בפסקה 4; ע"א נוי נ' המנהלת המיוחדת , פסקה 4 (4.2.2021); ע"א 1077/21 ארי-אל נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 4 (17.2.2021)). לכך ניתן להוסיף, מבלי להידרש במפורט לסיכויי הערעור, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לבטל את הליכי פשיטת הרגל התבססה על התנהלותו המתחמקת של המבקש לאורך ההליך (ראו והשוו: ע"א 8806/15 פלג נ' הכונס הרשמי , פסקה 17 (18.5.2019); ע"א 8317/20 נוי נ' המנהלת מיוחדת , פסקה 4 (4.2.2021)). למותר לציין, והדברים נאמרים מעבר לדרוש, כי אין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ואף לא בהחלטתי, כדי לגרוע מהאפשרות הפתוחה בפני הנושה העיקרי לנקוט בהליכי הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש ללא שיהוי.

15.

סוף דבר: הבקשה נדחית. במכלול הנסיבות ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.