ע"א 4919/09 עיסא עזאם נ. דנית בר

1.

בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, חויבו המבקשים לשלם למשיבה סכום של למעלה מ 2,000,000 ש"ח עקב פגיעתה בתאונת דרכים. על כך ערעור המבקשים לבית-משפט זה, בטענה כי הערכת הנזק חרגה משיעור הנזק האמיתי שנגרם למשיבה - 1,200,000 ש"ח בלבד. בד בבד, הם מבקשים לעכב את ביצועו של תשלום בסך 1,100,000 ש"ח עד למתן פסק הדין בערעור. המבקשים מדגישים כי אם לא יעוכב התשלום, אפשר שלא יוכלו לגבות את כספם בחזרה אם יזכו בערעור. בקשה דומה שהגישו, נדחתה בידי ערכאה קמא.

2.

המשיבה, בתשובתה, מתנגדת לבקשה. לטענתה, ערכאה קמא דחתה את בקשתם של המבקשים לעיכוב ביצוע, בין היתר, לאור העובדה כי מדובר בתביעה כספית, וכן לאור כך שהם ממילא אינם צריכים להעביר לידי המשיבה את סכום הפיצוי שנפסק במלואו, הואיל וסכום של כ- 430,000 ש"ח ממנו הוקפא, כדי לאפשר למוסד לביטוח לאומי לקבוע את שיעור נכותה הצמיתה של המשיבה עקב התאונה, ובהתאם לכך לקבוע את שיעור הפיצוי לו היא זכאית. בנוסף, טוענת המשיבה, כי לבקשה לא צורף תצהיר כמתחייב, ועל כן אין לקבלה. עוד היא מוסיפה, כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, באשר הוא עוסק בעיקרו בממצאים שקבעה ערכאת הדיון בנוגע לראשי הנזק וסכומיהם, וכן כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, מאחר שלא הצליחו להוכיח כי אם יתקבל ערעורם לא יוכלו לקבל את כספם חזרה.

3.

לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק-דין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ונטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ומבוסס על שני טעמים עיקריים: סיכויי הערעור להתקבל ומידת הנזק הצפוי מאי-מתן הסעד הזמני (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). בענייננו, שני טעמים אלה אינם מתקיימים. ראשית, פסק-דינו של בית המשפט קמא הושתת, בעיקרו, על ממצאים עובדתיים שנקבעו, בין היתר, לאחר שמיעתם של עדים מומחים. שנית, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, באשר הם לא הראו טעם מדוע לא יוכלו לקבל חזרה את הסכום שישולם, ככל שערעורם יתקבל.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת בא כוחה של המשיבה בבקשה זו, בסכום של 3,500 ש"ח.